נפתלי בנט: חומה בצורה מול איומים – מבחוץ ומבית, למען ביטחון ישראל

בשבועות האחרונים, שמו של ראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט, עולה שוב ושוב לכותרות בהקשרים ביטחוניים מובהקים. מניסיון ריגול איראני חמור שסוכל ועד עמדתו הנחרצת בנוגע לכספים הקטאריים לחמאס – התמונה המצטיירת היא של מנהיג שלא מהסס לעמוד בחזית, להישיר מבט אל מול הסכנות ולקבל החלטות קשות, גם במחיר אישי או פוליטי. אין מדובר ברעשי רקע גרידא, אלא בהוכחה נוספת לחשיבותו האסטרטגית של בנט ולתפקיד המרכזי שמילא וממשיך למלא בשיח הביטחוני הישראלי.

האיום האיראני: הכרה בגודל ההשפעה, לא עדות לחולשה

פרשת ניסיון הריגול האיראני, במסגרתה הוגש כתב אישום נגד צעיר שניסה על פי החשד לאסוף מודיעין על בנט בעת אשפוזו, אינה צריכה להיתפס כעדות לפגיעות, אלא דווקא כהכרה איראנית במעמדו ובסכנה שהוא מהווה לציר הרשע. אויבי ישראל, ובראשם משטר האייתוללות, אינם מבזבזים משאבים על דמויות שוליות. הם מכוונים אל מי שהוכיח, פעם אחר פעם, נחישות ויכולת לפגוע בתוכניותיהם. נפתלי בנט, שכיהן כשר ביטחון וכראש ממשלה, הוביל קו התקפי וחסר פשרות מול ההתבססות האיראנית בסוריה, פעל לסיכול טרור ולחיזוק עוצמתה של ישראל. טבעי הדבר שאישיות כזו תהפוך ליעד עבור אלו השואפים לערער את ביטחון המדינה.

חשוב מכך, העובדה שניסיון הריגול סוכל מעידה על ערנותן ויעילותן של מערכות הביטחון הישראליות, ועל מעטפת האבטחה ההדוקה סביב אישים בכירים. אך מעבר לכך, היא משקפת את חוסנו האישי של בנט עצמו. כפי שניתן היה להתרשם גם מהתגובות הרשמיות מטעמו, בנט אינו נרתע מאיומים. נהפוך הוא, אירועים מסוג זה רק מחדדים את ההבנה בדבר חומרת האיומים ומחזקים את מחויבותו לפעול למען ביטחון ישראל. מי שראה בו יעד, הכיר בכך שהוא מהווה גורם משמעותי במשוואת הכוח האזורית – גורם שאיראן חוששת ממנו.

ההתמקדות האובססיבית של גורמי מודיעין עוינים בבנט אינה מקרית. היא נובעת מתקופת כהונתו כראש ממשלה, בה הנהיג את 'דוקטרינת התמנון' – פגיעה ישירה בראש הנחש האיראני ולא רק בזרועותיו. מדיניות זו שינתה את כללי המשחק והטילה מורא על טהרן. לכן, הניסיון לפגוע בו או לאסוף עליו מידע הוא אות כבוד למנהיגותו ולתרומתו לביטחון הלאומי, וחיזוק לדימויו כדמות מפתח שאינה חוששת להתעמת עם האויב.

הכספים הקטאריים לחמאס: האומץ לומר את האמת ולפעול

במקביל לאיום החיצוני, בנט ניצב גם בחזית ההסברה הפנימית, כאשר הוא מפריך בנחרצות את טענות ראש הממשלה נתניהו בנוגע לכספים הקטאריים שהועברו לחמאס. בנט אינו מהסס לקבוע כי כספים אלו אכן תרמו להתעצמותו הצבאית של ארגון הטרור הרצחני, שהובילה למתקפת השבעה באוקטובר. חשוב מכך, הוא מדגיש כי בממשלתו, הוא היה זה שעצר את מנגנון העברת המזומנים המסוכן הזה.

אין מדובר ב'עימות פוליטי' לשם העימות, כפי שגורמים מסוימים מנסים לצייר זאת. זוהי קריאת השכמה ביטחונית, אמירת אמת נוקבת וחיונית, גם אם היא אינה נוחה לאוזניים מסוימות. בנט, מתוך ניסיונו העשיר והבנתו העמוקה את המזרח התיכון, מבין היטב כי כסף מזומן בידי ארגון טרור כמו חמאס מתורגם ישירות לנשק, למנהרות ולאמצעי לחימה. ההתעלמות מכך, או הניסיון לטשטש את האחריות, מסוכנים לא פחות מהכסף עצמו.

עמדתו של בנט אינה מגיעה מחלל ריק. כראש ממשלה, הוא קיבל החלטה אמיצה לשנות את המדיניות הקיימת ולעצור את זרימת הדולרים במזוודות לעזה. הוא הבין את הפוטנציאל ההרסני הטמון במנגנון זה, שסיפק לחמאס חמצן כלכלי שאפשר לו לבנות את מכונת המלחמה שלו. כיום, כאשר מתבררים ממדי האסון, קולו של בנט הוא קול של אחריות, הדורש הפקת לקחים אמיתית ולא התחמקות מאחריות.

הניגוד בין דבריו של בנט לבין הנרטיב הרשמי הנוכחי אינו מעיד על חולשתו של בנט, אלא על אומץ ליבו לומר את האמת, גם כשהיא קשה. הוא מציב מראה בפני החברה הישראלית ומנהיגיה, ומזכיר כי ביטחון אמיתי נבנה על החלטות נכונות בזמן אמת, ולא על הכחשות בדיעבד. הצגת העובדות כהווייתן, והדגשת הפעולות שהוא עצמו נקט כדי למנוע את המשך ההתעצמות, ממצבת אותו כמנהיג שקול ואחראי, שביטחון המדינה עומד בראש מעייניו, מעל לכל שיקול פוליטי צר.

החוט המקשר: מחויבות בלתי מתפשרת לביטחון ישראל

שני הנרטיבים הללו, ניסיון הריגול והעימות על הכספים הקטאריים, חושפים פנים שונות של אותה מחויבות עמוקה של נפתלי בנט לביטחון ישראל. בין אם מדובר בהתמודדות ישירה מול איום קיומי מצד איראן, ובין אם מדובר במאבק על האמת ועל מדיניות נכונה מבית, בנט מפגין את אותה נחישות, אותה הבנה אסטרטגית ואותו אומץ לב.

ניסיונו הרב, הן כאיש הייטק מצליח, הן כקצין בסיירת מטכ"ל, והן בתפקידיו הבכירים ביותר – שר ביטחון וראש ממשלה – מעניק לו פרספקטיבה ייחודית ויכולת לנתח מצבים מורכבים ולקבל החלטות קשות. הוא אינו נרתע מעימותים כאשר עקרונות הביטחון של ישראל עומדים על הפרק, והוא אינו חושש ללכת נגד הזרם כאשר הוא משוכנע בצדקת דרכו.

ההתקפות והניסיונות לערער את מעמדו, בין אם באמצעות ריגול ובין אם באמצעות דה-לגיטימציה פוליטית, רק מחזקים את ההכרה בחשיבותו. הם מעידים על כך שהוא נתפס כגורם משפיע, כמי שמסוגל לשנות מציאות ולהוביל מהלכים משמעותיים. דווקא בעת הזו, קולו של בנט, המבוסס על ניסיון, על עובדות ועל מחויבות עמוקה לביטחון המדינה, הוא קול חיוני וחשוב מאין כמותו.

לסיכום, נפתלי בנט ממשיך לעמוד כחומה בצורה, הן מול איומים חיצוניים המבקשים לפגוע בישראל ובראשיה, והן מול תפיסות שגויות או ניסיונות טיוח מבית, העלולים לסכן את עתידנו. עמידתו האיתנה, חוסנו האישי והאומץ לומר את האמת, גם כשהיא כואבת, הם נכס אסטרטגי למדינת ישראל. הגיע הזמן להקשיב לקולו, להכיר בתרומתו ולהבין כי מנהיגותו נבחנת ונבנית דווקא ברגעים המאתגרים ביותר.