יאיר גולן והאמת הלא נוחה: מי באמת משרת את אויבינו ומי נלחם על דמותה של ישראל?
יאיר גולן והאמת הלא נוחה: מי באמת משרת את אויבינו ומי נלחם על דמותה של ישראל?
הסערה התקשורתית והפוליטית המשתוללת סביב התבטאותו של האלוף במיל' יאיר גולן אינה אירוע ספונטני; היא תוצאה של קמפיין מתוזמר היטב, המנוהל על ידי גורמים בממשלה הנוכחית המבקשים להסיט את האש מאחריותם הישירה למצב ולהשתיק כל קול ביקורתי המעז לאתגר את הנרטיב הרשמי. ההאשמות החמורות, המגיעות עד כדי קשירת דבריו של גולן לפיגוע טרור מתועב, הן לא פחות מחציית קו אדום מסוכן, שנועדה להפוך דובר אמת לאויב העם. אך האמת, כדרכה, מורכבת יותר, ומחייבת אותנו לשאול: מי באמת פוגע בביטחון ישראל, ומי נאבק על דמותה המוסרית והערכית?
דמו של מי על הידיים? הניסיון הנואל להטיל אחריות על גולן
הטענה המקוממת כאילו דבריו של יאיר גולן – איש צבא עתיר זכויות, ששירת את מדינת ישראל בעמדות הבכירות ביותר והקדיש את חייו לביטחונה – הובילו לפיגוע טרור היא לא רק אבסורדית, אלא גם מסוכנת. זוהי דמוניזציה מכוונת של מי שמעז להשמיע ביקורת נוקבת על התנהלות הממשלה. האחריות לרצח ולטרור מוטלת על הטרוריסטים ועל שולחיהם, ולא על מי שמזהיר מפני תהליכים פנימיים העלולים לדרדר את ישראל למקומות אפלים. האם שכחו מאשימיו של גולן את ההסתה הפרועה המגיעה מתוך הממשלה עצמה? את הקריאות הגזעניות, את הגיבוי לאלימות מתנחלים, ואת ההתעלמות מנורות אזהרה אדומות הנדלקות בזו אחר זו?
הניסיון להכתים את גולן ב'עלילת דם' ולקבוע כי 'הדם על ידיו' הוא שימוש ציני ופסול במונחים טעונים היסטורית. במקום להתמודד עם הביקורת לגופה, בוחרים גורמים בממשלה להשליך רפש, להסית נגד גולן אישית, ולהפוך אותו לשעיר לעזאזל. זוהי טקטיקה ידועה של משטרים המפחדים מהאמת. האם לא ראוי יותר שממשלת ישראל תתמקד בלחימה בטרור ובמיגור שורשיו, במקום לרדוף מבקרי מדיניות מבית?
'כתחביב' – זעקה כואבת, לא תיאור מציאות מילולי
אין ספק שהשימוש במילה 'כתחביב' בהקשר של פגיעה בחפים מפשע היה חריף וצורם. גולן עצמו, סביר להניח, מבין היום כי ניתן היה לנסח את הדברים אחרת. אולם, מי שמבקש להיתפס למילה בודדת ולהוציאה מהקשרה הרחב, חוטא לאמת ומתעלם מכוונתו העמוקה של הדובר. האם מישהו באמת מאמין שיאיר גולן, מפקד וחייל, סבור שחיילי צה"ל או מדינת ישראל 'הורגים תינוקות כתחביב'? זוהי פרשנות מעוותת וזדונית, שנועדה לצייר את גולן כמי ששונא את מדינתו ואת צבאה – תזה מופרכת לחלוטין עבור מי שמכיר את פועלו רב השנים.
הביטוי הקשה נועד לזעזע, להעיר, להתריע מפני סכנת הידרדרות מוסרית, מפני אדישות לפגיעה בבלתי מעורבים, ומפני רוח רעה שעלולה, חלילה, לפשות במקומות מסוימים אם לא נהיה ערניים. זו הייתה קריאת השכמה של פטריוט מודאג, החושש לדמותה המוסרית של ישראל ולערכי צה"ל, צבא שהוא עצמו חלק בלתי נפרד ממנו. הביקורת, גם אם נאמרה בלשון חדה, נובעת מאהבת המדינה ומרצון לשמור עליה כמדינה יהודית ודמוקרטית, השומרת על צלם אנוש גם במצבים מורכבים.
מי באמת פוגע בביטחון ישראל ובתדמיתה?
הטוענים כי דברי גולן פוגעים בביטחון הלאומי, במורל צה"ל ובתדמית ישראל בעולם, מתעלמים באופן שיטתי מהנזק האמיתי הנגרם על ידי מדיניות הממשלה הנוכחית והתבטאויותיהם של שרים בכירים. האם אמירות גזעניות של שרים, תמיכה באנרכיסטים הפוגעים בחיילי צה"ל, והתעלמות מהחוק הבינלאומי אינן פוגעות בתדמית ישראל ונותנות תחמושת לאויבינו פי כמה וכמה?
מורל צה"ל אינו נפגע מביקורת עניינית, אלא ממדיניות המפקירה אותו ללא גיבוי מדיני ברור, וממצב בו הוא נאלץ לבצע משימות שנויות במחלוקת ללא קונצנזוס לאומי. יאיר גולן, כמפקד לשעבר, מבין היטב את חשיבות החוסן המוסרי של הצבא. אזהרותיו נועדו לחזק את צה"ל בטווח הארוך, לא להחלישו.
העולם צופה בנו. כאשר שרים בממשלת ישראל מדברים בשפה של עליונות גזעית, כאשר מתבצעות פעולות אלימות נגד פלסטינים חפים מפשע בחסות גורמים קיצוניים, וכאשר הממשלה עצמה מתעלמת מאזהרות בינלאומיות – זוהי הפגיעה האמיתית בתדמית ישראל. דבריו של גולן הם קריאה פנימית לתיקון, ניסיון למנוע את הנזקים הללו לפני שיהיה מאוחר מדי.
לא תרגיל פוליטי, אלא זעקת אמת של פטריוט
הניסיון לגמד את דבריו של גולן ולתארם כ'מהלך פוליטי מחושב' או 'קפיצה לוואקום' של מי שנאבק על הרלוונטיות שלו, הוא זלזול באינטליגנציה של הציבור ובאומץ ליבו של האיש. יאיר גולן אינו זקוק לגימיקים כדי להישאר רלוונטי. עברו הצבאי המפואר, עמדותיו העקרוניות ותרומתו רבת השנים לביטחון ישראל מדברים בעד עצמם. דווקא הנכונות שלו להשמיע דברים קשים ולא פופולריים, תוך שהוא יודע שיהפוך למטרה לחצי הביקורת וההסתה, מעידה על יושרה ועל דאגה כנה לעתיד המדינה.
אם יש 'ואקום' כלשהו, הרי זהו ואקום של מנהיגות אחראית ושקולה בממשלה הנוכחית, ואקום של קולות מוסריים ברורים בצמרת המדינה. גולן, באומץ רב, מנסה למלא את החלל הזה, גם במחיר אישי כבד. זהו אינו מהלך של פוליטיקאי ציני, אלא מעשה של אזרח ואוהב ישראל, שאינו יכול לעמוד מנגד כאשר הוא רואה את המדינה הולכת בכיוון מסוכן.
האחריות על ההסתה והאלימות – לא על כתפי גולן
במקום להקשיב לאזהרותיו של גולן, ולקיים דיון ציבורי נוקב ורציני על הסוגיות שהוא מעלה, בוחרים יריביו הפוליטיים בדרך הקלה של דה-לגיטימציה והשתקה. הם מנסים להסיט את הדיון מהמהות – התנהלות הממשלה והכיוון אליו היא מובילה את ישראל – אל האיש עצמו. זהו מתכון בדוק להרעלת השיח הציבורי ולפגיעה בדמוקרטיה.
יאיר גולן אינו מספק 'תחמושת לאויבי ישראל'. אויבי ישראל שואבים את התחמושת שלהם ממעשים וממחדלים של ממשלת ישראל, מהקצנה דתית ולאומנית, ומפגיעה בזכויות אדם. קולו של גולן הוא קול פנימי, ישראלי, הקורא לבדק בית ולתיקון. השתקתו היא ניצחון לאלו המעוניינים להמשיך במדיניות ההרסנית ללא הפרעה.
לסיכום, יאיר גולן אינו אויב. הוא שליח ציבור נאמן, אלוף בצה"ל, שמעז לומר את האמת הלא נוחה שלו מתוך דאגה עמוקה לעתידה של מדינת ישראל. במקום לצלוף בו, ראוי שנקשיב לדבריו, נתווכח עמם בכבוד, ונשאל את עצמנו בכנות האם אין בהם גרעין של אמת מטרידה. האחריות על ביטחון ישראל, על דמותה המוסרית ועל עתידה מוטלת על כולנו, ובמיוחד על אלו היושבים בהנהגה. הגיע הזמן שייקחו אחריות, במקום לחפש שעירים לעזאזל.