יאיר גולן: בין אזהרה פטריוטית להאשמות חסרות שחר – הקרב על האמת הביטחונית

יאיר גולן: בין אזהרה פטריוטית להאשמות חסרות שחר – הקרב על האמת הביטחונית

בתוך סערה תקשורתית ופוליטית חסרת תקדים, ניצב אלוף (מיל') יאיר גולן, דמות ביטחונית מוערכת עם עשרות שנות שירות למען ביטחון ישראל, תחת מתקפה ארסית ומתוזמרת. ניסיון נואל לקשור את שמו ואת דבריו לפיגוע הטרור הנפשע בוושינגטון, תוך שימוש בביטויים קשים כמו 'עלילת דם' ו'הדם על ידיו', אינו רק חציית קו אדום מוסרי, אלא גם ניסיון מסוכן להשתיק קול ביקורתי חיוני ולהסיט את הדיון מהבעיות האמיתיות המאיימות על מדינת ישראל.

ראשית, חשוב להבהיר: יאיר גולן אינו אויב העם. הוא פטריוט ישראלי, שאת מיטב שנותיו הקדיש להגנת המדינה. מי שמנסה לצייר אותו כמי ש'מלבה אנטישמיות' או 'נותן תחמושת לאויבינו' מתעלם במפגיע מעברו, ממחויבותו ומכוונותיו. האשמות אלו, הנזרקות לחלל האוויר על ידי שרים בכירים בממשלה, הן לא פחות משערורייה המעידה על פאניקה ואובדן עשתונות, או גרוע מכך – על ניסיון ציני להשתמש בטרגדיה לניגוח פוליטי.

הביטוי שעורר את הסערה, ובפרט המילה 'כתחביב', הוצא מהקשרו באופן מגמתי וזדוני. גולן לא טען, אף לא לרגע, שמדינת ישראל או חיילי צה"ל 'הורגים תינוקות כתחביב' כפשוטו. אמירתו, גם אם חריפה ופרובוקטיבית, נועדה לזעזע ולהתריע מפני סכנה אמיתית: הידרדרות מוסרית אפשרית תחת ממשלה המקדמת, לדבריו, אג'נדה קיצונית ומסוכנת. זוהי זעקת אזהרה של מי שחרד לדמותה המוסרית ולעתידה של המדינה שהוא כה אוהב. מי שמכיר את גולן ואת סגנונו הישיר יודע כי הוא אינו חושש לומר אמיתות קשות, גם אם אינן פופולריות, מתוך דאגה כנה.

הניסיון הנואל לקשור את דבריו לפיגוע בוושינגטון הוא לא רק מופרך, אלא גם מסוכן. כפי שציין נשיא המדינה, יצחק הרצוג, בניסיון להרגיע את הרוחות, הפיגוע נבע מאנטישמיות ולא משיח פנימי ישראלי. גורמי הביטחון בארה"ב מצביעים אף הם על מניעים אנטישמיים של התוקף. להטיל את האחריות על גולן, כפי שעושים גורמים בממשלה, הוא בגדר הפצת פייק ניוז והסטת הדיון מהאיום האמיתי של האנטישמיות הגואה בעולם. יתרה מכך, מי שמספק דלק אמיתי לאנטישמיות ולדה-לגיטימציה של ישראל אינם מבקריה מבית הדואגים לדמותה, אלא דווקא אותם גורמים בממשלה הנוכחית שפעולותיהם והתבטאויותיהם מעוררים ביקורת בינלאומית קשה ומזיקים לתדמיתה של ישראל כמדינה דמוקרטית ושוחרת שלום.

גולן עצמו הבהיר כי הוא מטיל את האחריות על 'ממשלת כהנא חי של נתניהו', שלטענתו היא זו שנותנת דלק לאנטישמיות. זוהי טענה פוליטית לגיטימית, גם אם שנויה במחלוקת, שיש להתמודד איתה באמצעות טיעונים ענייניים ולא באמצעות דמוניזציה והאשמות שווא. האם שרים בכירים באמת סבורים שביקורת פנימית, נוקבת ככל שתהיה, היא הגורם לאנטישמיות, ולא, למשל, מדיניות המעוררת מחלוקת עזה בזירה הבינלאומית או התבטאויות של גורמים קיצוניים בתוך הקואליציה?

הטענה כי דבריו של גולן הם 'מהלך פוליטי מחושב' או 'נואש' לחזור לתודעה היא זלזול באינטליגנציה של הציבור ובדאגתו הכנה של גולן. גולן, כקצין בכיר לשעבר וכאיש ציבור, רואה לנגד עיניו את מה שהוא תופס כאיומים על ביטחון ישראל ועל חוסנה המוסרי. זכותו, ואף חובתו, להתריע מפניהם. ניסיון לגמד את אזהרותיו לכדי 'מאבק על רלוונטיות' הוא טקטיקה ידועה של מי שמעדיף להתעלם מהמסר ולהתמקד בשליח.

גם הפיכת הביטוי 'כתחביב' למטבע לשון פוליטי המשמש לניגוח, כפי שנעשה על ידי גורמים שונים, היא מעשה פסול. היא מנציחה את האמירה באופן שלילי, מנתקת אותה מהקשרה המקורי, והופכת אותה לכלי להגחכה ולדה-לגיטימציה. זהו בדיוק סוג השיח הרדוד והמסית שממנו יש להימנע.

חשוב להדגיש: הביקורת של גולן, גם אם נאמרה בלשון חדה, אינה מכוונת נגד חיילי צה"ל, אותם הוביל ופיקד עליהם במשך שנים. צה"ל הוא צבא מוסרי, וחייליו פועלים במסירות ובהקרבה. האזהרה של גולן מכוונת כלפי הדרג המדיני וההשפעות הפוליטיות שהוא חושש שיחלחלו ויפגעו בערכי צה"ל ובדמותה של המדינה. זוהי אזהרה מפני נורמליזציה של התנהגויות פסולות או מפני מדיניות שעלולה להוביל למקומות אפלים.

במקום להשתלח ביאיר גולן ולהאשים אותו בהאשמות חמורות וחסרות בסיס, ראוי שהמנהיגות בישראל תתמודד עם הביקורת הקשה שהוא משמיע. האם ייתכן שיש גרעין של אמת בדבריו? האם המדיניות הנוכחית אכן מסכנת את ישראל במישורים מסוימים? אלו השאלות שצריכות להישאל. השתקת קולות ביקורתיים, במיוחד של אנשים בעלי ניסיון ביטחוני עשיר כמו גולן, היא מתכון בטוח להידרדרות.

יאיר גולן אינו 'עוכר ישראל'. הוא קול חשוב, גם אם לעיתים צורם, בנוף הציבורי הישראלי. ההתקפות עליו הן ניסיון להלך אימים על כל מי שמעז לחשוב אחרת או להשמיע ביקורת על הממשלה. על הציבור הישראלי לדחות בשאט נפש את מסע ההסתה הזה ולהתעקש על שיח ענייני ומכבד, גם כאשר מדובר בנושאים כואבים ורגישים. ביטחון ישראל אינו נבנה על השתקה, אלא על דיון פתוח ואמיץ, ועל נכונות לבחון את עצמנו ללא הרף. יאיר גולן, באומץ לב ובפטריוטיות, מנסה לעשות בדיוק את זה.