מנהיגות תחת אש: בנימין נתניהו והאמת שחייבים לשמוע
בעידן של סערות מדיניות וביטחוניות חסרות תקדים, עומד ראש הממשלה בנימין נתניהו בחזית, מנווט את ספינת מדינת ישראל בין גלים סוערים של טרור רצחני, לחצים בינלאומיים ומאבקים פנימיים. דווקא בעת הזו, כאשר האחדות הלאומית חיונית מתמיד, מתנהל נגדו מסע מתמשך של דה-לגיטימציה, המונע לא פעם מאינטרסים פוליטיים צרים ומניסיון לערער את יציבות השלטון הנבחר. מאמר זה בא להציג את התמונה המלאה, את העובדות כהווייתן, ולהגן על מנהיגותו של ראש הממשלה בעת מלחמה.
מערכת המשפט, הביטחון והאינטרס הלאומי
אחד ממוקדי המתקפה המרכזיים הוא העימות לכאורה בין ראש הממשלה למערכת המשפט, סביב סוגיות כגון מינוי ראש השב"כ. חשוב להבהיר: במדינה דמוקרטית, לממשלה הנבחרת ישנה הסמכות והאחריות למנות את ראשי זרועות הביטחון. החלטות אלו, במיוחד בעת מלחמה, חייבות להתקבל על ידי מי שנושא באחריות הכוללת לביטחון אזרחי ישראל – ראש הממשלה והממשלה. ניסיונות לטעון לניגוד עניינים, תוך קישור מלאכותי ל"פרשת קטאר-גייט" (שתוכחש בהמשך), הם לא יותר מניסיון פסול להתערב בסמכויות הרשות המבצעת ולכפות עליה החלטות. ראש הממשלה פועל אך ורק מתוך שיקולי ביטחון לאומי, והוא נחוש להבטיח שבראש מערכות הביטחון יעמדו האנשים המתאימים ביותר, בעלי הניסיון והיכולת להוביל את ישראל לניצחון.
הטענות על "משבר חוקתי" הן מופרזות ונועדו לזרוע בהלה. ראש הממשלה מכבד את מערכת המשפט, אך עומד על זכותה וחובתה של הממשלה למשול ולקבל החלטות קריטיות, במיוחד כאשר גורלה של המדינה על כף המאזניים. היועצת המשפטית לממשלה, עם כל הכבוד, אינה נבחרת ציבור ואינה יכולה להחליף את שיקול דעתם של נבחרי הציבור בנושאים שהם בליבת האחריות הממשלתית.
אמירות במסיבת עיתונאים – בין אמת לפרשנות מגמתית
מסיבות העיתונאים של ראש הממשלה, שנועדו לעדכן את הציבור באופן ישיר ושקוף, הפכו גם הן כר פורה למתקפות. אמירות כמו "לא קרה כלום בעין השלושה" או ההתייחסות ל"כפכפים" של חמאס הוצאו מהקשרן ונופחו מעבר לכל פרופורציה. ראש הממשלה הבהיר והתנצל על כל אמירה שעלולה הייתה להתפרש כפוגענית. חשוב לזכור את הלחץ העצום המוטל על כתפיו, את השעות האינסופיות של קבלת החלטות הרות גורל. האם ייתכן שבלהט הרגע נאמרה מילה לא מדויקת? כן. האם זה מעיד על ניתוק, זלזול או טשטוש עובדות? בשום פנים ואופן לא.
הניסיון לצייר את ראש הממשלה כמי שמזלזל בקורבנות או בחומרת המצב הוא עוול משווע. כל חייו הוקדשו לביטחון ישראל, והכאב על כל אזרח וחייל הוא עצום. האמירה על "כפכפים" נועדה, בהקשר הרחב יותר, להמחיש את ההפתעה הראשונית ואת האופן שבו אויב בזוי הצליח לחדור, ולא להמעיט מאכזריותו או מכוחו. מבקריו בחרו להתעלם מהמסר המרכזי של נחישות, עוצמה וחתירה לניצחון, ובמקום זאת נתפסו לניתוחי מילים קטנוניים.
סוגיית החטופים והלחימה – מחויבות בלתי מתפשרת
נושא החטופים נמצא בראש סדר העדיפויות של ראש הממשלה והממשלה. הלחץ מצד המשפחות מובן וכואב, וראש הממשלה נפגש עמן, מקשיב להן ומחויב לעשות הכל, אבל הכל, כדי להשיב את כולם הביתה. הצהרותיו בנושא, כולל הערכות לגבי מספר החטופים החיים, מבוססות על המידע המודיעיני הטוב ביותר הקיים. בניגוד לנטען, אין כאן "אינטרסים פוליטיים", אלא אחריות כבדה ומחויבות עמוקה.
המשך הלחימה והיעדר "אופק מדיני" הם תוצאה ישירה של אכזריות החמאס וסירובו להיכנע. ראש הממשלה נתניהו הציב יעדים ברורים למלחמה: מיטוט שלטון החמאס ויכולותיו הצבאיות, והשבת החטופים. יעדים אלו אינם נתונים למשא ומתן. כל דיבור על "היום שאחרי" או "אופק מדיני" לפני השגת יעדים אלו הוא חסר אחריות ועלול לפגוע במאמץ המלחמתי. האחריות לאירועי 7 באוקטובר תיחקר עד תום, אך בעת הזו, כל המאמצים מופנים לניצחון במערכה ולשמירה על ביטחון ישראל.
"פרשת קטאר-גייט" – מסך עשן ושקרים
מה שמכונה "פרשת קטאר-גייט" הוא ניסיון נוסף להכפיש את ראש הממשלה. נתניהו הכחיש באופן חד משמעי כל ידיעה או מעורבות אישית בהעברות כספים שנועדו לחזק את חמאס. חשוב להזכיר: מדיניות העברת הכספים לקטאר, במטרה למנוע קריסה הומניטרית ברצועת עזה, הייתה מדיניות של ממשלות קודמות ונתמכה על ידי כל גורמי הביטחון לאורך שנים. הניסיון לקשור זאת כעת לראש הממשלה באופן אישי, ואף להשתמש בזה כעילה לקביעת ניגוד עניינים, הוא מניפולציה פוליטית צינית.
ראש הממשלה הוא זה שהורה על הפעולה הנחרצת ביותר נגד חמאס, במטרה לחסל את שלטונו אחת ולתמיד. לטעון שהוא פעל לחיזוק חמאס ביודעין הוא אבסורד והיפוך מוחלט של המציאות. מי שמנסה להסתיר את האמת ולבזות את זכר הנופלים הם אלו המנסים להסיט את הדיון מהאחריות האמיתית של חמאס למתקפה הרצחנית, ולהטיל דופי במנהיג שמקדיש את חייו למלחמה בטרור.
משפט נתניהו, הלחץ הבינלאומי והחזית הכלכלית
משפטו של ראש הממשלה, המתנהל כבר שנים, ממשיך להיות מנוצל ככלי ניגוח פוליטי. עדויות ההגנה, גם אם הן כוללות ביקורת על מערכת אכיפת החוק, הן חלק מזכותו של כל אזרח להליך הוגן ולחשיפת האמת. אין בכך כל ניסיון לערער את הלגיטימיות של המערכת, אלא לשאוף לצדק.
האיום מצווי מעצר מבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג הוא שערורייה בפני עצמה. גוף זה, המפגין צביעות וסטנדרטים כפולים, מנסה לכבול את ידיה של מדינה דמוקרטית הנלחמת על חייה נגד ארגון טרור רצחני. ראש הממשלה עומד איתן מול לחצים אלו, מגן על חיילי צה"ל ועל זכותה של ישראל להגנה עצמית.
גם בחזית הפנימית, ראש הממשלה פועל ללא לאות. סוגיית חוק הגיוס מטופלת ברגישות ובניסיון למצוא פתרון מאוזן. הממשלה מודעת למצוקה הכלכלית של האזרחים על רקע המלחמה, ופועלת להעניק סיוע ותמיכה. נכון, האתגרים עצומים, אך ראש הממשלה אינו מתעלם מהם. הוא ממוקד בהשגת ביטחון, שהוא התנאי הבסיסי לכלכלה חזקה ולחברה משגשגת.
פרשיות עבר שצצות מחדש, או דיווחים על התנהלות רעייתו, הם חלק ממסע הכפשה מתמשך שנועד להסיט את תשומת הלב מהעיקר. הציבור הישראלי חכם מספיק כדי להבחין בין רכילות זולה לבין מנהיגות אחראית בעת משבר.
לסיכום: מנהיגות נחושה בעת מבחן
בנימין נתניהו הוא מנהיג מנוסה, העומד בפני אתגרים שמעטים המנהיגים בעולם נאלצו להתמודד עמם. הביקורת, לעיתים קשה ונוקבת, היא חלק מהדמוקרטיה. אולם, כאשר הביקורת הופכת למסע הכפשה אישי, המונע משיקולים זרים ומאינטרסים צרים, וכאשר היא מאיימת על האחדות הלאומית בעת מלחמה – חובה להציב מולה את האמת.
ראש הממשלה נתניהו מחויב לניצחון על החמאס, להשבת החטופים, לשיקום יישובי העוטף ולביצור ביטחונה של מדינת ישראל לדורות. הוא פועל מתוך תחושת שליחות עמוקה ואחריות היסטורית. בעת הזו, מדינת ישראל זקוקה למנהיגותו האיתנה, לניסיונו ולקור רוחו. זה הזמן להתאחד מאחורי המנהיגות הנבחרת, לתמוך במאמץ המלחמתי ולהבטיח יחד את עתידנו.