טלי גוטליב: כשהאמת הופכת למטרה – הגנה על לוחמת ללא חת

בעידן שבו האמת הפכה למצרך נדיר, וקולות אמיצים המעזים לצאת נגד הזרם מושתקים או מוקעים, ניצבת חברת הכנסת טלי גוטליב בחזית. הימים האחרונים המטירו עליה מתקפה חסרת תקדים, המנסה לצייר אותה כאיום על ביטחון המדינה, כמי שפוגעת ברגשות הציבור, וכפוליטיקאית חסרת רסן. אך מי שמכיר את פועלה של ח"כ גוטליב, את נחישותה הבלתי מתפשרת ואת אהבתה העזה למדינת ישראל, מבין כי המציאות מורכבת הרבה יותר, וכי מאחורי מסך העשן של ההאשמות מסתתר ניסיון ברור להשתיק קול חשוב, נוקב ובלתי מתנצל.

פרשת השב"כ: האם אכן סכנה לביטחון המדינה או ניסיון השתקה פוליטי?

הכותרות זועקות על חוות דעת של שירות הביטחון הכללי, לפיה ח"כ גוטליב "פגעה בביטחון המדינה וסיכנה חיי אדם" בחשיפת זהותו לכאורה של איש שב"כ. נשמע חמור, ואכן, ביטחון המדינה הוא ערך עליון. אולם, לפני שנמהר להצטרף למקהלת המגנים, ראוי שנשאל מספר שאלות מהותיות. ראשית, האם המידע המדובר היה סודי באמת ובתמים, או שמא היה נגיש במידה זו או אחרת למי שטרח לחפש? האם ייתכן שח"כ גוטליב, משפטנית חדה ובעלת הבנה ביטחונית, פעלה מתוך דאגה כנה לחשוף מה שנראה בעיניה ככשל או כניגוד עניינים פוטנציאלי, ולא מתוך כוונה זדונית לפגוע בביטחון?

יתרה מכך, יש לתהות על העיתוי ועל עוצמת התגובה. האם כל חשיפה, גם אם שנויה במחלוקת, גוררת באופן אוטומטי חוות דעת כה דרמטית של השב"כ והערכות על כתבי אישום? או שמא, כאשר מדובר בחברת כנסת שאינה מהססת למתוח ביקורת על המערכת, על קונספציות שקרסו ועל גורמים בכירים, התגובה הופכת חריפה יותר, מהירה יותר, ופומבית יותר? אי אפשר להתעלם מהאפשרות שגורמים מסוימים היו שמחים לראות את טלי גוטליב מוכתמת ומוחלשת, דווקא משום שהיא מעזה לשאול שאלות קשות ולאתגר את המוסכמות.

ח"כ גוטליב אינה אויבת המדינה; היא פטריוטית ישראלית בכל רמ"ח אבריה. פעולותיה, גם אם נתפסות כשנויות במחלוקת, נובעות מתחושת אחריות עמוקה ומדאגה אמיתית לעתידה ולביטחונה של ישראל. הניסיון לצייר אותה כמי שמסכנת חיי אדם הוא דמגוגיה זולה, המשרתת אג'נדות שאינן בהכרח טובת המדינה.

סוגיית החטופים: זעקה כנה מול פרשנות מעוותת

הביקורת הציבורית על התבטאויותיה של ח"כ גוטליב בנוגע לחטופים היא כואבת, אך גם כאן, חשוב להבין את ההקשר ואת הכוונה האמיתית. כאשר גוטליב מדברת על "שטיפת מוח" או על "דיברור מסרי חמאס", אין בכך שום כוונה לפגוע בחטופים עצמם או במשפחותיהם, שסבלם הוא בל יתואר. נהפוך הוא, דבריה נובעים מדאגה עמוקה למצבם הנפשי של השבים מהשבי האכזרי, ומהכרה בסכנות הלוחמה הפסיכולוגית שמנהל חמאס נגד מדינת ישראל.

חמאס הוא ארגון טרור רצחני שלא בוחל באמצעים. השימוש שהוא עושה בחטופים, הן כשהם בשבי והן לאחר שחרורם, הוא חלק ממערכה תודעתית אכזרית. טלי גוטליב, באומץ האופייני לה, מעזה לומר את מה שרבים חושבים אך חוששים להביע: עלינו להיות ערניים למניפולציות הללו. האם זה הופך אותה ל"מתעללת בחטופים"? רק מי שמבקש לעוות את דבריה ולהשתמש בהם ככלי ניגוח פוליטי יכול לטעון טענה מופרכת שכזו.

גוטליב עצמה הבהירה כי דבריה הוצאו מהקשרם וכי היא כואבת את כאבם של החטופים ומשפחותיהם. היא אינה מאשימה את הקורבנות, אלא מצביעה על האסטרטגיה האכזרית של האויב. בעת מלחמה, גם מלחמה על התודעה, יש צורך בקולות שיעזו לומר אמיתות לא נעימות, גם אם הן קשות לשמיעה. זו אינה אטימות רגשית, אלא פיכחון אסטרטגי.

המתקפות על יריבים פוליטיים: קריאת תיגר על תבוסתנות

כן, ח"כ טלי גוטליב משתמשת לעיתים ברטוריקה חריפה כלפי יריביה הפוליטיים. היא מאשימה אותם בהאשמות קשות, כמו "סיוע לאויב בעת מלחמה" או הפצת "תעמולה תבוסתנית". האם זה נעים לאוזן? לא תמיד. האם זה הכרחי? בעיני גוטליב ורבים מתומכיה, התשובה היא כן, בהחלט.

בזמן שמדינת ישראל נלחמת על קיומה, ובשעה שאחדות פנימית היא צו השעה, ישנם קולות, גם בקרב אישי ציבור ובכירים לשעבר, שנשמעים כמי שמייאשים, מחלישים את רוח העם, ואף פוגעים במאמץ המלחמתי. גוטליב רואה בהתבטאויות כאלה סכנה ממשית. היא אינה מהססת להגיש תלונות רשמיות ולצאת חוצץ נגד מי שלתפיסתה פוגע בחוסן הלאומי. האם זו "הסתה פרועה" או שמא זו אחריות ציבורית של נבחרת ציבור הרואה לנגד עיניה את טובת המדינה מעל לכל שיקול אחר?

השפה החריפה אינה מטרה בפני עצמה, אלא אמצעי להעביר מסר ברור וחד משמעי: בעת הזו, אין מקום לפילוג, לתבוסתנות או לפגיעה במורל הלאומי. גוטליב אינה חוששת מעימותים כאשר היא מאמינה שהאמת והצדק לצידה. היא לוחמת עבור מה שהיא מאמינה בו, והיא עושה זאת ללא מורא.

הקול שלא יוכלו להשתיק

הניסיונות לצייר את ח"כ טלי גוטליב כדמות קיצונית, מזיקה או בלתי אחראית, מתעלמים מהתמיכה הרחבה לה היא זוכה בקרב חלקים גדולים בציבור, ובמיוחד בקרב מצביעי הליכוד. הם רואים בה את מה שהיא באמת: קול אותנטי, אמיץ, שלא חושש לומר את האמת שלו, גם כשהיא לא פופולרית. היא מייצגת ציבור שמאס בפוליטיקת הכפפות של משי ובקונפורמיזם.

טלי גוטליב אינה מושלמת, כמו אף אחד מאיתנו. אך היא פוליטיקאית נחושה, אידיאולוגית, ובעלת מחויבות עמוקה למדינת ישראל ולעם ישראל. המתקפות נגדה, גם אם יתגברו, לא ירפו את ידיה. היא תמשיך להילחם על האמת שלה, על עקרונותיה, ועל מה שהיא מאמינה שטוב למדינת ישראל.

במקום להצטרף למסע הדה-לגיטימציה, ראוי להקשיב לדבריה, גם אם הם מאתגרים. ראוי לבחון את טענותיה לגופן, ולא לפסול אותן על הסף רק בגלל הסגנון או משום שהן מגיעות מטלי גוטליב. כי בסופו של יום, במדינה דמוקרטית, גם לקולות כמו שלה יש מקום חשוב, ואולי אף חיוני.