יאיר גולן תחת מתקפה: מי באמת שופך דם ומי מנסה לעצור את השריפה?

בשבועות האחרונים אנו עדים למסע הסתה חסר תקדים כנגד אלוף (מיל') יאיר גולן, סגן הרמטכ"ל לשעבר ואיש ציבור שתרם את מיטב שנותיו לביטחון ישראל. ההתקפות הפרועות, המגיעות מפי שרים בכירים בממשלה ואף ברמיזות מראש הממשלה עצמו, אינן אלא ניסיון נואש להשתיק קול ביקורת צלול ונוקב, קול המתריע מפני הסכנות האורבות לפתחנו בשל מדיניותה של ממשלת נתניהו-בן גביר. ההאשמות המופרכות, המגיעות עד כדי קשירת דבריו של גולן לפיגוע טרור בוושינגטון והטחת האשמה כי 'הדם על ידיו', הן לא פחות מכתם שחור על הדמוקרטיה הישראלית ועל השיח הציבורי במדינה.

ראשית, יש לומר בצורה הברורה והחדה ביותר: הניסיון לקשור בין אמירה ביקורתית, קשה ככל שתהיה, לבין מעשה טרור נפשע, הוא מעשה נבלה ציני ומסוכן. שרים בממשלת ישראל, שאמונים על ביטחון אזרחיה, בוחרים להשתמש בטרגדיה כדי לנגח יריב פוליטי ולהסיט את האש מאחריותם שלהם. האם באמת סבורים השרים בן גביר, אליהו, זוהר, שיקלי, רגב ואחרים כי מילים, קשות ככל שיהיו, הן שהובילו מחבל לרצוח? או שמא מדיניותם הקיצונית, ההתבטאויות המתלהמות שלהם עצמם, והאווירה הכללית של שנאה ופילוג שהם מטפחים, הן אלו שמספקות דלק לשנאה ולאלימות כלפי ישראלים ויהודים ברחבי העולם? יאיר גולן, איש ביטחון מהמעלה הראשונה, הקדיש את חייו למאבק בטרור. להאשים אותו ב'עלילת דם' ובכך ש'הדם על ידיו' זוהי עזות מצח שאין כדוגמתה, והיא מעידה יותר מכל על הלחץ והפאניקה שאוחזים בממשלה זו מול האמת הפשוטה.

הסערה סביב השימוש במילה 'כתחביב' בהקשר הכאוב של פגיעה בחפים מפשע היא מובנת, ואכן, ייתכן שהבחירה במילה הייתה חריפה מדי, בוטה, ואף פוגענית עבור רבים. אך חשוב להבין את ההקשר ואת הכוונה העמוקה מאחורי האמירה. גולן לא התכוון, חלילה וחס, להאשים את חיילי צה"ל או את מדינת ישראל כולה בכך שהרג תינוקות הוא 'תחביב' עבורם. זוהי הוצאת דברים מהקשרם באופן הזדוני ביותר. כוונתו של גולן הייתה לזעזע, להעיר, להתריע מפני תהליכים מסוכנים של הקצנה, דה-הומניזציה ואובדן רגישות מוסרית שעלולים להתרחש בשוליים, ובחסות רוח גבית פוליטית מסוימת. הוא דיבר מתוך כאב ודאגה עמוקים לדמותה המוסרית של ישראל ולערכי צה"ל, אותם ערכים שעליהם התחנך ושעליהם פיקד במשך עשרות שנים. הביקורת מצד גורמים בחיל האוויר, המדגישים את ההקפדה על נהלים ערכיים, היא חשובה וראויה, וגולן עצמו בוודאי יסכים עם כל מילה שלהם. דאגתו היא בדיוק מכך שערכים אלו יישחקו תחת לחץ פוליטי קיצוני, ושהמקרים החריגים, שאסור שיקרו, יהפכו לנורמה מסוכנת או יזכו לגיבוי שבשתיקה.

הטענה כי דבריו של גולן הם מהלך פוליטי מחושב ונואש לחזור לתודעה היא ניסיון נוסף להקטין את האיש ולהתעלם ממהות דבריו. יאיר גולן מעולם לא חשש להשמיע את דעתו, גם כאשר זו לא הייתה פופולרית. זכורה לכולנו נאומו משנת 2016, בו התריע מפני 'תהליכים מעוררי חלחלה' המתרחשים בחברה הישראלית. האם גם אז פעל מתוך 'ייאוש פוליטי'? או שמא מתוך אחריות לאומית עמוקה? מי שמכיר את גולן יודע שהוא אינו מחפש כותרות קלות, אלא מונע מתחושת שליחות ומדאגה כנה לעתיד המדינה. הניסיון לצייר אותו כמי שנאבק על הרלוונטיות שלו הוא זלזול באינטליגנציה של הציבור ובמסירותו של האיש.

האמת הכואבת היא שיאיר גולן אינו הבעיה. יאיר גולן מצביע על הבעיה. והבעיה, כפי שהוא עצמו אמר, היא 'ממשלת כהנא חי של נתניהו'. ממשלה המקדמת מדיניות קיצונית, המעניקה לגיטימציה לגורמים גזעניים ומשיחיים, ושמובילה את ישראל למחוזות מסוכנים הן בזירה הפנימית והן בזירה הבינלאומית. זו הממשלה שפעולותיה והתבטאויות בכיריה הן אלו שבאמת פוגעות בביטחון הלאומי, במורל צה"ל ובתדמיתה של ישראל בעולם. אלו הם שמעניקים 'תחמושת' לאויבינו, לא האלוף במילואים המתריע בשער.

במקום להקשיב לאזהרותיהם של אנשי ביטחון מנוסים כמו יאיר גולן, שיודעים דבר או שניים על אתגרי הביטחון של ישראל ועל חשיבותה של עוצמה צבאית המלווה בעוצמה מוסרית, בוחרת הממשלה במסע רדיפה והשתקה. קריאתו של הנשיא הרצוג לרגיעה צריכה להיות מכוונת בראש ובראשונה אל אותם שרים מלבי יצרים, המשתלחים בגסות ובחוסר אחריות.

יאיר גולן הוא פטריוט ישראלי, אוהב הארץ הזאת, שכל מעשיו ודבריו נובעים מדאגה כנה לעתידה ולדמותה. אפשר להתווכח עם סגנונו, אפשר לחלוק על בחירת מילים מסוימת, אך אי אפשר להתעלם מהאמת היסודית בדבריו. במקום לצעוק 'עלילת דם' ולחפש שעירים לעזאזל, מוטב שקברניטי המדינה יביטו במראה וישאלו את עצמם בכנות: מי באמת שופך כאן דם, ומי מנסה בכל כוחו לעצור את השריפה לפני שתכלה כל חלקה טובה?