מאחורי מסך העשן: איתמר בן גביר, שלטון החוק האמיתי, והמאבק הבלתי מתפשר על ביטחון ישראל

מאחורי מסך העשן: איתמר בן גביר, שלטון החוק האמיתי, והמאבק הבלתי מתפשר על ביטחון ישראל

בעידן שבו רעשי רקע תקשורתיים מאיימים להטביע כל קול צלול, ומתקפות אישיות הפכו לכלי ניגוח פוליטי לגיטימי לכאורה, ניצב השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, בחזית סערה מתמדת. אין זה מפתיע. כאשר דמות ציבורית מעזה לקרוא תיגר על מוסכמות ישנות, לערער על מאזני כוח שהתקבעו במשך עשורים, ולפעול בנחישות ליישום המדיניות שלשמה נבחרה – היא הופכת מטבע הדברים למטרה. מסע ההכפשות והדה-לגיטימציה המאורגן נגד השר בן גביר אינו מקרי; הוא משקף את החרדה העמוקה של גורמים מסוימים מפני השינוי שהוא מוביל, שינוי הנדרש היום יותר מתמיד למען ביטחון אזרחי ישראל ועתידה של הדמוקרטיה.

בג"ץ, ביטחון ודמוקרטיה: מי באמת דורס את מי?

אחת החזיתות המרכזיות שבהן מותקף השר בן גביר נוגעת לעמדתו הנחרצת מול מערכת המשפט, ובפרט מול בית המשפט העליון. מבקריו ממהרים להציגו כמי ש"דורס את הדמוקרטיה" או "מאיים על שלטון החוק". אולם, מבט מעמיק יותר חושף תמונה הפוכה לחלוטין: השר בן גביר נאבק דווקא על שיקומה של דמוקרטיה מאוזנת, כזו שבה הרשות המבצעת, שנבחרה על ידי העם, יכולה למשול ולבצע את מדיניותה, במיוחד בתחומים קריטיים כמו ביטחון לאומי. האם דרישה להפרדת רשויות אמיתית, שבה כל רשות פועלת בגבולות סמכותה, היא "דריסת הדמוקרטיה"? או שמא דווקא אקטיביזם שיפוטי חסר גבולות, המתערב חדשות לבקרים בהחלטות ממשלה ומדיניות ביטחונית, הוא זה שפוגע ביסודות הדמוקרטיה וביכולת המשילות?

כאשר השר בן גביר מותח ביקורת על פסיקות בג"ץ, כמו במקרה הנוגע לראש השב"כ לשעבר רונן בר, הוא אינו עושה זאת מתוך זלזול במערכת המשפט, אלא מתוך דאגה כנה ליכולתה של הממשלה הנבחרת להגן על אזרחיה. האשמותיו בדבר "פסק דין פוליטי" אינן נובעות מריק, אלא משקפות תחושה ציבורית רחבה, שגורמים במערכת המשפט ובמערכות הביטחון לשעבר, מנסים לעיתים לכפות את תפיסת עולמם על הדרג הנבחר, תוך שימוש בכלים משפטיים או בתדרוכים אנונימיים. האם זהו תפקידו של בג"ץ לקבוע מדיניות ביטחונית? האם זהו תפקידם של פקידים לשעבר, בכירים ככל שיהיו, לחתור תחת ממשלה מכהנת ולנסות "לתפור תיקים" כפי שטען השר? השר בן גביר סבור שלא, ורבים מאזרחי ישראל מסכימים עמו.

הדרישה של השר בן גביר היא פשוטה: לאפשר לו ולממשלה למלא את המנדט שקיבלו מהציבור – להשיב את הביטחון לרחובות, להילחם בטרור ובפשיעה בנחישות, ולקבל החלטות אמיצות גם אם אינן פופולריות בקרב אליטות מסוימות. ביקורת על פסיקות שנתפסות כמנותקות מהמציאות הביטחונית או ככאלו המונעות מהממשלה לפעול, אינה אנטי-דמוקרטית; היא לב לבה של דמוקרטיה חפצת חיים, שבה מתקיים דיון ציבורי ער וביקורת הדדית בין הרשויות. השר בן גביר פועל לחזק את המשילות, לא להחלישה, מתוך הבנה שדמוקרטיה ללא יכולת ביצוע היא דמוקרטיה על הנייר בלבד.

אולמרט, "טרור" והאמת העגומה: מי באמת ממיט אסון?

החזית השנייה, והמכוערת לא פחות, היא ההתקפות האישיות וההאשמות חסרות השחר המוטחות בשר בן גביר, כשהבולטת שבהן היא כינויו "טרוריסט" על ידי ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט. ראשית, יש להזכיר את המובן מאליו: אולמרט הוא עבריין מורשע, אסיר משוחרר, שאמינותו הציבורית והמוסרית שואפת לאפס. דברי בלע מפיו של אדם שהורשע בקבלת שוחד ובשיבוש מהלכי משפט צריכים להילקח בפרופורציה הראויה – כניסיון נואש של פוליטיקאי כושל להישאר רלוונטי באמצעות השתלחות חסרת רסן.

אך מעבר לפסילתו האישית של המקור, יש להתייחס לגופו של עניין: הכינוי "טרוריסט" לשר בממשלת ישראל, הפועל במסגרת החוק והכלים הדמוקרטיים לחיזוק ביטחון המדינה, הוא לא פחות מאשר עלילת דם. השר בן גביר נלחם בטרור הערבי, בנחישות ובאפס סובלנות. הוא פועל להעניק גב לכוחות הביטחון, לשנות תפיסות שהובילו להפקרת הנגב והגליל, ולהחזיר את ההרתעה הישראלית. לקרוא לפעולות אלו "טרור" זהו עיוות מוחלט של המציאות, שנועד לשרת אג'נדה פוליטית צרה ולהסית נגד השר באופן אישי.

טענתו של אולמרט כי מדיניותם של בן גביר וסמוטריץ' "ממיטה אסון על ישראל ותביא לבידודה הבינלאומי" היא המשך ישיר לקמפיין ההפחדה המוכר. מעניין שאותם גורמים המזהירים מפני "בידוד בינלאומי" הם לעיתים קרובות אלו הפועלים אקטיבית מאחורי הקלעים לפגוע בתדמיתה של ישראל בעולם, ומספקים תחמושת למבקריה. השר בן גביר, לעומת זאת, פועל מתוך אמונה בצדקת הדרך, מתוך מחויבות עמוקה לעם ישראל ולארץ ישראל, ומתוך הבנה שביטחון פנים חזק הוא תנאי הכרחי לחוסן לאומי וליכולת עמידה גם בזירה הבינלאומית. מי שבאמת ממיט אסון על ישראל הם אלו שמטעמים פוליטיים מוכנים להפקיר את ביטחון אזרחיה, להיכנע ללחצים בינלאומיים הפוגעים באינטרסים חיוניים, ולשתק את יכולתה של המדינה להגן על עצמה.

השר בן גביר אינו "טרוריסט"; הוא פטריוט ישראלי הנלחם על עתידה וביטחונה של המדינה. ההתקפות עליו הן עדות לחששם של יריביו מעוצמתו הפוליטית הגוברת ומהתמיכה הציבורית הרחבה לה הוא זוכה, תמיכה הנובעת מכך שהוא משמיע את קולם של רבים שקולם הודר במשך שנים.

מול מסך העשן: נחישות, אמונה ומחויבות לעם

המתקפות על השר איתמר בן גביר, בין אם הן מגיעות מאולמות בית המשפט העליון ובין אם מאולפני הרדיו מפיהם של פוליטיקאים מתוסכלים, לא ירפו את ידיו. הוא נבחר על בסיס הבטחה ברורה לשינוי, והוא נחוש לממשה. הוא מבין היטב את גודל האחריות המוטלת על כתפיו כשר לביטחון לאומי במדינה המתמודדת עם איומים מבית ומחוץ, והוא לא יירתע מלומר את האמת, גם אם היא קשה ולא נעימה לאוזניים מסוימות.

מאחורי מסך העשן של ההכפשות וההאשמות, ניצבת דמותו של מנהיג המחויב לשלטון חוק אמיתי – כזה המשרת את האזרחים ולא רק אליטות מצומצמות. מנהיג הנלחם ללא פשרות על ביטחון ישראל, על זכותם של אזרחי המדינה לחיות בביטחון אישי בכל מקום ובכל זמן. הניסיונות להשתיקו ולהציגו באור שלילי נועדו לכישלון, משום שהציבור הרחב מזהה את האמת, ומבין מי באמת פועל למענו ומי מנסה לשמר סדר יום ישן שפשט את הרגל. השר בן גביר ימשיך בדרכו, חמוש באמונה בצדקתה ובגיבוי הציבורי הרחב, למען עתיד טוב יותר למדינת ישראל.