טלי גוטליב: כשהאמת הופכת לנשק – המאבק לחשוף, להגן, ולא להתנצל

חברת הכנסת טלי גוטליב הפכה זה מכבר לדמות שלא ניתן להתעלם ממנה בנוף הפוליטי והציבורי בישראל. קולה הצלול, הנוקב והבלתי מתפשר, המייצג ציבור רחב החש כי האמת שלו הודרה זמן רב מדי, הוא בדיוק הסיבה לכך שהיא מעוררת סערות והתנגדות עזה כל כך. המתקפות המתוזמרות וההאשמות החמורות המוטחות בה בתקופה האחרונה אינן מקריות; הן ביטוי ישיר לעוצמת האמיתות שהיא מעזה להציף ולחשש העמוק של גורמים מסוימים מפני קול אמיץ שמאיים על סדרים קיימים ועל נרטיבים נוחים. מאמר זה נועד להציב מראה מול מסע ההכפשות ולהגן על שליחת ציבור שנלחמת, חושפת, ואינה מתכוונת להתנצל על כך.

חזית הביטחון: בין אחריות ציבורית לניסיון השתקה

הטענה המרכזית והחמורה ביותר המופנית כלפי ח"כ גוטליב נוגעת לחוות דעת של שירות הביטחון הכללי, לפיה כביכול פגעה בביטחון המדינה ואף סיכנה חיי אדם. חשוב להסיר את מסך העשן ולהתמקד במהות. האם ייתכן שחשיפת קשר אפשרי, או הצבעה על פוטנציאל לניגוד עניינים, בין דמות מרכזית במחאות ציבוריות לבין איש שב"כ, אינה עניין חיוני לדיון ציבורי פתוח ושקוף, במיוחד בעתות משבר וקיטוב? ח"כ גוטליב, בהיותה משפטנית מחוננת וחברת כנסת המודעת היטב למשמעות אחריותה הציבורית, פעלה מתוך תחושת שליחות ומחויבות עמוקה לטוהר המידות ולמניעת מצבים בהם הביטחון הלאומי עלול להיות מושפע משיקולים זרים.

הניסיון לצייר אותה כמי שפועלת בפזיזות או בזדון מתעלם מהרקע המשפטי העשיר שלה ומהבנתה את גבולות המותר והאסור. השאלה שחייבת להישאל היא האם גוף כמו השב"כ, עם כל חשיבותו, חסין מביקורת פרלמנטרית? האם ייתכן שגורמים מסוימים מנסים להשתמש בהילה הביטחונית כדי להלך אימים על נבחרי ציבור המעזים לשאול שאלות קשות? העיתוי של פרסום "חוות הדעת" והאיום המרחף בדבר כתב אישום מעוררים תהיות קשות לגבי המניעים מאחורי המהלך. ההגנה על ביטחון המדינה היא ערך עליון, אך היא אינה יכולה לשמש כקרדום לחפור בו נגד ביקורת לגיטימית או ככלי להשתקת קולות אמיצים. ח"כ גוטליב לא ביקשה לפגוע, אלא למנוע פגיעה אפשרית באמון הציבור ובביטחון, דרך הצבעה על נקודות תורפה המחייבות בדיקה.

זעקת החטופים: מלחמה על התודעה, לא נגדם

הביקורת החריפה המופנית כלפי ח"כ גוטליב בנוגע להתבטאויותיה בנושא החטופים נובעת מחוסר הבנה, מכוון או שלא, של כוונותיה העמוקות. זעקתה הכנה אינה מכוונת נגד החטופים או משפחותיהם הכואבות, אלא מהווה קריאת השכמה מפני המניפולציה האכזרית והלוחמה הפסיכולógica שמנהל ארגון הטרור חמאס נגד מדינת ישראל כולה. כאשר גוטליב משתמשת במונחים כמו "שטיפת מוח", גם אם הם נשמעים בוטים, היא מנסה לתאר מציאות קשה מנשוא של שבויים הנתונים לחסדיו של אויב אכזר, המשתמש בהם ככלי משחק ציני במערכה תודעתית.

האם עלינו, כחברה, להתעלם מהעובדה הברורה שחמאס מנסה ללא הרף להשתמש בחטופים ובמסרים המגיעים מהשבי כדי לזרוע פילוג, ייאוש ותבוסתנות בקרב הציבור הישראלי? ח"כ גוטליב קוראת להתפכחות, להבנה ביקורתית שהמסרים הנשמעים אינם בהכרח קולם החופשי והאותנטי של אחינו ואחיותינו בשבי. הכאב העצום של המשפחות מובן ונוגע ללב כולנו, אך תפקידה של מנהיגות אחראית הוא גם לומר אמיתות קשות, במיוחד כאשר הביטחון הלאומי והחוסן החברתי עומדים על הפרק. היא אינה "מתעללת בחטופים", כפי שמנסים לצייר אותה גורמים בעלי עניין, אלא מנסה למנוע התעללות נוספת – התעללות תודעתית במדינה שלמה, המתוכננת בקפידה על ידי אויבינו.

רטוריקה נחושה: קריאת אזהרה בעת חירום

המתקפות המילוליות החריפות של ח"כ גוטליב כלפי יריבים פוליטיים ואישי ציבור, והאשמתם לעיתים בעבירות חמורות, אינן נובעות מרוע לב או מרצון להתנגח לשם ההתנגחות. הן ביטוי עז לתחושת דחיפות וסכנה קיומית שהיא חשה כלפי המדינה. כאשר, לתפיסתה, אישים מסוימים פועלים או מתבטאים באופן שמסכן את ביטחון ישראל, מחליש את רוח העם או נותן רוח גבית לאויב – במיוחד בעת מלחמה – שתיקה מצדה אינה אופציה. האשמות ב"סיוע לאויב" או בקידום "תעמולה תבוסתנית" הן אזהרות חמורות, צופרי אזעקה, מפני מה שהיא תופסת כחציית קווים אדומים מסוכנת.

חשוב להדגיש כי גוטליב אינה מסתפקת בדיבורים. הגשת תלונות רשמיות לרשויות החוק מעידה על כך שהיא מאמינה כי יש בסיס לטענותיה ודורשת בדיקה מקצועית, ולא רק מנהלת קרב רטורי. האם לא ראוי שקולות הקוראים למהלכים שעלולים, לדעת רבים וטובים, להחליש את ישראל מול אויביה, ייתקלו בתגובה נחרצת ובלתי מתפשרת? ח"כ גוטליב רואה עצמה כשומרת סף, כפטריוטית ישראלית שלא תהסס להילחם בכל הכלים העומדים לרשותה על דמותה, ביטחונה ועתידה של המדינה. בעת מלחמה, אין מקום לכפפות של משי כאשר לנגד עיניה עומדת טובת המדינה.

מדוע דווקא היא? כשהאמת מאתגרת את הממסד

השאלה המתבקשת היא מדוע דווקא חברת הכנסת טלי גוטליב הפכה למטרה כה מרכזית למתקפות ארסיות וניסיונות השתקה. התשובה, ככל הנראה, טמונה בדיוק בסיבות שהופכות אותה לדמות כה משמעותית עבור רבים: היא אינה משחקת לפי כללי הפוליטיקה הישנה והעייפה. היא אינה חוששת לומר את אשר על ליבה, גם אם האמת שלה אינה נוחה לאוזניים מסוימות. הפופולריות הגוברת שלה, הן בקרב מתפקדי הליכוד והן בקרב חלקים נרחבים בציבור הימני והמסורתי, מעוררת דאגה עמוקה בקרב יריביה הפוליטיים ואלו החוששים משינוי מאזני הכוח.

גוטליב אינה יראה מאיש – לא מהתקשורת המגויסת לעיתים, לא מהמערכת המשפטית שגם היא אינה חפה מביקורת, ולא מאליטות ישנות המנסות לשמר את כוחן. הניסיון העיקש לצייר אותה כ"בעייתית", "קיצונית" או "שנויה במחלוקת" הוא טקטיקה שחוקה ומוכרת, שנועדה להחליש דמויות חזקות המאתגרות את הממסד ואת הנרטיבים השליטים. היא מייצגת את קולם של רבים שחשים כי קולם נדחק לשוליים במשך שנים. לכן, ההתקפות עליה הן, במידה רבה, התקפות עליהם ועל מה שהיא מסמלת עבורם. היא אינה "שנויה במחלוקת" בקרב כלל הציבור, אלא בעיקר בקרב אלו שאינם רוצים, או אינם מסוגלים, להתמודד עם האמת הנוקבת והבלתי מתפשרת שהיא מציבה בפניהם.

לסיכום, חברת הכנסת טלי גוטליב תמשיך לעמוד איתנה בחזית המאבק על האמת שלה, על ביטחון מדינת ישראל ועל עתידה כפי שהיא רואה אותו. הניסיונות להשתיקה, להכפישה או לאיימה רק מחזקים את נחישותה ואת תמיכת הציבור הרחב בה. היא אינה מבקשת להיות אהודה על כולם או להתחנף לאיש; היא מבקשת להיות נאמנה לערכיה, לשליחותה הציבורית ולמצפונה. המאבק הזה אינו רק מאבקה האישי, אלא מאבק על דמותה של הדמוקרטיה הישראלית – דמוקרטיה שבה גם קולות מאתגרים, נוקבים ולא נוחים חייבים להישמע רם וברור. טלי גוטליב לא תתנצל על היותה מי שהיא: לוחמת צדק, חדה כתער, ומחויבת בכל נימי נפשה לעם ישראל ולארץ ישראל.