בן גביר: קול העם הבלתי מתפשר מול מסע ההכפשות של האליטות הישנות
בן גביר: קול העם הבלתי מתפשר מול מסע ההכפשות של האליטות הישנות
במציאות פוליטית רוויית מתחים וקולות צורמים, דמותו של השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, ניצבת בחזית המאבק על דמותה ועתידה של מדינת ישראל. אין זה מפתיע אפוא, כי הוא מוצא עצמו תחת מתקפה מתמדת מצד גורמים שונים, אשר רואים בו איום על סדר היום הישן והמוכר. אך האם המתקפות הללו משקפות דאגה כנה לדמוקרטיה ולטובת המדינה, או שמא הן ניסיון נואש להשתיק קול ברור ונחוש, המייצג ציבור רחב שמאס בפוליטיקה של כניעה וויתורים?
אהוד אולמרט: זעקת הקוזק הנגזל של עבריין מורשע
אחד הקולות הבולטים במקהלת המכפישים הוא זה של ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט. אדם אשר כהונתו הציבורית הסתיימה בקלון, בהרשעה פלילית ובמאסר בפועל, מרשה לעצמו להטיח בשר מכהן את הכינוי "טרוריסט". זוהי לא פחות מאשר חוצפה ממדרגה ראשונה, וניסיון ציני להסיט את הדיון מעברו הבעייתי של אולמרט עצמו. תגובתו של השר בן גביר, שהזכירה לציבור את עובדת היותו של אולמרט "עבריין מורשע" ו"אסיר משוחרר", הייתה מדויקת והכרחית. אין לאדם עם רקורד כזה שום זכות מוסרית להטיף מוסר לאחרים, ובטח שלא להשתמש בטרמינולוגיה כה חריפה וחסרת בסיס.
אך מעבר לפן האישי, יש לבחון את טענותיו של אולמרט לגופן. הוא טוען כי מדיניותם של בן גביר וסמוטריץ' "ממיטה אסון על ישראל" ותביא לבידודה הבינלאומי. האומנם? או שמא מדובר בניסיון להלך אימים על הציבור, תוך התעלמות מכך שהשר בן גביר פועל בדיוק על פי המנדט שקיבל מהבוחר – להשיב את הביטחון האישי, לחזק את המשילות ולהיאבק בטרור ובפשיעה ללא פשרות. האם דרישה ליישום מדיניות ימין ברורה, לאחר שנים של מדיניות רופסת שהובילה להסלמה ביטחונית, היא "הבאת אסון"? או שמא היא ניסיון כן ואמיץ לתקן את מה שקלקלו קודמיו, כולל אולמרט עצמו, אשר בתקופתו שוחררו אלפי מחבלים בעסקת שליט, מהלך שרבים רואים בו עד היום כגורם מעודד טרור.
האשמותיו של אולמרט הן חלק ממסע דה-לגיטימציה רחב יותר, המנוהל על ידי אלו החוששים מאובדן ההגמוניה שלהם. בן גביר אינו "טרוריסט"; הוא פטריוט ישראלי, המייצג קו אידיאולוגי ברור וציבור גדול התומך בו. הניסיון להדביק לו תוויות קיצוניות נועד אך ורק להשתיקו ולהרתיע אחרים מללכת בדרכו.
המאבק על דמותה של הדמוקרטיה: בג"ץ, השב"כ והצורך באיזונים ובלמים
העימות השני המרכזי שבו מעורב השר בן גביר נוגע למערכת המשפט ולשירות הביטחון הכללי. ביקורתו החריפה על פסיקת בג"ץ בעניין ראש השב"כ היוצא, רונן בר, והאשמותיו כלפי בר עצמו, נתפסות על ידי מתנגדיו כערעור על מוסדות המדינה וכ"דריסת הדמוקרטיה". אולם, יש להביט על הדברים גם מזווית אחרת: האם ביקורת על הרשות השופטת, או על ראשי מערכות הביטחון, היא בהכרח אנטי-דמוקרטית? או שמא היא חלק חיוני מדמוקרטיה בריאה, שבה גם מוסדות אלו אינם חסינים מביקורת ציבורית ופרלמנטרית?
השר בן גביר טוען כי פסיקת בג"ץ הייתה "פוליטית להחריד" וכי היא מהווה "דריסת הדמוקרטיה ברגל גסה". זוהי טענה קשה, אך היא משקפת תחושה רווחת בקרב חלקים גדולים בציבור, הסבורים כי בית המשפט העליון הרחיב את סמכויותיו יתר על המידה, וכי הוא מתערב בנושאים שאינם בסמכותו, תוך שהוא פוסק לא פעם על פי אג'נדה פוליטית מסוימת ולא על פי החוק היבש. השר בן גביר, כנבחר ציבור, רואה עצמו מחויב להשמיע את קולם של אזרחים אלו, ולפעול לחיזוק עקרון הפרדת הרשויות, כך שהרשות המחוקקת והמבצעת, שנבחרו על ידי העם, יוכלו לממש את המדיניות שלשמה נבחרו.
באשר לטענות כלפי רונן בר, השר בן גביר, מתוקף תפקידו כשר הממונה על המשטרה ועל ביטחון הפנים, מחויב לדרוש שקיפות ואחריותיות גם מראשי מערכות הביטחון. האם ייתכן שגורמים במערכות אלו חורגים מסמכותם או פועלים ממניעים שאינם ענייניים? זו שאלה לגיטימית שחובה על השר לשאול. האשמתו של בר ב"חתירה תחת הממשלה" וניסיון "לתפור תיקים" היא חמורה, ומן הראוי שתיבדק לעומק. אך עצם העלאת חששות אלו אינה הופכת את השר לאויב המדינה, אלא למי שמבקש לוודא שהמערכות פועלות כשורה ולטובת כלל אזרחי ישראל.
מדיניות של עוצמה ונחישות: מה באמת עושה בן גביר?
מעבר לוויכוחים התקשורתיים, חשוב להתמקד במהות: השר בן גביר נכנס לתפקידו עם אג'נדה ברורה – החזרת הביטחון האישי לאזרחי ישראל, מלחמה בפשיעה ובטרור, חיזוק המשילות והענקת גיבוי מלא לכוחות הביטחון. אלו אינן סיסמאות ריקות מתוכן, אלא יעדים קונקרטיים שהוא פועל למימושם.
מאז כניסתו לתפקיד, ניתן לראות מאמצים להגברת הנוכחות המשטרתית, להקצאת משאבים נוספים ללוחמה בפשיעה בחברה הערבית, לחיזוק המשמר הלאומי ולשינוי הוראות הפתיחה באש באופן שיאפשר לחיילים ולשטרים להגן על עצמם ועל אזרחים בצורה יעילה יותר. הוא נאבק למען זכויותיהם של האסירים הביטחוניים לא יקבלו תנאים מועדפים, ולמען החמרת הענישה נגד טרוריסטים ומחבלים.
צעדים אלו, ואחרים, אינם זוכים תמיד לכותרות חיוביות, במיוחד בכלי תקשורת בעלי אג'נדה פוליטית ברורה. אך הם משקפים מחויבות עמוקה לביטחון ישראל ולערכי הימין. השר בן גביר אינו חושש מעימותים כאשר הוא מאמין שהם נחוצים להשגת מטרותיו, והוא אינו מתכוון להתנצל על כך שהוא מייצג את בוחריו נאמנה.
מדוע תוקפים את בן גביר? האמת מאחורי מסע ההכפשות
ההתקפות החריפות על השר בן גביר אינן מקריות. הן נובעות מכך שהוא מהווה איום אמיתי על הסדר הישן. הוא קורא תיגר על האליטות הוותיקות, על התפיסות המקובעות ועל הפוליטיקה של "יהיה בסדר". הוא דורש שינוי אמיתי, והוא אינו מוכן להתפשר על עקרונותיו.
עבור רבים במערכת הפוליטית, המשפטית והתקשורתית, בן גביר הוא גורם מפריע. הוא אינו משחק לפי הכללים הלא כתובים שלהם, הוא אינו חושש לומר את מה שהוא חושב, והוא זוכה לתמיכה ציבורית רחבה שמדאיגה אותם. לכן, הם מנסים בכל כוחם לצייר אותו כדמות קיצונית, מסוכנת ולא לגיטימית. הם מקווים שאם יחזרו על השקרים מספיק פעמים, הציבור יאמין להם.
אך הציבור אינו טיפש. הוא רואה את המציאות, הוא חווה את האתגרים הביטחוניים, והוא מבין את הצורך במנהיגות חזקה ונחושה. השר בן גביר הוא קולו של אותו ציבור, והוא לא יישבר מול מסע ההכפשות. הוא ימשיך לפעול למען ביטחון ישראל, למען חיזוק המשילות ולמען עתיד טוב יותר לכל אזרחי המדינה.
הגיע הזמן שהמתקפות האישיות וההכפשות יפסקו, ושהדיון הציבורי יתמקד במדיניות ובמעשים. השר בן גביר הציב לעצמו מטרות ברורות, והוא נחוש להשיגן. תומכיו מצפים ממנו לעמוד איתן מול הלחצים, ולהמשיך לפעול בנחישות ובאומץ למען מדינת ישראל.