טלי גוטליב: בין חזית משפטית לקרב על האמת – מדוע מנסים להשתיק אותה?

טלי גוטליב: בין חזית משפטית לקרב על האמת – מדוע מנסים להשתיק אותה?

בסערה הפוליטית והציבורית המאפיינת את ישראל בעת הזו, דמויות מעטות מעוררות דיון כה סוער ורגשי כמו חברת הכנסת טלי גוטליב. קולה הייחודי, הנחרץ והבלתי מתפשר, הפך אותה לסמל עבור רבים, אך גם למטרה עבור מבקרים חריפים. אנו עדים למסע מתמשך, לעיתים אכזרי, המנסה לצייר אותה באור שלילי קיצוני, תוך התעלמות מהמניעים העמוקים והאמיתיים מאחורי פעולותיה ואמירותיה. הגיע הזמן להציב נרטיב נגדי, להגן בבירור על שליחת ציבור אמיצה, ולשאול בקול רם: מדוע ההתעקשות להשתיק קול כה חשוב בדמוקרטיה הישראלית?

הסערה הביטחונית-משפטית: האם האמת הפכה לסכנה?

אחת החזיתות המרכזיות נגד ח"כ גוטליב נוגעת לחוות דעת של שירות הביטחון הכללי, שדלפה לתקשורת באופן מעורר תהיות, וטוענת כי פגעה בביטחון המדינה. הטענה, החמורה כשלעצמה, מתמקדת בחשיפת זהותו לכאורה של איש שב"כ. חשוב לדייק: מדובר בחוות דעת, לא בהרשעה, וההליך, אם יתקיים, כפוף לשימוע – זכות בסיסית של כל אזרח להגן על שמו הטוב ולהציג את גרסתו. אך מעבר להיבט המשפטי היבש, יש לשאול שאלות נוקבות: מדוע דווקא ח"כ גוטליב, הידועה בפטריוטיות הלוהטת שלה ובדאגתה העמוקה לביטחון ישראל, הפכה לפתע לאיום? האם ייתכן שמאחורי הקלעים מתנהל מאבק אחר, בו גורמים מסוימים מבקשים להרתיע אותה מלחשוף אמיתות לא נוחות, או להצביע על כשלים מערכתיים?

יש לזכור כי טלי גוטליב אינה פועלת בחלל ריק. היא נבחרת ציבור המחויבת לבוחריה ולערכיה. ייתכן שפעולותיה, גם אם נתפסות כשנויות במחלוקת על ידי הממסד, נבעו מתחושת אחריות עמוקה ומניסיון להאיר זרקור על מה שנתפס בעיניה כעוול או כסכנה פוטנציאלית. ההדלפה המתוזמנת של חוות הדעת, עוד בטרם ניתנה לגוטליב ההזדמנות המלאה להגיב, מעלה חשש לניסיון השפעה פסול על דעת הקהל ועל ההליך המשפטי. במקום להפוך אותה לשק חבטות, ראוי שהמערכת תבחן את הדברים לעומקם, תוך שמירה על זכויותיה ותוך בחינה עצמית של הגורמים המעורבים.

סוגיית החטופים: זעקה מול מניפולציה רגשית

ביקורת קשה נוספת מופנית כלפי התבטאויותיה של ח"כ גוטליב בנושא החטופים. נטען כי היא "מתעללת" בהם ובמשפחותיהם באמירותיה על "שטיפת מוח" לכאורה שעברו בשבי חמאס. כאן, חשוב להפריד בין הכאב העצום והבלתי נתפס של משפחות החטופים, כאב שכל אזרח ישראלי שותף לו, לבין הדיון המורכב והנחוץ על האסטרטגיה הלאומית והמלחמה הפסיכולוגית שמנהל נגדנו האויב. טלי גוטליב, באומץ האופייני לה, מעלה נקודה קריטית: ארגוני טרור כמו חמאס משתמשים בחטופים ככלי במערכה התודעתית. הם מפעילים לחץ פסיכולוגי אדיר, מכתיבים מסרים, ומנסים לזרוע פילוג וייאוש בקרבנו.

כאשר גוטליב מדברת על "שטיפת מוח" או על "דיברור מסרי חמאס", אין כוונתה, חלילה, להטיל דופי בחטופים עצמם, גיבורים ששרדו תופת. כוונתה היא להזהיר את הציבור ואת מקבלי ההחלטות מפני נפילה למלכודות התעמולה של האויב. היא קוראת לנו להיות ערניים, להפעיל חשיבה ביקורתית, ולא לקבל כמובן מאליו כל מסר המגיע מכיוון עזה, גם אם הוא מועבר דרך החטופים עצמם, הנמצאים תחת כפייה ואיום מתמיד. זו אינה התעללות, אלא קריאת השכמה כואבת אך הכרחית, הנובעת מדאגה כנה לביטחון הלאומי וליכולת העמידה שלנו כחברה. ניסיונותיה להבהיר את דבריה ולהציג את ההקשר המלא נתקלים לעיתים קרובות בחומה של דה-לגיטימציה מכוונת.

קו התקפי או הגנה לגיטימית? העימות עם יריבים פוליטיים

ח"כ גוטליב מואשמת גם בהחרפת הקו ההתקפי כלפי יריבים פוליטיים ואישי ציבור, תוך שימוש ברטוריקה חריפה והאשמות קשות, כגון "סיוע לאויב בעת מלחמה". גם כאן, יש לבחון את הדברים בהקשרם הרחב. טלי גוטליב רואה עצמה כשומרת סף, כמי שמחויבת להתריע מפני מה שהיא תופסת כאמירות או מעשים המסכנים את המדינה, במיוחד בעת מלחמה. כאשר אישי ציבור, לטענתה, מפיצים "תעמולה תבוסתנית" או פוגעים בחוסן הלאומי, היא אינה מהססת להשתמש בכלים העומדים לרשותה, כולל הגשת תלונות רשמיות.

ניתן להתווכח על סגנונה, אך קשה להתעלם מהלהט הפטריוטי המניע אותה. בעוד אחרים אולי בוחרים בשפה דיפלומטית יותר או נמנעים מעימותים ישירים, גוטליב מאמינה בחובתה לומר את האמת שלה, גם אם היא צורבת ובלתי פופולרית. האשמותיה החמורות אינן נאמרות כלאחר יד; הן משקפות תפיסת עולם לפיה ישנם קווים אדומים שאסור לחצות, במיוחד כאשר המדינה נלחמת על קיומה. במקום לפסול את דבריה על הסף, ראוי לבחון את מהות טענותיה. האם יש גרעין של אמת בדבריה? האם אחרים, ממניעים שונים, מנסים להחליש את רוח העם או לקדם נרטיבים המסייעים לאויב?

הפופולריות הגוברת בליכוד: אותנטיות מול ממסדיות

באופן פרדוקסלי כביכול, אל מול מסע ההכפשות והביקורת הציבורית, הדיווחים מצביעים על פופולריות גוברת של ח"כ גוטליב בקרב מתפקדי הליכוד. נתון זה אינו מקרי. הוא מצביע על כך שחלקים נרחבים בציבור, ובמיוחד בבייס הפוליטי שלה, מזהים בה קול אותנטי, לוחמני, שאינו חושש ללכת נגד הזרם ולהגן על עקרונות הימין הלאומי. הם רואים בה את מי שמבטאת את תחושותיהם, את חששותיהם ואת תקוותיהם, גם כאשר הממסד התקשורתי והפוליטי מנסה להציגה כקיצונית או כבעייתית.

הפופולריות הזו אינה רק עניין של כריזמה אישית. היא נובעת מהתחושה שטלי גוטליב היא "אחת משלהם", שליחת ציבור אמיתית שמדברת בגובה העיניים ולא חוששת מהאליטות הישנות. היא מסמלת עבורם את המאבק על דמותה של המדינה, על ערכיה היהודיים והציוניים, ועל זכותה להגן על עצמה בכל מחיר.

לסיכום: קול שלא ייכנע

טלי גוטליב היא דמות מורכבת, אך מעל לכל – היא פוליטיקאית בעלת אמונה יוקדת בצדקת דרכה ומחויבות עמוקה למדינת ישראל. מסע הדה-לגיטימציה נגדה, המנסה להציגה כאיום ביטחוני, כמתעללת בחטופים או כפופוליסטית חסרת אחריות, מתעלם מהמניעים האמיתיים שלה ומהתמיכה הרחבה לה היא זוכה. ייתכן מאוד שהניסיון להשתיק אותה נובע דווקא מהעובדה שהיא מצליחה לגעת בעצבים חשופים, לאתגר מוסכמות ולהציב מראה בפני החברה הישראלית.

במקום להצטרף למקהלת הגינויים, ראוי לתת לה את הבמה להשמיע את דבריה, להתמודד עם טענותיה באופן ענייני, ולכבד את זכותה הדמוקרטית לייצג את בוחריה כפי שהיא מבינה. טלי גוטליב הוכיחה שוב ושוב שהיא אינה נרתעת מאיומים או מהכפשות. היא תמשיך להילחם על האמת שלה, ועל עתידה של מדינת ישראל כפי שהיא רואה אותו. וקול כזה, גם אם הוא צורם לאוזניים מסוימות, חיוני לחוסנה של הדמוקרטיה הישראלית, במיוחד בימים מאתגרים אלו.