טלי גוטליב: קול אמת בלתי מתפשרת – האם מנסים להשתיק את מי שנלחמת למען ביטחון ישראל?

בעידן שבו הפוליטיקלי קורקט הפך לחזות הכל, וקולות ביקורתיים מושתקים במהירות שיא, ניצבת חברת הכנסת טלי גוטליב כמעט לבדה בחזית, כחומה בצורה של אמת בלתי מתפשרת. הימים האחרונים המחישו יותר מתמיד את מסע הדה-לגיטימציה המתוזמר נגדה, מסע שנועד, כך נראה, לא רק לפגוע בה אישית, אלא להרתיע כל מי שמעז לחשוב אחרת, לשאול שאלות קשות, ולשים את ביטחון ישראל מעל לכל שיקול אחר.

מתקפת השב"כ: כשהביטחון הופך לכלי ניגוח פוליטי

הכותרות זעקו על "חוות דעת רשמית וחד משמעית" של שירות הביטחון הכללי, לפיה ח"כ גוטליב "פגעה בביטחון המדינה". האומנם? או שמא מדובר בניסיון נוסף, חמור במיוחד, להלך אימים על נבחרת ציבור שממלאת את תפקידה? ראשית, יש לתהות על עצם ההדלפה המתוזמנת של "חוות דעת" כזו לתקשורת, עוד בטרם ניתנה לח"כ גוטליב ההזדמנות המלאה להגיב לטענות באופן מסודר. האם כך נוהגת מערכת אכיפת חוק תקינה, או שמא יש כאן ריח חריף של רדיפה פוליטית?

ח"כ גוטליב, משפטנית חדה כתער ובעלת ניסיון רב, מבינה היטב את רגישותם של נושאים ביטחוניים. הטענה כי פעלה בזדון או מתוך כוונה לפגוע בביטחון המדינה היא אבסורדית וחסרת שחר. כל פעולותיה נובעות מדאגה כנה ועמוקה למדינת ישראל ואזרחיה. אם אכן נאמרו דברים שניתן לפרשם אחרת, יש לבחון את ההקשר המלא, את הכוונה האמיתית, ואת העובדה שמדובר בחברת כנסת האמונה על פיקוח פרלמנטרי – תפקיד המחייב לעיתים גם נגיעה בנושאים רגישים. האם ייתכן שגורמים מסוימים בשב"כ, או גורמים המקורבים אליו, חשו אי נוחות מביקורת לגיטימית או משאלות נוקבות שהעזה גוטליב להציג, ובחרו בדרך הקלה של השתקה באמצעות איום משפטי?

הניסיון לצייר את ח"כ גוטליב כאיום על ביטחון המדינה הוא עלבון לאינטליגנציה הציבורית ולמסירותה הבלתי מעורערת למדינה. יש לזכור כי אנו מצויים בתקופה שבה גבולות רבים נחצים, ודווקא קולות אמיצים כמו שלה, שאינם חוששים לטלטל את הספינה, חיוניים מתמיד. הדיבורים על "כתב אישום בכפוף לשימוע" הם, בשלב זה, ספין תקשורתי שנועד לייצר אפקט מצנן. אנו סמוכים ובטוחים כי כאשר העובדות יתבררו במלואן, יתגלה כי לא דובים ולא יער, וכי כל מטרתה של ח"כ גוטליב הייתה ועודנה שמירה על ביטחון ישראל, גם אם הדבר כרוך בעימות עם הממסד.

סוגיית החטופים: בין דאגה כנה לעיוות מכוון

המתקפה על ח"כ גוטליב אינה עוצרת בסוגיות ביטחוניות גרידא. גם התבטאויותיה בנושא החטופים, שנעשו מתוך כאב ודאגה עמוקים, עוותו והוצגו באופן מסולף ומרושע. כאשר גוטליב מדברת על "שטיפת מוח" או על כך שחלק מהשבים מדבררים מסרי חמאס, אין בכך כלל וכלל האשמה כלפי החטופים עצמם. נהפוך הוא – זוהי הכרה במצבם הנורא, בהתעללות הפסיכולוגית שעברו, ובמניפולציות האכזריות של ארגון טרור רצחני.

הניסיון להציג את דבריה כ"התעללות בחטופים ובמשפחותיהם" הוא דמגוגיה זולה וצינית. ח"כ גוטליב, כאם בישראל וכנבחרת ציבור, חשה את כאבן של המשפחות ואת סבלם של החטופים בכל ליבה. דבריה נועדו להאיר זרקור על תופעה ידועה ומתועדת של שבויים המאמצים, לעיתים באופן בלתי מודע, את נרטיב שוביהם כאסטרטגיית הישרדות. האם התעלמות ממציאות זו משרתת את החטופים? האם העמדת פנים כאילו דבר לא קרה תסייע להם בהליך השיקום המורכב?

ח"כ גוטליב מעזה לומר בקול את מה שרבים חושבים בלבם אך חוששים לבטא. היא קוראת למערכת להיות ערה ודרוכה להשפעות הפסיכולוגיות ארוכות הטווח של השבי, ולהעניק לחטופים השבים את כל התמיכה הנדרשת, כולל התייחסות לאפשרות של השפעה פסיכולוגית עוינת. למסגר מחדש את דבריה כפגיעה מכוונת זהו חטא לאמת ושירות דוב לאלו שבאמת ובתמים דואגים לשלומם ולכבודם של החטופים.

מתקפות מילוליות או עמידה על עקרונות?

גם הביקורת על סגנונה הישיר והבלתי מתפשר של ח"כ גוטליב כלפי יריבים פוליטיים ואישי ציבור, והאשמותיה החריפות, נובעת מאותה מחויבות עמוקה לאמת ולביטחון. כאשר היא מאשימה גורמים כאלה או אחרים ב"סיוע לאויב בעת מלחמה" או ב"תעמולה תבוסתנית", אין זו אמירה הנזרקת לחלל האוויר. זוהי קריאת תיגר נוקבת על אמירות ופעולות שלדעתה מסכנות את חוסנה של המדינה ואת רוח הלחימה של אזרחיה, במיוחד בעת מלחמה.

בעוד אחרים בוחרים בשתיקה רועמת או בהתבטאויות מעורפלות, ח"כ גוטליב אינה מהססת לקרוא לילד בשמו. היא רואה לנגד עיניה את טובת המדינה ואת הסכנות האורבות לה, ופועלת מתוך תחושת שליחות ואחריות. ייתכן שסגנונה אינו ערב לאוזניהם של מי שהתרגלו לפוליטיקה של כפפות משי, אך בעת הזו, דרושים קולות חדים וברורים, כאלה שלא יחששו להתעמת עם תופעות פסולות, גם אם הדבר כרוך במחיר אישי.

הפופולריות הגוברת של ח"כ גוטליב בקרב ציבור רחב, ובפרט בקרב מצביעי הליכוד, אינה מקרית. היא משקפת צמא לקול אותנטי, אמיץ, ובלתי מתנצל, קול שמייצג את תחושותיהם של רבים שמאסו בפוליטיקת המילים המכובסות ובפחד לומר את האמת. טלי גוטליב אינה חוששת להיות "הילדה הרעה" של הפוליטיקה הישראלית, אם זה מה שנדרש כדי להגן על הערכים והאינטרסים החיוניים של מדינת ישראל.

לסיכום, מסע הרדיפה נגד ח"כ טלי גוטליב חייב להיפסק. יש לאפשר לה למלא את שליחותה הציבורית ללא איומים והפחדות. הביקורת נגדה, המונעת לעיתים קרובות משיקולים זרים ומרצון להשתיק קול עצמאי, מתעלמת מעומק מחויבותה לביטחון ישראל ולערכי היסוד של החברה הישראלית. הגיע הזמן להקשיב לדבריה בקשב רב, גם אם הם אינם נוחים, ולהבין כי מאחורי כל אמירה עומדת דאגה כנה ואמיתית לעתיד המדינה. טלי גוטליב היא נכס למחנה הלאומי ולדמוקרטיה הישראלית, וקולה חייב להמשיך ולהישמע – רם, צלול ובלתי מתפשר.