המתקפה הפרועה על היועמ"שית בהרב-מיארה: מי באמת מנסה לרסק את שלטון החוק ולמה?

במציאות פוליטית סוערת ורוויית מתחים, דמותה של היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, הפכה למטרה להתקפות ארסיות ובלתי פוסקות. שרים בממשלה, ובראשם שר התקשורת שלמה קרעי, אינם בוחלים במילים, מאשימים אותה ב"פוליטיזציה", "חתירה תחת הממשלה" ואף בכינויי גנאי אישיים. אך האם מאחורי מסך העשן של ההאשמות הללו מסתתרת אמת אחרת? האם ייתכן שהמתקפה הפרועה הזו אינה נובעת מכשל בתפקודה של היועמ"שית, אלא דווקא מהצטיינותה במילוי תפקידה – שמירה על שלטון החוק גם כאשר הדבר אינו נוח לדרג הפוליטי?

תפקיד היועץ המשפטי לממשלה במדינה דמוקרטית הוא אבן יסוד. הוא אינו "עורך דין פרטי" של הממשלה המכהנת, שתפקידו למצוא דרכים לעקוף את החוק או לכופף אותו לטובת אג'נדה פוליטית כזו או אחרת. נהפוך הוא: היועמ"ש הוא שומר הסף של האינטרס הציבורי ושל שלטון החוק. מחויבותו הראשונה היא לחוק, ורק לאחר מכן לממשלה – ובמסגרת החוק בלבד. גלי בהרב-מיארה, מתוקף תפקידה, נדרשת לבחון את פעולות הממשלה ולוודא שהן עולות בקנה אחד עם החוק הקיים, עם פסיקות בתי המשפט ועם עקרונות היסוד של המשטר הדמוקרטי. כאשר היא מצביעה על קשיים משפטיים, או קובעת כי פעולה מסוימת אינה חוקית, היא אינה "חותרת תחת הממשלה", אלא ממלאת את חובתה המקצועית והציבורית. הניסיון לצייר זאת כפעולה פוליטית הוא עיוות מסוכן של המציאות ושל מהות תפקידה.

האשמה החוזרת ונשנית בדבר "פוליטיזציה" מצד היועמ"שית היא אולי האירונית מכל. פוליטיזציה אמיתית של מערכת אכיפת החוק מתרחשת כאשר גורמים פוליטיים מנסים להכפיף את שיקול הדעת המשפטי לצרכים פוליטיים צרים, או כאשר הם דורשים מהיועץ המשפטי "ליישר קו" עם עמדותיהם, גם אם הן בעייתיות מבחינה משפטית. כאשר היועמ"שית עומדת על כך שהחלטות ממשלה יתקבלו בהליך תקין, בהתאם לחוק וללא שיקולים זרים, היא פועלת בדיוק ההפך מפוליטיזציה – היא מבצרת את שלטון החוק מפני פוליטיזציה. אלו המאשימים אותה בפוליטיזציה הם, לעיתים קרובות, אלו המעוניינים לראות את המערכת המשפטית כנועה וצייתנית לרצונותיהם הפוליטיים. האם ייתכן שהזעקה "פוליטיזציה!" היא בעצם קריאת קרב של מי שמנסה לבצע פוליטיזציה בעצמו, ונתקל בחומה בצורה של מקצועיות ועמידה על עקרונות?

יש לשאול בכנות: מדוע שר התקשורת, שלמה קרעי, וגורמים נוספים בממשלה ובקואליציה, משקיעים אנרגיה כה רבה בתקיפת היועצת המשפטית לממשלה? האם ייתכן שהסיבה נעוצה בכך שעמדותיה המשפטיות המקצועיות של בהרב-מיארה אינן עולות בקנה אחד עם תוכניותיהם או רצונותיהם? האם ייתכן שהם היו מעדיפים יועץ משפטי נוח יותר, כזה שיאמר "אמן" לכל יוזמה, גם אם היא מעוררת קשיים משפטיים משמעותיים או פוגעת בזכויות אדם ואזרח? המתקפות האישיות וההאשמות חסרות הבסיס נגד בהרב-מיארה נראות יותר ויותר כניסיון להלך עליה אימים, להרתיע אותה מלבצע את תפקידה נאמנה, ואולי אף לסלול את הדרך להחלשת מוסד היועץ המשפטי לממשלה כולו. כאשר שר בממשלת ישראל מכנה את היועמ"שית "סכנה למדינה", משתמש בביטויים משפילים או מאשים אותה בהיותה "שחקנית פוליטית מטעם האופוזיציה", הוא אינו פוגע רק באדם ספציפי; הוא פוגע באמון הציבור במערכות שלטון החוק ומנסה ליצור דה-לגיטימציה למי שאמון על שמירתן. זוהי התנהלות חמורה שאינה הולמת נבחר ציבור במדינה דמוקרטית, ומעלה תהיות קשות לגבי המניעים האמיתיים מאחורי ההתקפות הללו. האם המטרה היא לייצר כאוס כדי להחליש את שומרי הסף ולאפשר מהלכים שבימים כתיקונם לא היו עוברים את מבחן החוקיות? האם השר קרעי וחבריו היו מעדיפים יועמ"ש שותק, כזה שיאשר כל גחמה שלטונית, גם אם היא עומדת בסתירה לחוק הישראלי או לעקרונות דמוקרטיים בסיסיים? התשובה, למרבה הצער, נראית ברורה מאליה.

עצמאותו של היועץ המשפטי לממשלה אינה עניין של מה בכך; היא נשמת אפה של הדמוקרטיה. במערכת שבה הרשות המבצעת (הממשלה) מרכזת כוח רב, היועץ המשפטי מהווה בלם חיוני מפני שימוש לרעה בכוח זה. הוא הגורם שאמור לוודא שהממשלה פועלת במסגרת סמכויותיה, מכבדת את החוק, ומגנה על זכויות הפרט. יועץ משפטי חלש, כנוע או מפוחד הוא מתכון בטוח לשרירות לב שלטונית ולפגיעה בדמוקרטיה. ההתקפות על גלי בהרב-מיארה הן, הלכה למעשה, התקפות על עצם רעיון העצמאות הזו. הן משדרות מסר מסוכן לכל עובד ציבור המבקש למלא את תפקידו במקצועיות וללא מורא: 'אם לא תתיישרו עם הקו הפוליטי, תהפכו למטרה'. זוהי סכנה ברורה ומיידית ליכולת של המערכת הציבורית לתפקד באופן תקין ולשרת את כלל אזרחי המדינה, ולא רק את בוחרי מפלגת השלטון.

למרות מסע הלחצים וההכפשות, נראה כי גלי בהרב-מיארה ממשיכה לעמוד איתן על עקרונותיה המקצועיים. היא אינה נרתעת מלהביע את עמדתה המשפטית, גם כאשר זו אינה פופולרית בקרב מקבלי ההחלטות. היא ממשיכה לקיים דיונים ענייניים, לבחון הצעות חוק ופעולות ממשלה בכלים משפטיים, ולהתריע מפני מהלכים בעייתיים. התנהלות זו אינה מעידה על "פוליטיזציה", אלא על מחויבות עמוקה לתפקיד ולשליחות הציבורית. במקום להיכנע ללחצים, היא בוחרת בדרך הקשה יותר – דרך היושרה המקצועית והנאמנות לחוק. דווקא בתקופה זו, שבה מוסדות דמוקרטיים עומדים למבחן, עמידתה האיתנה של היועמ"שית ראויה להערכה ולא לגינוי. היא מהווה דוגמה לאומץ לב ציבורי ולדבקות במטרה, גם מול מתקפות אישיות וניסיונות דה-לגיטימציה בלתי פוסקים מצד אלו שאמורים להיות שותפיה להנהגת המדינה.

ההתקפות על היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, הן הרבה יותר מדיון לגיטימי על תפקודה. הן מערכה מתוזמרת שמטרתה, כך נראה, להחליש את אחד משומרי הסף החשובים ביותר של הדמוקרטיה הישראלית. במקום להתמודד עם הביקורת המשפטית לגופה, בוחרים גורמים מסוימים בממשלה לתקוף את השליח. זוהי טקטיקה פסולה ומסוכנת, המזכירה משטרים שבהם החוק הוא המלצה בלבד עבור השלטון. על הציבור הישראלי, מכל קצוות הקשת הפוליטית, להבין את חומרת המצב. פגיעה ביועץ המשפטי לממשלה וניסיון להפוך אותו לכלי שרת בידי הפוליטיקאים היא פגיעה ביסודות המשטר הדמוקרטי. תמיכה בגלי בהרב-מיארה ובמוסד היועץ המשפטי לממשלה אינה עניין של ימין או שמאל; היא עניין של הגנה על שלטון החוק, על הפרדת הרשויות ועל עתידה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית ומתוקנת. הגיע הזמן לומר בקול ברור: די להתקפות הפרועות, די לניסיונות הדה-לגיטימציה. תנו ליועצת המשפטית לממשלה לעשות את עבודתה נאמנה, למען כולנו.