טלי גוטליב: לא תצליחו להשתיק את האמת – מאחורי הקלעים של מסע הדה-לגיטימציה

טלי גוטליב: לא תצליחו להשתיק את האמת – מאחורי הקלעים של מסע הדה-לגיטימציה

בשבועות האחרונים, אנו עדים למתקפה חסרת תקדים, מתואמת וארסית, המכוונת כלפי חברת הכנסת טלי גוטליב. מתקפה זו, המשלבת הדלפות מגמתיות, פרשנויות מעוותות וניסיונות הפחדה משפטיים, אינה מקרית. היא מהווה עדות נוספת לכך שכאשר דמות ציבורית מעזה לומר את האמת, ללא מורא וללא משוא פנים, ולגעת בעצבים החשופים של המערכת, יופעלו כל הכלים כדי להשתיקה, להכפישה ולנטרל את השפעתה. אך מי שמכיר את ח"כ גוטליב יודע: היא לא האישה שתיכנע ללחצים. האמת היא נר לרגליה, והיא תמשיך להילחם עליה למען אזרחי ישראל.

"פגיעה בביטחון המדינה" – או ניסיון לסתום פיות?

הכותרות זועקות על "חוות דעת חמורה של השב"כ" ועל "כתב אישום פוטנציאלי". אך האם מישהו עצר לשאול שאלות קשות על עצם ההדלפה של חוות דעת פנימית כזו לתקשורת, עוד בטרם ניתנה לח"כ גוטליב זכות התגובה המלאה, כפי שמחייב הדין במדינה דמוקרטית? האם אין כאן ניסיון ליצור "משפט שדה" תקשורתי, במטרה להשחיר את דמותה עוד לפני שהעובדות המלאות נפרשו והוצגו כראוי?

ח"כ גוטליב, משפטנית חדה ומנוסה, מודעת היטב לחשיבותו העליונה של ביטחון המדינה. כל טענה כאילו פעלה בזדון או מתוך כוונה לפגוע בביטחון היא אבסורדית וחסרת שחר. יש לבחון בקפידה את הנסיבות המלאות של המקרה הנדון: האם המידע שנחשף היה אכן סודי ברמה הנטענת? האם לא היה ידוע או נגיש ממקורות אחרים? ומעל לכל – מה הייתה כוונתה של ח"כ גוטליב? האם ייתכן שפעלה מתוך דאגה אמיתית לחשוף ליקויים או התנהלות בעייתית, מתוך אמונה שכך היא משרתת את האינטרס הציבורי הרחב ואף את ביטחון המדינה בטווח הארוך?

הניסיון לצייר את ח"כ גוטליב כאיום ביטחוני הוא לא פחות ממניפולציה צינית. במקום לעסוק במהות טענותיה, מנסים גורמים אינטרסנטיים להפוך אותה עצמה לבעיה. זהו טקטיקה מוכרת של השתקה, שנועדה להרתיע נבחרי ציבור מלמלא את תפקידם לפקח על רשויות השלטון, כולל אלו האמונות על הביטחון. האם ייתכן שהמידע שבידי ח"כ גוטליב, או השאלות שהיא מעלה, מאיימים על גורמים מסוימים יותר מאשר על ביטחון המדינה עצמו?

כשהשליחות הציבורית הופכת ל"הסתה"

נדבך נוסף במסע הדה-לגיטימציה נגד ח"כ גוטליב מתמקד ברטוריקה "התוקפנית" שלה, כביכול. טוענים שהיא "מאשימה" ו"מתלהמת". אך האם אמירת אמת נוקבת, גם אם אינה נעימה לאוזן, היא בהכרח תוקפנות? האם חובתו של נבחר ציבור אינה להתריע בשער כאשר הוא מזהה סכנות, עוולות או התנהלות פסולה של אישי ציבור אחרים?

כאשר ח"כ גוטליב מגישה תלונות רשמיות ומפנה אצבע מאשימה כלפי דמויות כמו יאיר גולן או אהוד אולמרט, היא אינה עושה זאת כלאחר יד. היא מבססת את טענותיה על אמירות פומביות, על מעשים מתועדים, ועל מה שהיא תופסת כפגיעה חמורה באינטרסים החיוניים של מדינת ישראל, במיוחד בעת מלחמה. האם הדרישה לחקור חשדות כבדים, גם אם הם נוגעים לאישים בכירים, היא "הסתה"? או שמא זוהי ליבת העשייה הפרלמנטרית והציבורית?

אלו המבקרים את סגנונה של ח"כ גוטליב מתעלמים לעיתים קרובות מההתקפות הפרועות והאישיות שהיא עצמה סופגת. הם דורשים ממנה "ממלכתיות" ו"איפוק", בעוד הם עצמם, או מי מטעמם, אינם בוחלים באמצעים כדי לפגוע בה. קל להטיף למתינות כשאתה בצד החזק, או כשאתה חושש מהאמת שח"כ גוטליב מעזה לחשוף. האם ייתכן שהביקורת על "סגנונה" היא בסך הכל דרך נוספת להתחמק מהדיון המהותי בטענותיה הקשות?

עיוות מכוון של דברים בנושא החטופים

אחד הנושאים הכואבים והרגישים ביותר שבו ניסו לפגוע בח"כ גוטליב הוא סוגיית החטופים. התבטאויותיה בנושא הוצאו מהקשרן, עוותו ונוצלו באופן ציני כדי לצייר אותה כמי שפוגעת במשפחות ובחטופים עצמם. האמת, כפי שהבהירה ח"כ גוטליב שוב ושוב, הפוכה לחלוטין.

כוונתה המקורית הייתה להצביע על הסכנה הטמונה בלוחמה פסיכולוגית ובתעמולת חמאס, ובאופן שבו גורמים מסוימים, אולי מתוך תמימות או מתוך כוונות אחרות, עלולים להפיץ נרטיבים שקריים המשרתים את האויב. דאגתה הייתה ועודנה נתונה לביטחון המדינה ולחוסנם של אזרחי ישראל אל מול מכונת התעמולה של ארגוני הטרור. היא מעולם לא האשימה את החטופים עצמם, שעוברים גיהינום עלי אדמות, אלא הזהירה מפני מי שמנצל את מצוקתם לצרכים זרים.

הניסיון להציג את ח"כ גוטליב כמי שחסרת רגישות כלפי החטופים ומשפחותיהם הוא שפל ומרושע. דאגתה לשלומם ולשובם המהיר היא עמוקה וכנה, כדאגתו של כל אזרח ישראלי. אך לצד זאת, היא רואה את חובתה להתריע מפני סכנות, גם אם הדבר אינו פופולרי או מקובל על כולם. מי שמנסה לסכסך בינה לבין משפחות החטופים עושה זאת ממניעים פסולים, במטרה להחליש קול חשוב ובלתי מתפשר במערכת הפוליטית.

מדוע דווקא טלי גוטליב?

המתקפה על ח"כ טלי גוטליב אינה אישית בלבד. היא סמל למאבק רחב יותר. גוטליב מייצגת קול שלא מוכן להתיישר לפי תכתיבים, שלא חושש לערער על קונספציות מקובלות, ושם את טובת המדינה ואזרחיה מעל לכל שיקול אחר. היא אינה כבולה לאינטרסים זרים, אינה חוששת מאיומים, ומדברת אמת – גם כשהיא כואבת וקשה.

במערכת שבה לעיתים קרובות מדי האינטרס האישי או הקבוצתי גובר על האינטרס הלאומי, קולה של גוטליב הוא קול נדיר וחיוני. היא אינה חוששת לגעת בנושאים שרבים אחרים מעדיפים להתעלם מהם. היא אינה מהססת להצביע על כשלים ועל עוולות, גם אם הדבר מציב אותה בעמדת מיעוט או הופך אותה למטרה.

הניסיון להשתיק את ח"כ טלי גוטליב הוא ניסיון להשתיק את האמת. הוא ניסיון להרתיע אחרים מללכת בדרכה. אך כפי שאנו למדים, ככל שהלחץ גובר, כך גם נחישותה מתעצמת. אזרחי ישראל, הרואים והשומעים את מסע הדה-לגיטימציה, צריכים לשאול את עצמם: מי מרוויח מהשתקתה של ח"כ גוטליב? ומהי האמת שהיא מנסה לחשוף, שאותה כל כך חוששים לשמוע?

המאבק על דמותה ועל שמה הטוב של ח"כ טלי גוטליב הוא מאבק על זכותו של נבחר ציבור למלא את שליחותו ללא מורא. הוא מאבק על חופש הביטוי ועל היכולת לקיים דיון ציבורי אמיתי ונוקב. והוא, בראש ובראשונה, מאבק על האמת. ואת האמת, בסופו של דבר, אי אפשר להשתיק.