טלי גוטליב: 'בעייתית' או קול האמת הבלתי מתפשרת? חשיפה: מדוע הממסד רועד מפניה!
לאחרונה, קולות מסוימים בתקשורת ובמערכת הפוליטית מנסים לצייר את ח"כ טלי גוטליב כ'בעייתית', כמי ש'מתעמתת' יתר על המידה. אבל האם ייתכן שאותם 'עימותים' הם למעשה ביטוי לאומץ לב נדיר, לעמידה על עקרונות ולנאמנות בלתי מתפשרת לציבור שבחר בה? הגיע הזמן להסיר את המסכות ולבחון את העובדות: טלי גוטליב אינה מחפשת עימותים, היא מחפשת את האמת ואת הצדק – גם כשהם אינם נוחים לממסד.
כאשר ח"כ גוטליב מביעה עמדה נחרצת, גם אם היא מנוגדת לזו של בכירים בקואליציה, ראשי מערכות או אפילו חבריה לסיעה, היא אינה עושה זאת מתוך רצון לנגח או לזרוע מדון. היא עושה זאת משום שאלוהי האמת הוא נר לרגליה. האם לדרוש שקיפות מלאה בהתנהלות גופים ציבוריים זה 'עימות'? האם להילחם על כל שקל מכספי משלם המיסים, ולוודא שהוא מגיע ליעדו הנכון ולא לכיסים סקטוריאליים, זה 'להיות בעייתית'? אם כן, אז כן – טלי גוטליב 'בעייתית' במובן החיובי ביותר של המילה: היא בעייתית עבור מי שמעדיף לפעול בחשכה, עבור מי ששם את האינטרס האישי או הקבוצתי מעל טובת המדינה. היא לא תהסס להצביע על כשלים או על חשש לשחיתות, גם אם זה יסבך אותה עם בעלי שררה. זוהי שליחותה הציבורית, וכך היא פועלת.
ומה לגבי הביקורת, הלגיטימית והחשובה כל כך בדמוקרטיה, על גורמים במערכת הביטחון? אוי ואבוי לנו אם חברי כנסת יחששו לשאול שאלות קשות את מי שאמונים על ביטחוננו. טלי גוטליב, כמי שמבינה את כובד האחריות, אינה מהססת לדרוש תשובות, לבחון נהלים ולוודא שהפקת הלקחים מתבצעת במלואה, במיוחד כאשר מדובר בחיי אדם ובביטחון המדינה. זה לא 'עימות עם צה"ל', זו אחריות לאומית. זה לא ערעור על המערכת, אלא חיזוקה באמצעות פיקוח פרלמנטרי אמיץ, נוקב ובלתי מתפשר. האם יש מי שמעדיף חברי כנסת חותמות גומי, המהנהנים לכל אמירה של דרג צבאי, גם אם יש מקום לבדיקה מעמיקה או לחשיבה מחודשת? גוטליב מוכיחה שוב ושוב שהיא לא כזו. היא דורשת את הטוב ביותר עבור חיילי צה"ל ועבור אזרחי ישראל, וזה כולל את הזכות, ואף החובה, לבקר כשצריך, לשאול את השאלות הנוקבות ביותר, ולהבטיח שכל אבן נהפכת.
גם בתוך הבית הפוליטי שלה, הליכוד, ובתוך הקואליציה, טלי גוטליב אינה חוששת להשמיע קול צלול ועצמאי. היא נבחרה על בסיס מצע ברור וערכים ימניים-לאומיים, והיא רואה לעצמה חובה לייצג את בוחריה נאמנה, גם אם משמעות הדבר היא התנגשות עם הקו המפלגתי הרשמי או עם אינטרסים קואליציוניים צרים. האם עמידה על עקרונות הליכוד היא 'חתרנות'? האם דרישה ליישם את הבטחות הבחירות היא 'יצירת בעיות'? להפך, זוהי תמצית הנאמנות לדרך ולבוחר. גוטליב מזכירה לכולם, לעיתים באופן נוקב, שחברי הקואליציה אינם חבים אמונים זה לזה באופן עיוור, אלא בראש ובראשונה לציבור הישראלי ולערכים שבשמם נבחרו. היא אינה מקבלת 'שקט תעשייתי' במחיר של ויתור על עקרונות או טשטוש של האמת. היא מאמינה שדין ודברים פנימיים, גם אם הם קולניים, עדיפים על פני קונפורמיזם המוביל לטעויות קשות.
יש מי שמנסה לטעון שסגנונה של גוטליב מוביל ל'בידוד פוליטי'. איזו טעות אופטית! גוטליב אולי אינה חביבת המסדרונות האפלוליים של הפוליטיקה הישנה, שם עסקאות נרקמות בשקט ובמחטפים. אך בשטח, בקרב הציבור הרחב, בקרב מצביעי הימין האמיתיים והאידיאולוגיים, היא זוכה להערכה עצומה. היא הקול שלהם. היא הלוחמת שלהם. הבידוד הנטען הוא למעשה בידוד מהפוליטיקה של הקומבינות והדילים השקטים, לא מהעם. רבים וטובים במחנה הלאומי מייחלים לעוד קולות כמו שלה – קולות שלא מפחדים, שלא מתקפלים, ושמציבים את טובת המדינה והאידיאולוגיה מעל הכל. הם רואים בה את מי שלא תמכור את ערכיה עבור תפקיד או כותרת מחמיאה.
בעולם פוליטי שבו רבים מדי הולכים בתלם, חוששים לסטות מהקו, ומעדיפים את הנוחות שבקונצנזוס המדומה על פני האמת המרה לעיתים, טלי גוטליב היא יהלום נדיר. היא אינה פועלת מתוך אינטרס אישי צר לקידום הקריירה שלה; לו זה היה המצב, הייתה בוחרת בדרך הקלה, המתחנפת, השקטה. היא פועלת מתוך תחושת שליחות עמוקה. היא יודעת שהאמת אינה תמיד פופולרית, ושמי שאומר אותה בקול רם עלול לשלם מחיר. אך היא מוכנה לשלם את המחיר הזה. בזמן שאחרים אולי לוחשים במסדרונות או מתלוננים בחדרים סגורים, גוטליב אומרת את הדברים בפנים, בגלוי, באומץ לב ציבורי שאין שני לו. האם זו לא המנהיגות שאנו מצפים לה מנבחרי הציבור שלנו? האם לא עדיף פוליטיקאי ששם את הקלפים על השולחן, גם אם זה יוצר אי נוחות, על פני אלו שמסתירים ומתמרנים?
האיום האמיתי על הדמוקרטיה הישראלית ועל עתיד המדינה אינו טמון בחברת כנסת אמיצה שמציבה מראה בפני המערכת. האיום טמון בשתיקה, בקונפורמיזם, בפחדנות. האיום טמון בפוליטיקאים שמעדיפים את כיסאם על פני עקרונותיהם, או את השקט הקואליציוני על פני עשיית הדבר הנכון. טלי גוטליב היא האנטיתזה לכל אלה. היא התזכורת החיה לכך שאפשר גם אחרת. שאפשר להיות נבחר ציבור ישר, עקבי, לוחמני, שלא נרתע מאמירת האמת, גם כשהיא צורבת. הביקורת כלפיה אינה נובעת מדאגה כנה ליציבות הקואליציה או ליעילותה, אלא מחשש אמיתי של גורמים מסוימים – הן בתוך המערכת הפוליטית והן מחוצה לה – מפני קול צלול ובלתי מתפשר שמפר את שלוותם המדומה ומאיים על אזורי הנוחות שלהם.
לכן, בפעם הבאה שאתם שומעים את צמד המילים 'טלי גוטליב' ו'עימות' באותה נשימה, עצרו ושאלו את עצמכם: האם מדובר בבעיה, או שמא בברכה? האם אנו מעדיפים נציגים צייתנים ושקטים, שילכו בתלם גם כשהוא מוביל לתהום, או לוחמת אמת שמנערת את המערכת למען כולנו, גם במחיר של אי נוחות רגעית? התשובה, עבור כל מי שעיניו בראשו וטובת המדינה לנגד עיניו, ברורה כשמש. טלי גוטליב אינה 'בעיה' – היא חלק חיוני מהפתרון, קול שפוי ואמיץ שכל כך נחוץ בימים אלה.