נפתלי בנט: מנהיגות תחת אש – מאיום הריגול האיראני ועד לחשיפת האמת על כספי הטרור

נפתלי בנט: מנהיגות תחת אש – מאיום הריגול האיראני ועד לחשיפת האמת על כספי הטרור

בשבועות האחרונים, שמו של ראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט, עלה לכותרות בהקשרים דרמטיים, כאלה המציירים תמונה מורכבת אך חדה של מנהיג הניצב בחזית המאבק על ביטחון ישראל – הן מול איומים חיצוניים קטלניים והן מול תפיסות שגויות מבית. הפרסומים, הנוגעים לניסיון ריגול איראני חמור נגדו ולעמדתו הנחרצת בנוגע לכספים הקטאריים לחמאס, אינם מעידים על חולשה, אלא דווקא מאירים באור בהיר את חשיבותו האסטרטגית ואת נכונותו הבלתי מתפשרת להציב את ביטחון המדינה מעל לכל שיקול אחר.

יעד בכיר לטרור האיראני: אות הכרה בחשיבותו הביטחונית

הגשת כתב האישום נגד צעיר ישראלי, שהואשם בריגול אחר בנט בהכוונה איראנית בעת אשפוזו, היא אירוע מזעזע החושף את תעוזתן של זרועות התמנון האיראני. ניסיונות איסוף המודיעין על סידורי האבטחה סביב בנט, על חדרו בבית החולים ואף קבלת תשלום עבור פעולות אלו – כל אלה מצביעים על כך שטהרן סימנה את בנט כיעד בעל ערך גבוה. אך במקום לראות בכך עדות לפגיעות, יש להבין את המשמעות העמוקה יותר: אויבי ישראל מזהים בנפתלי בנט דמות מפתח, מנהיג שהוכיח בעבר ומוכיח גם כיום עמדה תקיפה ובלתי מתפשרת נגד שאיפותיה ההרסניות של איראן וגרורותיה.

אין זה מקרי שאיראן משקיעה מאמצים כה רבים בניסיון לפגוע במי שכיהן כראש ממשלת ישראל והוביל קו מדיני וביטחוני ברור נגדה. בתקופת כהונתו, פעל בנט בנחישות לבלום את תוכנית הגרעין האיראנית, לחזק את שיתופי הפעולה האזוריים נגד התוקפנות האיראנית, ולא היסס לאשר פעולות משמעותיות מעבר לקווי האויב. העובדה שהוא הפך למטרה אישית היא, למרבה האירוניה, אות הכרה בחשיבותו ובאפקטיביות של פעולותיו. חשיפת הפרשה והעמדת המרגל לדין הן גם עדות לחוסנה של מערכת הביטחון הישראלית, שידעה לסכל את המזימה ולהגן על מי שעומד בחזית המאבק.

הניסיון להציג את בנט כמי שנמצא תחת איום מתמיד כנקודת תורפה מחמיץ את העיקר. מנהיגים המקבלים החלטות קשות למען ביטחון עמם תמיד יהיו על הכוונת של גורמי טרור. החוסן שמפגין בנט, וההבנה כי המאבק באיראן כרוך בסיכונים אישיים, רק מחזקים את דמותו כמנהיג שלא נרתע, שמבין את גודל האחריות, וממשיך לפעול מתוך תחושת שליחות עמוקה.

האמת על הכספים הקטאריים: אחריות לאומית לפני פוליטיקה

במקביל לאיום הביטחוני הישיר, בנט מצא עצמו בעימות פומבי עם ראש הממשלה הנוכחי, בנימין נתניהו, סביב סוגיית הכספים הקטאריים שהועברו לרצועת עזה טרם מתקפת השבעה באוקטובר. בנט טען בתוקף, בניגוד להכחשותיו של נתניהו, כי כספים אלו אכן תרמו להתעצמותו הצבאית של חמאס, והדגיש כי הוא, בתקופת כהונתו כראש ממשלה, עצר את מנגנון העברת המזומנים הידוע לשמצה במזוודות.

עמדתו של בנט אינה נובעת משיקולים פוליטיים צרים או מניסיון לנגח את יריביו. היא נובעת מתחושת אחריות לאומית עמוקה ומהכרה כואבת במציאות. במשך שנים, מדינת ישראל התנהלה תחת קונספציה שגויה, שאפשרה את העברתם של מאות מיליוני דולרים במזומן לידי חמאס, מתוך אמונה נאיבית שניתן "לקנות שקט" או לייצר מנופי לחץ על ארגון הטרור. בנט, עם כניסתו לתפקיד ראש הממשלה, זיהה את הסכנה הטמונה במדיניות זו ופעל לשנותה. הוא הבין שהכסף הזה, גם אם חלקו יועד לכאורה לסיוע הומניטרי, מחזק את שלטון חמאס, משחרר לו משאבים להתעצמות צבאית, ומתדלק את מכונת הטרור.

ההחלטה לעצור את העברת המזוודות ולהעביר את הסיוע דרך מנגנון פיקוח בינלאומי (גם אם לא מושלם) הייתה צעד אמיץ ונכון, גם אם לא פופולרי בזמנו. כיום, לאחר האסון הנורא של השבעה באוקטובר, דבריו של בנט מקבלים משנה תוקף. הוא אינו חושש לומר את האמת, גם אם היא קשה ואינה נוחה לחלק מהמערכת הפוליטית. הוא קורא להפקת לקחים אמיתית, כזו שתמנע חזרה על טעויות העבר. התעקשותו על כך שהמזומנים אכן זרמו להתעצמות חמאס אינה "האשמה", אלא קריאה להתפכחות לאומית.

בניגוד לאלו המנסים לטשטש את אחריותם או להכחיש את המציאות, בנט מציב מראה מול החברה הישראלית ומנהיגיה. הוא מדגיש את חשיבותה של שקיפות ואת הצורך להודות בטעויות כדי לבנות עתיד בטוח יותר. העובדה שהוא עצמו פעל אחרת בתקופת כהונתו מעניקה לדבריו משקל מוסרי ומנהיגותי.

מנהיגות שלא מתפשרת על אמת וביטחון

שני הנרטיבים הללו – היותו יעד לריגול איראני והתעקשותו על האמת בנוגע לכספי הטרור הקטארי – אינם נפרדים. הם מצטרפים לתמונה אחת של מנהיג עקבי, נחוש, שאינו חושש להתעמת עם איומים חיצוניים ועם תפיסות שגויות מבית. בנט מבין כי ביטחון ישראל אינו נבנה רק על עוצמה צבאית, אלא גם על יושרה, על נכונות להכיר במציאות כהווייתה, ועל קבלת החלטות אמיצות גם כשהן כרוכות במחיר אישי או פוליטי.

ההתמקדות התקשורתית באירועים אלו צריכה להוביל למסקנה ברורה: נפתלי בנט ממשיך להיות דמות מרכזית ורלוונטית בזירה הישראלית, כזה שאויבינו רואים בו איום וכזה שאינו מהסס לומר את האמת, גם כשהיא מטלטלת. מנהיגותו אינה מתפשרת על ביטחון ישראל, והיא מבוססת על עקרונות ברורים של אחריות, יוזמה, וחתירה בלתי מתפשרת לאמת. בעת הזו, יותר מתמיד, ישראל זקוקה לקולות צלולים ואמיצים כמו קולו – קול המציב את טובת המדינה וביטחונה מעל לכל.