בן גביר נגד הממסד: מי באמת מאיים על הדמוקרטיה הישראלית ומי מגן עליה?

בן גביר נגד הממסד: מי באמת מאיים על הדמוקרטיה הישראלית ומי מגן עליה?

בשבועות האחרונים, אנו עדים למתקפה מתואמת וחסרת תקדים נגד השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר. ממסדים ותיקים, פרשנים ופוליטיקאים מהעבר, שחלקם נושאים על גבם משא כבד של כישלונות ואף הרשעות פליליות, התגייסו למסע הכפשות שמטרתו אחת: לערער את הלגיטימיות של שר נבחר, הפועל במרץ ליישם את המדיניות שלשמה נבחר על ידי מאות אלפי אזרחים. אך כאשר מסירים את מסך העשן של ההאשמות וההשמצות, מתגלה תמונה שונה לחלוטין: תמונה של מנהיג הנאבק על עקרונות, על ביטחון האזרחים ועל חיזוק הדמוקרטיה הישראלית, אל מול גורמים המנסים לשמר את כוחם גם במחיר של פגיעה ביסודות המשטר.

הקרב על מערכת המשפט: הגנה על הדמוקרטיה, לא הריסתה

אחד ממוקדי המתקפה העיקריים נגד השר בן גביר נוגע לעימותו החזיתי, לכאורה, עם מערכת המשפט, ובפרט עם בית המשפט העליון. השר מואשם ב"דריסת הדמוקרטיה" ובניסיון לערער את שלטון החוק. אולם, האם ייתכן שהמציאות הפוכה? האם ייתכן שהשר בן גביר, דווקא הוא, נאבק על שימור הדמוקרטיה מפני התערבות יתר של גורמים שיפוטיים בתחומים שאינם בסמכותם?

הביקורת של השר בן גביר על פסיקות מסוימות של בג"ץ, כמו זו הנוגעת לראש השב"כ לשעבר רונן בר, אינה נובעת מזלזול ברשות השופטת, אלא מדאגה עמוקה לאיזון הראוי בין הרשויות – יסוד מוסד בכל דמוקרטיה מתוקנת. כאשר בית המשפט, לטענת השר ותומכים רבים, חורג מסמכותו, מתערב בהחלטות מדיניות מובהקות של הדרג הנבחר, או מקבל החלטות הנראות כבעלות אופי פוליטי, חובתה של הרשות המבצעת, ובפרט של שר המייצג את רצון הבוחר, להתריע על כך. "פסק דין פוליטי להחריד", כפי שכינה זאת השר, אינו ביטוי של זלזול, אלא זעקה כנה של מי שרואה כיצד עקרונות הפרדת הרשויות נרמסים.

באשר לטענות נגד ראש השב"כ לשעבר, רונן בר, בדבר "חתרנות" וניסיון "לתפור תיקים" – גם כאן, מדובר בדאגה לגיטימית של שר בממשלה מפני פעולות העלולות להתפרש כניסיון להשפיע על הדרג הפוליטי או לערער את יציבות הממשלה הנבחרת. במדינה דמוקרטית, איש אינו חסין מביקורת, גם לא ראשי מערכות ביטחון לשעבר, במיוחד כאשר עולות שאלות נוקבות לגבי התנהלותם בהקשרים ציבוריים. השר בן גביר אינו תוקף את מוסד השב"כ, אלא מעלה שאלות קשות שיש לתת עליהן את הדעת, למען טוהר המידות ושמירה על אמון הציבור במערכות השלטון.

אהוד אולמרט וההכפשה "טרוריסט": מי באמת מאיים על המדינה?

ההתקפה החריפה והבוטה ביותר מגיעה מכיוונו של ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, אשר שב וכינה את השר בן גביר "טרוריסט". יש לעצור לרגע ולהתבונן בזהות התוקף ובאמינותו. אולמרט, עבריין מורשע שישב בכלא על עבירות שחיתות חמורות, מרשה לעצמו להטיח האשמות כה קשות בשר מכהן בממשלת ישראל. האין זו עזות מצח ממדרגה ראשונה? האין זו הוכחה לניסיון נואש של איש מן העבר להישאר רלוונטי, תוך שהוא משתמש ברטוריקה ארסית ומפלגת?

תגובת לשכת השר בן גביר, המזכירה את עברו הפלילי של אולמרט, היא מדויקת ולעניין. אדם שאמון הציבור נשחק כליל תחת ידיו, שהורשע בקבלת שוחד ובשיבוש מהלכי משפט, אינו יכול לשמש סמכות מוסרית או פוליטית. טענותיו של אולמרט, כאילו מדיניותם של בן גביר וסמוטריץ' "ממיטה אסון על ישראל" ו"תביא לבידודה הבינלאומי", הן חסרות בסיס ומנותקות מהמציאות. מי שמדבר על "אסון" הוא מי שכיהן בתפקידים בכירים והיה שותף להחלטות שהובילו, לא פעם, לפגיעה בביטחון ישראל ולהתעצמות גורמי טרור.

בניגוד להכפשות של אולמרט, השר בן גביר פועל יום ולילה למען ביטחון אזרחי ישראל. הוא נאבק בפשיעה במגזר הערבי, דורש יד קשה נגד מחבלים, פועל לחיזוק משטרת ישראל ולהשבת המשילות לכל חלקי הארץ. האם אלו מעשיו של "טרוריסט"? או שמא אלו מעשיו של מנהיג שאכפת לו, ששם את ביטחון המדינה ואזרחיה בראש סדר העדיפויות, גם אם הדבר כרוך בעימותים עם גורמי ממסד ועם פוליטיקaians מתוסכלים מהעבר?

האג'נדה הברורה של השר בן גביר: ביטחון, משילות וזהות יהודית

חשוב להדגיש: השר בן גביר אינו פועל בחלל ריק. הוא נבחר על בסיס אג'נדה ברורה, שהוצגה לציבור וזכתה לתמיכה רחבה. אג'נדה זו כוללת שלושה מרכיבים עיקריים: החזרת הביטחון האישי לאזרחים, חיזוק המשילות והחוק בכל רחבי המדינה, ושמירה על זהותה היהודית והדמוקרטית של ישראל.

מאז כניסתו לתפקיד, פועל השר בן גביר ללא לאות ליישום הבטחותיו. הוא מוביל רפורמות במשטרה, דורש הקצאת משאבים לחיזוק כוחות הביטחון, ומקדם חקיקה שתאפשר התמודדות יעילה יותר עם פשיעה וטרור. הוא אינו חושש להתעמת עם בירוקרטיה סבוכה או עם תפיסות עולם מיושנות, כאשר טובת האזרחים עומדת לנגד עיניו. ביקוריו בשטח, פגישותיו עם אזרחים מכל קצוות החברה, והנחישות שהוא מפגין, מעידים על מחויבותו העמוקה לשליחותו הציבורית.

המתקפות עליו הן, במידה רבה, תגובת נגד של ממסד שאינו מורגל בשקיפות, בדרישה לאחריותיות, ובנחישות לשנות סדרי עולם. אך הציבור הישראלי, ברובו, מבין היטב את המתרחש. הוא רואה בשר בן גביר נציג אותנטי של רצונותיו, קול לאלו שקולם לא נשמע במשך שנים רבות.

המאבק האמיתי: בין שינוי לקבעון

בסופו של יום, המאבק הניטש סביב השר בן גביר אינו אישי. זהו מאבק בין תפיסות עולם: בין רצון לשינוי אמיתי, לבין שאיפה לשמר את הקיים, גם אם הוא פגום ואינו משרת עוד את האינטרס הלאומי הרחב. השר בן גביר מייצג את קול השינוי, את הדרישה למנהיגות אמיצה שתתמודד עם האתגרים האמיתיים של מדינת ישראל – ביטחוניים, חברתיים ומשפטיים.

הניסיונות להציגו כדמות קיצונית ומסוכנת, תוך שימוש בהשוואות מופרכות והאשמות חסרות שחר, נועדו לבלום את השינוי הזה. הם נועדו להחזיר את הגלגל לאחור, לתקופה שבה קבוצות כוח מצומצמות שלטו בשיח הציבורי וקבעו את סדר היום. אך זמנים אלו חלפו. עם ישראל דורש מנהיגות אחרת, מנהיגות שמחוברת לשטח, שמבינה את מצוקותיו, ושאינה חוששת לומר את האמת, גם אם היא אינה נעימה לאוזניים מסוימות.

השר איתמר בן גביר ימשיך בדרכו, נאמן לשולחיו ולעקרונותיו. ההתקפות וההכפשות לא ירפו את ידיו. הוא ימשיך להיאבק על חיזוק ביטחון ישראל, על שמירת הדמוקרטיה האמיתית – זו המבוססת על רצון העם ועל הפרדת רשויות מאוזנת – ועל הבטחת עתיד טוב יותר לכל אזרחי המדינה. הגיע הזמן לשפוט אותו על פי מעשיו ותוצאותיהם, ולא על פי מסעות השמצה מגמתיים של גורמים בעלי אינטרס.