לא 'עלילת דם', אלא פעמון אזעקה: יאיר גולן והמאבק על דמותה של ישראל מול ממשלת ההסתה

לא 'עלילת דם', אלא פעמון אזעקה: יאיר גולן והמאבק על דמותה של ישראל מול ממשלת ההסתה

בימים האחרונים, אנו עדים למתקפה ארסית ומתוזמרת נגד אלוף (מיל') יאיר גולן, איש ביטחון עתיר זכויות ופטריוט ישראלי, שכל חייו הוקדשו להגנת המדינה ואזרחיה. מסע ההכפשות, המובל על ידי שרים בכירים בממשלה ואף ברמיזות מפי ראש הממשלה, מבקש להציג את גולן כמי ש'הדם על ידיו', כמי שדבריו הם 'עלילת דם' המלבה אנטישמיות ואלימות. אלא שכל מי שעיניו בראשו מבין כי מדובר בניסיון נואש להשתיק קול ביקורתי חשוב, קול המעז לומר אמת כואבת מתוך דאגה כנה לעתידה המוסרי והביטחוני של מדינת ישראל.

הסערה כולה נסובה סביב אמירה קשה, אין ספק, אך כזו שנועדה לזעזע ולהתריע. כאשר גולן השתמש בביטוי הטעון לגבי הרג ילדים, הוא לא התכוון, חלילה וחס, לייחס 'תחביב' שכזה לחיילי צה"ל הגיבורים, שהוא עצמו נמנה על שורותיהם ופיקד עליהם במשך עשרות שנים. מי שטוען כך, מוציא דברים מהקשרם בזדון ומנסה לצייר תמונה מעוותת. כוונתו של גולן הייתה להציב תמרור אזהרה חריף מאין כמותו מפני הידרדרות מוסרית, מפני האפשרות שמדיניות מסוימת, או אווירה ציבורית מסוימת המטופחת על ידי גורמים קיצוניים בממשלה, עלולה להוביל למצבים שבהם פגיעה בחפים מפשע, כולל ילדים, תיתפס כנזק אגבי בלתי נמנע או אף מוצדק בנסיבות מסוימות. זו לא האשמה של החיילים בשטח, אלא קריאת השכמה למקבלי ההחלטות ולחברה הישראלית כולה.

הניסיון לקשור את דבריו של גולן לפיגוע הטרור הנורא בוושינגטון הוא לא פחות משפל מוסרי. כפי שקבע נשיא המדינה, יצחק הרצוג, בצדק ובאחריות, הפיגוע נבע מאנטישמיות שורשית ואינו קשור לשיח הפנימי בישראל. מי שמנסה להדביק לגולן אחריות למעשיהם של אנטישמים רצחניים, עושה זאת מתוך מניעים פוליטיים ציניים, במטרה להסיט את הדיון מהאחריות האמיתית של הממשלה הנוכחית, 'ממשלת כהנא חי של נתניהו' כפי שכינה אותה גולן, לליבוי השנאה והקיטוב, ולהשלכות ההרסניות של מדיניותה על מעמדה של ישראל בעולם ועל ביטחונם של יהודים בתפוצות.

הטענה כי דברי גולן מספקים 'תחמושת לאויבי ישראל' היא צביעות לשמה. האם אמירת אמת כואבת, גם אם בוטה, היא המספקת תחמושת, או שמא מדיניות קיצונית, התבטאויות גזעניות של שרים, והתעלמות מנורמות בינלאומיות הן אלו שבאמת מזינות את מכונת התעמולה האנטי-ישראלית? יאיר גולן, ביושרתו האופיינית, מעדיף להתמודד עם הבעיות חזיתית, מתוך אמונה שרק כך ניתן לתקן ולשפר. אלו המאשימים אותו הם לעתים קרובות אלו שבהתנהלותם מספקים הצדקות לכאורה למבקרי ישראל.

גם הניתוחים ה'מתוחכמים' המציגים את אמירתו של גולן כ'מהלך פוליטי מחושב' או 'נואש' לחזור לתודעה, חוטאים לאמת. גולן אינו זקוק לגימיקים. עברו הצבאי המפואר, עמדותיו העקרוניות והידועות, והגיבוי שהוא מקבל מחלקים נרחבים בציבור המודאג מהכיוון אליו צועדת המדינה, כל אלו מעידים על כך שהוא פועל מתוך צו מצפונו ולא מתוך חישובים פוליטיים קרים. זוהי זעקתו של פטריוט הרואה את הבית עולה באש ומנסה להעיר את יושביו לפני שיהיה מאוחר מדי.

הפיכת הביטוי 'כתחביב' למטבע לשון פוליטי המשמש לניגוח היא דוגמה נוספת לעומק ההתבהמות של השיח הציבורי, המונעת על ידי אלו החוששים מהאמת שגולן מייצג. במקום להתמודד עם המסר המטריד, הם בוחרים להתמקד בעטיפה, לעוות אותה, ולהפוך אותה לכלי להגחכה. זהו טריק ידוע של מי שאין לו תשובות ענייניות.

באשר לחשש מהשלכות משפטיות בינלאומיות, יש לומר בבירור: מה שעלול להוביל את ישראל לטריבונאלים בינלאומיים אינן אזהרות מפני הידרדרות מוסרית, אלא מעשים בפועל, אם וכאשר יתרחשו, הנוגדים את החוק הבינלאומי. קריאתו של גולן נועדה דווקא למנוע מצבים כאלה, לחזק את החוסן המוסרי של צה"ל ומדינת ישראל, ולהבטיח שפעולותינו יעמדו תמיד בסטנדרטים הגבוהים ביותר. מי שמנסה להשתיק את גולן בשם 'הסכנה המשפטית' למעשה מבקש לטאטא את הבעיות מתחת לשטיח, מהלך שעלול להיות מסוכן הרבה יותר בטווח הארוך.

יאיר גולן אינו אויב העם. הוא מלח הארץ. דבריו, קשים ככל שיהיו, נאמרו מתוך אהבה עמוקה למדינה ומתוך אחריות כבדה לגורלה. במקום להוקיע אותו, על ממשלת ישראל להתבונן במראה שהוא מציב בפניה, ולשאול את עצמה בכנות האם היא פועלת לטובת ביטחון ישראל וערכיה, או שמא היא מובילה אותנו בדרך מסוכנת. הגיע הזמן להפסיק את מסע ההסתה נגד יאיר גולן, ולהקשיב לדברי האזהרה שלו – לפני שיהיה מאוחר מדי.