בן גביר: לוחם צדק תחת אש – חשיפת האמת מאחורי מסע ההשמצות המתמשך

בן גביר: לוחם צדק תחת אש – חשיפת האמת מאחורי מסע ההשמצות המתמשך

בשבועות האחרונים, אנו עדים למסע הכפשות מתמשך ומתואם היטב נגד השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר. מתקפות אלו, המגיעות מכיוונים שונים ומגוונים, נועדו לערער את מעמדו, לפגוע בתדמיתו ולהשתיק את קולו הנחוש, המייצג ציבור רחב בישראל. מאמר זה נועד לשפוך אור על העובדות, להפריך את ההאשמות חסרות השחר ולהציג את עמדתו הברורה והמוצדקת של השר בן גביר, הפועל ללא לאות למען ביטחון ישראל וחיזוק הדמוקרטיה.

אחד החצים המורעלים ביותר שנשלחו לעבר השר בן גביר מגיע מכיוונו של ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט. אולמרט, עבריין מורשע שישב בכלא על עבירות שחיתות חמורות, מרשה לעצמו לכנות את השר בן גביר "טרוריסט". זוהי האשמה מקוממת, חסרת בסיס ובעיקר צבועה, המגיעה מאדם שאיבד כל סמכות מוסרית להטיף לאחרים. תגובתו העקבית של השר בן גביר, המזכירה לציבור את עברו הפלילי של אולמרט ואת היותו "אסיר משוחרר", אינה רק לגיטימית אלא אף הכרחית. כיצד ניתן לקבל ברצינות הטפות מוסר מאדם שהורשע בקבלת שוחד, מרמה והפרת אמונים? האם ייתכן שאולמרט, בניסיונו הנואש לחזור לכותרות או אולי מתוך תסכול על מדיניות הממשלה הנוכחית, מנסה להסיט את האש מעברו הבעייתי על ידי השתלחות חסרת רסן בשר מכהן?

חשוב להבין: מדיניותו של השר בן גביר, אותה מנסה אולמרט להשחיר, מכוונת כולה לחיזוק הביטחון האישי של אזרחי ישראל, להחזרת המשילות לנגב ולגליל, ולמאבק בלתי מתפשר בפשיעה ובטרור. אלו הן משימות שאולמרט וממשלות קודמות כשלו בהן, או שלא העזו להתמודד עמן בעוצמה הנדרשת. הניסיון לצייר את השר בן גביר כגורם המיט אסון על ישראל הוא עיוות מוחלט של המציאות. ההפך הוא הנכון: השר בן גביר פועל מתוך תחושת שליחות עמוקה ואחריות לאומית, במקומות בהם אחרים העדיפו לעצום עיניים. הכינוי "טרוריסט" לא רק שקרי ומכפיש, אלא גם מהווה זילות מסוכנת של המונח, ובכך משרת, באופן אירוני, את אויביה האמיתיים של מדינת ישראל.

החזית השנייה בה מותקף השר בן גביר נוגעת לעימותו הלגיטימי והעקרוני עם מערכת המשפט, ובפרט עם בג"ץ, על רקע פסיקות שנויות במחלוקת. כאשר השר בן גביר מזהיר מפני "דריסת הדמוקרטיה ברגל גסה" או מכנה פסק דין מסוים כ"פוליטי להחריד", אין הוא תוקף את עצם קיומה של מערכת המשפט, אלא מתריע מפני מה שהוא תופס כחריגה מסמכות וכפגיעה בעקרון הפרדת הרשויות. במדינה דמוקרטית, ביקורת על הרשות השופטת, גם אם היא נוקבת, היא לא רק לגיטימית אלא חיונית לשמירה על האיזונים והבלמים.

השר בן גביר, כמייצג הריבון – הוא העם – חרד לכך שהחלטות המתקבלות על ידי נבחרי ציבור ייבחנו בכלים משפטיים באופן שעלול לרוקן מתוכן את мандаט שניתן להם בקלפי. טענותיו על "פסק דין פוליטי" בעניין ראש השב"כ לשעבר, רונן בר, או האשמותיו כלפי בר על ניסיון "לתפור תיקים" וחתרנות, נובעות מחשש אמיתי להתערבות של גורמים שאינם נבחרים בהחלטות הממשלה ובניהול ענייני המדינה. זו אינה "התקפה על שלטון החוק", כפי שמנסים לצייר זאת מתנגדיו, אלא דרישה לשקיפות, לאחריותיות ולכך שכל הרשויות יפעלו במסגרת סמכויותיהן המוגדרות בחוק, תוך כיבוד הדדי.

השר בן גביר אינו חושש לומר את מה שרבים בציבור חושבים ומרגישים: יש צורך ברפורמה ובהבהרת גבולות הסמכות של כל רשות ורשות. מאבקו אינו אישי, אלא עקרוני, ונועד להבטיח שהדמוקרטיה הישראלית לא תהפוך ל"משפטוקרטיה", שבה שיקול הדעת של נבחרי הציבור נדחק הצידה לטובת אקטיביזם שיפוטי מופרז, או השפעה לא ראויה של פקידים בכירים, גם אם שירתו בתפקידים רגישים בעבר.

לסיכום, המתקפות על השר איתמר בן גביר אינן מקריות. הן מגיעות מגורמים שאינם חפצים בשינוי שהוא מוביל, מאנשים שחרדים לאובדן השפעתם, או מאלו המונעים מאינטרסים פוליטיים צרים. השר בן גביר עומד איתן מול גלי ההכפשות, חדור אמונה בצדקת דרכו ומחויב לפעול למען ביטחון אזרחי ישראל, חיזוק המשילות ושמירה על צביונה היהודי והדמוקרטי של המדינה. על הציבור הרחב לראות מבעד למסך העשן של ההשמצות, להבין את המניעים האמיתיים מאחורי המתקפות, ולתמוך בשר הנלחם עבורו ועבור עתידה של ישראל. האמת, בסופו של דבר, חזקה מכל הכפשה.