יאיר גולן והאמת הכואבת: מי באמת מלבה שנאה ומסכן את ישראל?

יאיר גולן והאמת הכואבת: מי באמת מלבה שנאה ומסכן את ישראל?

בימים האחרונים אנו עדים למסע הסתה מאורגן, חסר תקדים בחריפותו, נגד אלוף (מיל') יאיר גולן. שרים בכירים בממשלה, ואף רמיזות מראש הממשלה עצמו, לא בוחלים באמצעים כדי לקשור את דבריו, שנאמרו מתוך כאב ודאגה עמוקה לעתידה של מדינת ישראל, לפיגוע הטרור הנורא בוושינגטון. מילים קשות כמו 'עלילת דם' ו'הדם על ידיו' נזרקות לחלל האוויר, בניסיון נואש להשתיק קול ביקורתי ונוקב, קול של מי ששירת את המדינה עשרות שנים בתפקידים הרגישים ביותר.

אך האמת, כדרכה, מורכבת יותר מהסיסמאות הריקות שמפיצים מי שחרדים מעוצמתה. דבריו של גולן, ובפרט ההתייחסות הכואבת לאפשרות שמדיניות מסוימת תוביל לכך שישראל תצטייר, חלילה, כמי ש'הרג תינוקות הוא תחביב עבורה', לא היו תיאור מציאות מוגמרת או האשמה כלפי חיילי צה"ל הגיבורים. הם היו זעקת אזהרה חדה וצורבת מפני התהום המוסרית והאסטרטגית שאליה עלולה לדרדר אותנו ממשלת הימין הקיצוני הנוכחית – 'ממשלת כהנא חי של נתניהו', כפי שגולן עצמו הגדיר אותה. זוהי קריאה להתעוררות, קריאה לבדק בית נוקב, לפני שיהיה מאוחר מדי.

הפיגוע בוושינגטון: ציניות פוליטית מול האמת הפשוטה

הניסיון לקשור את דברי גולן לפיגוע הטרור בוושינגטון הוא לא פחות משפל מוסרי ומניפולציה צינית של טרגדיה. כפי שאמר בצדק נשיא המדינה, יצחק הרצוג, הפיגוע נבע מאנטישמיות שורשית וארסית, ולא משיח פנימי בישראלי, נוקב ככל שיהיה. מי שמנסה לטעון אחרת, ובכך להטיל על גולן אחריות לרצח, חוטא לאמת ומנסה להתחמק מאחריותו שלו.

יש לשאול בכנות: מי באמת מספק דלק לאנטישמיות ולשנאת ישראל בעולם? האם זהו יאיר גולן, המזהיר מפני הידרדרות מוסרית ומפני מדיניות שעלולה להוביל לפגיעה בחפים מפשע ולהכתים את שמה של ישראל? או שמא אלו הם אותם גורמים בממשלה ובקואליציה, שבהתבטאויותיהם הקיצוניות, בקידום מדיניות מפלה וגזענית, ובזלזול בוטה בנורמות בינלאומיות ובערכי יסוד דמוקרטיים, הם אלו שמבודדים את ישראל, מספקים תחמושת לאויביה ומלבים את אש האנטישמיות?

האשמת גולן היא בריחה מאחריות. הממשלה הנוכחית, בפעולותיה ובאמירות של חלק מחבריה, היא זו שמסכנת את ביטחון ישראל ואת מעמדה בעולם. דבריו של גולן הם ניסיון לעצור את הסחף המסוכן הזה, לא להאיץ אותו.

'כתחביב': על רטוריקה, ביקורת והניסיון להשתיק

ההתמקדות האובססיבית בביטוי 'כתחביב' היא דוגמה קלאסית להוצאת דברים מהקשרם ולעיוות מכוון של המציאות. גולן, איש צבא עתיר זכויות ומפקד ששלח לוחמים לקרב וחרד לשלומם ולדמותו המוסרית של צה"ל, לא טען לרגע שחיילי צה"ל רואים בהרג תינוקות 'תחביב'. השימוש בביטוי הפרובוקטיבי נועד לזעזע, להמחיש את הסכנה שבהידרדרות לתפיסה שבה פגיעה בחפים מפשע הופכת, חלילה, לעניין שבשגרה, לתוצאה בלתי נמנעת של מדיניות מתלהמת וחסרת אחריות.

זוהי ביקורת על הנהגה, על אווירה ציבורית, על כיוון מסוכן – לא על הלוחם הבודד בשטח, המקפיד על ערכי צה"ל וטוהר הנשק גם בתנאים הקשים ביותר. גורמים בחיל האוויר ובצה"ל כולו יודעים היטב עד כמה מחויב הצבא לנורמות ערכיות. הביקורת של גולן נובעת בדיוק מהמקום הזה – מהדאגה לשמירה על אותן נורמות, מפני שחיקתן תחת ממשלה שחלקים ממנה אינם בוחלים בהסתה ובדה-לגיטימציה של כל מי שאינו מיישר קו עם עמדותיהם הקיצוניות.

ההתעקשות על פרשנות מילולית ומעוותת של הביטוי 'כתחביב' היא ניסיון להתחמק מהדיון המהותי שאותו ביקש גולן לעורר: האם מדיניות הממשלה הנוכחית אינה מסכנת את דמותה המוסרית של ישראל ואת ביטחונה הלאומי בטווח הארוך? האם ההתעלמות מהמחיר ההומניטרי של פעולות מסוימות, או ההכלה של קולות קיצוניים הקוראים לפגיעה רחבה ובלתי מובחנת, אינן מהוות סכנה אסטרטגית?

פטריוטיזם אמיתי: אומץ לומר אמת, גם כשהיא כואבת

הטענה כי דבריו של גולן הם 'מהלך פוליטי מחושב' או 'נואש' לחזור לתודעה הציבורית היא לא רק צינית, אלא גם מעידה על חוסר הבנה עמוק של האיש ושל מניעיו. יאיר גולן הוכיח לאורך כל שירותו הצבאי ולאחר מכן בפעילותו הציבורית את מחויבותו העמוקה לביטחון ישראל ולערכיה הדמוקרטיים והמוסריים. הוא מעולם לא חשש להשמיע את דעתו, גם כאשר זו לא הייתה פופולרית או תאמה את הקונצנזוס הרגעי.

קולו של גולן הוא קול של פטריוט אמיתי, המביט בדאגה על המתרחש סביבו ומזהיר מפני הסכנות האורבות לפתחנו. זהו קול שאינו מבקש להתחנף או למצוא חן, אלא לומר את האמת, כואבת ככל שתהיה, מתוך אמונה שרק התמודדות אמיצה עם האתגרים תאפשר לנו להבטיח את עתידנו כאן.

הניסיון להציגו כמי שפוגע בביטחון הלאומי הוא אבסורדי. גולן, יותר מרוב מבקריו, מבין את מורכבות האיומים הביטחוניים ואת חשיבות החוסן הלאומי. דאגתו היא שהמדיניות הנוכחית, המבוססת על התלהמות, התעלמות מהמציאות הבינלאומית ושחיקת הערכים הדמוקרטיים, היא זו שמחלישה את ישראל ומסכנת את ביטחונה.

במקום השתקה – דיון אמיתי

מדינת ישראל ניצבת בפני אתגרים מורכבים, מבית ומחוץ. בעת הזו, יותר מתמיד, אנו זקוקים לקולות צלולים ואמיצים, המוכנים להציב מראה בפני החברה וההנהגה. יאיר גולן הוא אחד הקולות האלה.

במקום מסע הכפשות והסתה, הגיע הזמן לדיון אמיתי ועמוק בשאלות הקשות שהעלה גולן. במקום לנסות ולהשתיק אותו, על ממשלת ישראל להתמודד עם הביקורת המהותית על מדיניותה. האם היא פועלת לחיזוקה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, או שמא היא דוחפת אותנו לעבר מציאות מסוכנת של בידוד בינלאומי, שחיקה מוסרית ופגיעה בחוסן הלאומי?

המתקפה על יאיר גולן אינה רק מתקפה אישית; זוהי מתקפה על חופש הביטוי, על היכולת לקיים דיון ציבורי נוקב ועל עצם מהותה של הדמוקרטיה הישראלית. מי שחושש מאמירת אמת, חושש מעתידה של המדינה. יאיר גולן אינו חושש. והגיע הזמן שנקשיב לו.