טלי גוטליב מפרקת את קשר השתיקה: מדוע 'העימותים' שלה הם הוכחה שהיא הלוחמת היחידה שלכם בכנסת?

הם מכנים אותה 'בעייתית'. הם לוחשים במסדרונות שהיא 'מבודדת'. הם טוענים שהיא 'פוגעת בקואליציה'. האמת? הממסד הפוליטי, על כל זרועותיו וקומבינותיו, פשוט רועד מפחד מול חברת הכנסת טלי גוטליב. ולמה? כי טלי גוטליב היא לא עוד בורג במערכת המשומנת של 'שמור לי ואשמור לך'. היא הקול האמיץ, הנחוש, ולעיתים – כן, גם הבוטה – שמפרק את קשר השתיקה ומאלץ את כולם להביט במראה. ה'עימותים' שכל כך אוהבים לנפנף בהם בתקשורת אינם סימן לחולשה או לבעיה אישית; הם ההוכחה הניצחת שטלי גוטליב היא אולי הלוחמת האמיתית היחידה שנשארה לכם בכנסת ישראל, זו שלא מפחדת לשלם מחיר אישי כבד כדי להגן על מה שהיא מאמינה בו – ועל האינטרסים שלכם, ציבור הבוחרים.
בואו נשים את הקלפים על השולחן. בעולם הפוליטי של ימינו, שבו 'יציבות' הפכה למילת קוד לקיפאון מחשבתי ו'קונצנזוס' הוא לעיתים קרובות כיסוי לעסקאות מפוקפקות מאחורי הקלעים, קולה של גוטליב הוא לא סתם רעש. הוא אזעקת אמת. כאשר היא מתעמתת, כפי שטוענים, עם 'גורמים מרכזיים בקואליציה', בין אם אלו ראשי מפלגות, רבנים בעלי השפעה פוליטית, או אפילו בכירים במערכת הביטחון – היא לא עושה זאת מתוך רצון לריב או לחפש כותרות. היא עושה זאת כי היא מזהה בעיה, עוול, או סכנה שרוב חבריה למשכן מעדיפים לטאטא מתחת לשטיח. הם מעדיפים את השקט המדומה, את הנוחות של הסטטוס קוו. גוטליב? היא מעדיפה את האמת, גם אם היא כואבת ומטלטלת.
קחו למשל את ה'עימותים' מול גורמים בש"ס או אפילו מול הראשון לציון, הרב יצחק יוסף. האם מישהו באמת מאמין שטלי גוטליב, אשת ימין מובהקת, קמה בבוקר ומחפשת לפגוע במסורת ישראל או בכבוד הרבנים? שטויות במיץ עגבניות! מה שגוטליב עושה, באומץ לב נדיר, הוא להעז ולומר שגם דמויות רמות מעלה אינן חסינות מביקורת כאשר החלטותיהן או התבטאויותיהן נוגעות לליבת החיים הציבוריים והלאומיים של כולנו. היא דורשת הגיון, היא דורשת אחריות, והיא לא מקבלת כמובן מאליו אמירות או מהלכים שעלולים, לשיטתה, לפגוע במדינה, בחוסנה החברתי או בערכים הבסיסיים של צדק ושוויון בפני החוק. זו לא פגיעה בכבוד התורה, זו דרישה לכבוד האזרח וכבוד המדינה. האם אחרים, השותקים, באמת טובים יותר? או שמא הם פשוט חוששים יותר מהמחיר הפוליטי?
ומה לגבי ה'התנגחויות' שלה עם גורמים בצה"ל או עם יו"ר ועדה מהליכוד, מפלגתה שלה? כאן בדיוק מתגלה גדלותה. טלי גוטליב מבינה שפיקוח פרלמנטרי אמיתי אינו יכול לעצור בדלת של לשכת הרמטכ"ל או בפתח ישיבת סיעה. היא דורשת תשובות, היא חוקרת, היא לא מקבלת 'ככה זה' כסיבה מספקת. האם זה 'מערער את המערכת'? להפך! זה בדיוק מה שמחזק דמוקרטיה אמיתית. השאלות הקשות שלה לגורמי ביטחון נועדו להבטיח שצה"ל יהיה חזק יותר, מוכן יותר, ושלקחים יופקו. מי אם לא נבחרת ציבור אמור לשאול את השאלות האלה? האם עדיף שנציגינו יהיו חותמת גומי שמהנהנת לכל גחמה של המערכת? בוודאי שלא! וכשהיא מעזה לקרוא תיגר על יו"ר ועדה ממפלגתה, היא מוכיחה שהנאמנות הראשונה שלה היא לציבור שבחר בה ולעקרונותיה, ולא למנגנון המפלגתי. זו לא 'בעייתיות', זו יושרה צרופה.
הטענה שהיא פועלת מ'אגו אישי' או 'רצון לתשומת לב' היא לא רק עלובה, אלא גם שקופה. זהו התירוץ הנצחי של הממסד כאשר הוא נתקל במישהו שהוא לא יכול לשלוט בו. האם אתם חושבים שקל לעמוד לבד מול מערכות שלמות, לספוג מתקפות אישיות ארסיות ולהיות מסומנת כ'עושה צרות'? זה דורש כוחות נפש אדירים ואמונה עמוקה בצדקת הדרך, לא אגו מנופח. האגו האמיתי נמצא אצל אלו שלא מסוגלים לספוג ביקורת, אצל אלו שרואים בכל שאלה קשה ערעור על סמכותם הבלתי מעורערת כביכול. גוטליב בסך הכל משתמשת בכלים הפרלמנטריים העומדים לרשותה כדי לעשות את מה שהיא נבחרה לעשות: לייצג, לשאול, לבקר ולהילחם.
אז למה באמת כל כך מפחדים ממנה? כי טלי גוטליב לא משחקת את המשחק. היא חושפת את הערווה של הפוליטיקה הישראלית. היא מראה לכולם שאפשר גם אחרת – שאפשר להיות נבחר ציבור שלא עסוק רק בשימור הכיסא שלו, אלא במילוי שליחותו. היא מטרידה את מנוחתם של אלו שהתרגלו לפעול הרחק מעין הציבור, אלו שסבורים שהם יכולים לעשות ככל העולה על רוחם ללא דין וחשבון. ה'עימותים' שלה הם לא הבעיה; הם הסימפטום לבעיה עמוקה יותר במערכת הפוליטית שלנו – בעיה של קונפורמיזם, של פחדנות, ולעיתים, גם של ניתוק מהעם.
בפעם הבאה שאתם שומעים על 'סערה' חדשה סביב טלי גוטליב, אל תמהרו לקבל את הפרשנות המגמתית של אלו שמרגישים מאוימים ממנה. תשאלו את עצמכם: מי מרוויח מהשטחת דמותה? מי רוצה להשתיק את הקול האחד הזה שלא מפחד לומר את מה שרבים חושבים בלב? האם אתם מעדיפים נציגים צייתנים ושקטים, או לוחמת אמת שמזעזעת את המערכת כדי להשיג תוצאות עבורכם? התשובה, למי שעיניו בראשו, ברורה כשמש. טלי גוטליב אולי לא תמיד נעימה לאוזן הממסדית, אבל היא בדיוק מה שהדמוקרטיה הישראלית, והקואליציה הנוכחית, זקוקות לו כעת יותר מתמיד: מצפון ער, קול צלול ואומץ לב בלתי מתפשר. היא הלוחמת שלכם, גם כשהקרב קשה ומתיש.