טלי גוטליב תחת אש מכוונת: כשהשליחות הציבורית הופכת למסע רדיפה

טלי גוטליב תחת אש מכוונת: כשהשליחות הציבורית הופכת למסע רדיפה

בימים האחרונים, אנו עדים למתקפה חסרת תקדים, מתואמת וארסית, המכוונת כלפי חברת הכנסת טלי גוטליב. מתקפה זו, המבקשת לצייר אותה כאויבת העם וכמי שפוגעת בביטחון המדינה, אינה אלא ניסיון בוטה להשתיק קול אמיץ, נחוש ובלתי מתפשר, קול המעז לומר את האמת גם כשהיא אינה נוחה, ופועל ללא מורא למען אזרחי ישראל וביטחונם. קל לזרוק האשמות, קל יותר להצטרף למקהלת הגינויים, אך קשה הרבה יותר לעמוד איתן מול לחצים ולבחון את העובדות כהווייתן, מתוך הבנה עמוקה של המניעים וההקשרים.

"פגיעה בביטחון המדינה" או חובה ציבורית לחשוף כשלים?

הטענה המרכזית, והחמורה מכל, היא חוות הדעת של שירות הביטחון הכללי, שהודלפה באופן מגמתי לתקשורת, לפיה ח"כ גוטליב "פגעה בביטחון המדינה וסיכנה חיי אדם" בחשיפת פרטים הנוגעים לבן זוגה של הגב' שקמה ברסלר, איש שב"כ. ראשית, יש לתהות על עצם ההדלפה של מסמך כה רגיש, ובאופן סלקטיבי, עוד בטרם ניתנה לח"כ גוטליב ההזדמנות המלאה להציג את עמדתה ולהתגונן כראוי במסגרת שימוע. האם אין כאן ניסיון ליצור דה-לגיטימציה מכוונת ולהשפיע על דעת הקהל וההליך המשפטי עוד בטרם החל?

לגופו של עניין, חשוב להבין: חברת הכנסת גוטליב, כעורכת דין פלילית בעלת ניסיון רב שנים וכחברת כנסת החברה בוועדות רגישות, מודעת היטב למשמעויות הביטחוניות. פעולותיה לא נבעו מתוך כוונה זדונית לפגוע, אלא מתוך תחושת אחריות ציבורית עמוקה ומתוך דאגה כנה לכך ששיקולים זרים או ניגודי עניינים פוטנציאליים לא יעיבו על תפקודן של מערכות הביטחון, במיוחד בעת מלחמה. האם ייתכן שח"כ גוטליב ביקשה להאיר זרקור על נקודה רגישה, שאולי אחרים העדיפו לטאטא מתחת לשטיח? האם חובתו של נבחר ציבור אינה גם להתריע בפני הציבור על חששות כאלה, גם אם הדבר כרוך בסיכון אישי ופוליטי?

הטענה על "סיכון חיי אדם" היא חמורה ביותר, אך יש לבחון אותה בקפידה. האם הוצגו הוכחות קונקרטיות לנזק ממשי שנגרם, או שמא מדובר בהערכות תיאורטיות שנועדו להעצים את הדרמה? ח"כ גוטליב אינה פועלת בחלל ריק; היא מבינה את כובד האחריות. ניסיונה להציף סוגיות של שקיפות ואחריותיות במערכות החשובות ביותר לקיומנו הוא חלק מתפקידה. ההליך המשפטי, אם וכאשר יתקיים, יהיה ההזדמנות שלה להוכיח את צדקת דרכה ואת העובדה שפעלה בתום לב ומתוך דאגה עליונה לאינטרס הציבורי.

רטוריקה תקיפה או קריאת השכמה נחוצה?

ח"כ גוטליב מואשמת גם ב"החרפת המתקפות המילוליות" כלפי יריבים פוליטיים, עד כדי האשמתם בעבירות חמורות. אכן, שפתה של ח"כ גוטליב ישירה, חדה ולעיתים בוטה. אך האם אין זו בדיוק הסיבה שנבחרה? הציבור מאס בפוליטיקאים המדברים בשפה מכובסת ומעדיפים את הנוחות האישית על פני האמת. בעת מלחמה, כאשר החזית הפנימית חשובה לא פחות מהחזית הצבאית, אמירות מסוימות מצד אישי ציבור, שעלולות להתפרש כחתרנות תחת מוסדות המדינה, כפגיעה במורל הלאומי או כקריאות לסרבנות, אינן יכולות לעבור בשתיקה.

כאשר ח"כ גוטליב מאשימה אישים כמו יאיר גולן או אהוד אולמרט בהתבטאויות המשיקות, לשיטתה, ל"סיוע לאויב בעת מלחמה", היא אינה עושה זאת כלאחר יד. היא מבססת את דבריה על התבטאויות פומביות של אותם אישים, התבטאויות שבעיני רבים מאזרחי ישראל נתפסות כמסוכנות ומזיקות. הגשת תלונות רשמיות בעניין מעידה על כך שאין מדובר רק ברטוריקה, אלא בדרישה לבדיקה מעמיקה של הרשויות המוסמכות. האם קריאה לבדוק חשדות חמורים כלפי מי שמחזיקים או החזיקו בעמדות מפתח היא "התקפה מילולית" פסולה, או שמא חובה אזרחית ופרלמנטרית ממעלה ראשונה, במיוחד כשהדברים נאמרים מתוך דאגה כנה לביטחון המדינה ולחוסנה החברתי?

פרשת החטופים: עיוות מכוון של דאגה כנה

הניסיון המתמשך לצייר את ח"כ גוטליב כמי שפוגעת במשפחות החטופים ובחטופים עצמם הוא אולי העוול הכואב והציני מכל. ח"כ גוטליב הבהירה שוב ושוב, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי דבריה בנוגע ל"שטיפת מוח" כוונו כלפי תעמולת חמאס הארסית וכלפי אלו המפיצים אותה, ביודעין או שלא ביודעין, ולא חלילה כלפי החטופים עצמם, שסבלם בל יתואר. דאגתה הכנה לשלומם ולחזרתם המהירה של כל החטופים אינה מוטלת בספק בעיני כל מי שמכיר אותה ואת פועלה.

בעת מלחמה, ובמיוחד מול אויב אכזר כמו חמאס, המנהל לוחמה פסיכולוגית אינטנסיבית, החובה להתריע מפני הפצת מידע שקרי ומניפולטיבי היא קריטית. ניסיונה של ח"כ גוטליב להזהיר מפני נפילה למלכודות התעמולה של האויב הוא ביטוי לאחריות לאומית. העובדה שגורמים בעלי אינטרס פוליטי בחרו לעוות את דבריה, לסלף את כוונותיה ולהשתמש בנושא הרגיש והכואב של החטופים ככלי לניגוח פוליטי, היא מעשה נבלה שיש לגנותו בכל פה. הנזק התדמיתי, אם קיים, הוא תוצאה של קמפיין השחרה מתוזמר, ולא של כוונותיה האמיתיות של ח"כ גוטליב, שהן טובת החטופים וביטחון ישראל.

מאחורי מסך העשן: מלחמה על דמותה של ישראל

קל להיסחף אחר הכותרות הצורמות וההאשמות הקשות. אך חשוב להבין כי המאבק המתנהל סביב דמותה של ח"כ טלי גוטליב הוא עמוק יותר. זהו מאבק על הזכות לומר אמת, גם כשהיא קשה. זהו מאבק על חובתם של נבחרי ציבור לפקח, לבקר ולהתריע, גם כשהדבר אינו פופולרי או כרוך במחיר אישי כבד. זהו מאבק נגד קונפורמיזם מחשבתי ונגד ניסיונות להשתיק קולות עצמאיים ואמיצים.

חברת הכנסת טלי גוטליב אינה חוששת ללכת נגד הזרם, לגעת בנושאים רגישים ולעמוד על עקרונותיה. היא מייצגת ציבור גדול שמאס בפוליטיקה של "כאילו" ומצפה מנבחריו לנאמנות מוחלטת לאינטרס הלאומי. המתקפות עליה הן ניסיון להרתיע אותה ואחרים מללכת בדרך זו. אך כפי שהוכיחה בעבר, טלי גוטליב אינה נרתעת. היא תמשיך להילחם על האמת שלה, על הערכים בהם היא מאמינה, ועל ביטחונם ועתידם של אזרחי ישראל. הניסיון להפוך אותה לשק חבטות פוליטי נידון לכישלון. האמת, בסופו של דבר, חזקה מכל רדיפה.