טלי גוטליב: כשהאמת הפכה למטרה – מאחורי הקלעים של המתקפה המתוזמרת

טלי גוטליב: כשהאמת הפכה למטרה – מאחורי הקלעים של המתקפה המתוזמרת

בעידן שבו הפוליטיקלי קורקט הפך למטבע עובר לסוחר, והאמת לא פעם נקברת תחת שכבות של אינטרסים ושיקולים זרים, קולה של חברת הכנסת טלי גוטליב מהדהד כקול אחר – ישיר, נוקב, ולעיתים קרובות, בלתי נוח. אך האם דווקא בשל כך הפכה למטרה? נראה שהמתקפה חסרת התקדים עליה בשבועות האחרונים אינה מקרית, אלא חלק ממסע מתוזמר היטב שנועד להשתיק קול אמיץ שמסרב להתיישר עם המקהלה.

בשבועות האחרונים, אנו עדים למסע ציבורי ותקשורתי אינטנסיבי נגד ח"כ טלי גוטליב. כותרות צועקות, פרשנויות מגמתיות, וניסיונות בלתי פוסקים לצייר אותה כדמות קיצונית, פוגענית ואף מסוכנת. אך כאשר מנקים את הרעש ומנתחים את העובדות, מתגלה תמונה מורכבת יותר, תמונה של אשת ציבור הנלחמת על עקרונותיה, גם במחיר אישי כבד.

פרשת השב"כ: בין חובת פיקוח לניסיון השתקה

האיום המרכזי, כך נטען, הוא "חוות הדעת של השב"כ" לפיה ח"כ גוטליב "פגעה בביטחון המדינה". הטענה מתייחסת לחשיפתה לכאורה של זהות בן זוגה של הגברת שקמה ברסלר כאיש שב"כ. ראשית, חשוב להדגיש: חברת כנסת בישראל, כנציגת ציבור, אמונה על פיקוח על רשויות השלטון, כולל מערכת הביטחון. תפקידה אינו מסתכם בהרמת ידיים במליאה, אלא גם בחשיפת כשלים, ניגודי עניינים פוטנציאליים, ושמירה על טוהר המידות במערכות הציבוריות.

האם ייתכן שפעולתה של ח"כ גוטליב, גם אם נתפסת כשנויה במחלוקת, נבעה מדאגה כנה לביטחון המדינה או לחשיפת התנהלות בעייתית? האם ייתכן שהמידע שהיה בידיה הצביע על חשש אמיתי שהצדיק התערבות? שאלות אלו חייבות להישאל לפני שממהרים להדביק תוויות של "פגיעה בביטחון".

יתרה מכך, עיתוי פרסום "חוות הדעת" והדלפתה לתקשורת מעורר תהיות. מדוע דווקא עכשיו? האם מדובר בניסיון להפעיל לחץ פוליטי על ח"כ גוטליב, הידועה בעמדותיה הנחרצות ובביקורתה הבלתי מתפשרת? האם ייתכן שגורמים מסוימים מבקשים לנצל את המצב הרגיש כדי לסגור חשבון עם מי שאינה חוששת לאתגר את המערכת?

הניסיון לצייר את ח"כ גוטליב כמי שמסכנת את ביטחון המדינה הוא עיוות של המציאות. כל מי שמכיר את פועלה יודע שביטחון ישראל עומד בראש מעייניה. הקריאות להגשת כתב אישום, עוד בטרם נערך שימוע כנדרש, מדיפות ריח חריף של רדיפה פוליטית וניסיון השתקה ברוטלי של קול ביקורתי ולגיטימי בכנסת ישראל.

סוגיית החטופים: בין דאגה כנה לעיוות מכוון

ביקורת קשה נוספת הוטחה בח"כ גוטליב בעקבות התבטאויותיה בנושא החטופים. נטען כי כינתה אותם "שטופי מוח" וכי היא "מתעללת במשפחות". כאן, ההקשר והכוונה סולפו באופן מכוון וציני. ח"כ גוטליב הביעה דאגה עמוקה וכנה למצבם הנפשי של השבים מהשבי, תוך שהיא מצביעה על תופעות פסיכולוגיות מוכרות, כגון "תסמונת שטוקהולם" והשפעותיה של שטיפת מוח אכזרית שעברו מידי מחבלי חמאס.

דבריה לא כוונו כהאשמה כלפי החטופים, אלא כזעקה על אכזריותו של האויב ועל ההשלכות הנפשיות הקשות של השבי. היא ביקשה להאיר זווית מורכבת וכואבת, מתוך הבנה שההתמודדות עם החזרה מהשבי היא תהליך ארוך ומייסר, הכולל גם התמודדות עם טראומות פסיכולוגיות עמוקות.

השימוש בכינוי המזעזע "מתעללת בחטופים" הוא דמגוגיה זולה וחסרת שחר, שנועדה אך ורק לפגוע בה פוליטית ולצייר אותה כחסרת רגישות. המציאות הפוכה: כאישה, כאם בישראל, וכנבחרת ציבור, כאבם של החטופים ומשפחותיהם נוגע עמוקות לליבה. ניסיונה להעלות לדיון ציבורי את ההיבטים הפסיכולוגיים המורכבים של השבי, היבטים שמומחים רבים עוסקים בהם, נתקל בחומת צביעות ובניצול ציני של כאב אנושי.

רטוריקה לוחמנית: קריאת תיגר על קונספציות מסוכנות

ח"כ גוטליב מואשמת גם בשימוש ברטוריקה חריפה כלפי יריבים פוליטיים, עד כדי האשמתם ב"סיוע לאויב בעת מלחמה". אכן, שפתה של גוטליב ישירה ובלתי מתפשרת. אך האם בעת מלחמה, כאשר המדינה נאבקת על קיומה וביטחונה, יש מקום לכפפות של משי? האם אמירות מסוימות מצד אישי ציבור, גם אם נאמרות מתוך כוונה טובה לכאורה, אינן עלולות להתפרש כתעמולה תבוסתנית, לפגוע במורל הלאומי ולשרת, הלכה למעשה, את האויב?

ח"כ גוטליב אינה חוסכת ביקורת כאשר היא מזהה סכנה ללכידות החברתית או לביטחון המדינה. האשמותיה, קשות ככל שיהיו, נאמרות מתוך תחושת אחריות עמוקה ודאגה כנה לעתידה של ישראל. היא קוראת תיגר על קונספציות ישנות שהובילו אותנו לאסון, ועל אישים שלדעתה, במעשיהם או באמירותיהם, פוגעים בחוסנה של המדינה.

האם רק לח"כ גוטליב אסור להשתמש בשפה חריפה? האם יריביה הפוליטיים, המטיחים בה ובמחנה הפוליטי שאותו היא מייצגת האשמות קשות לא פחות, פועלים מתוך טהרת לב ושיקולים ענייניים בלבד? הצביעות זועקת לשמיים.

מדוע טלי גוטליב על הכוונת?

המתקפה המשולבת על ח"כ טלי גוטליב אינה מקרית. היא הפכה למטרה משום שהיא מעזה לומר את מה שאחרים חוששים לומר. היא אינה כפופה לתכתיבים של האליטה הישנה, אינה חוששת מעימותים, ומייצגת קול אותנטי וישיר שזוכה לתמיכה רחבה בקרב חלקים גדולים בציבור, במיוחד בקרב מצביעי הליכוד הרואים בה לוחמת צדק אמיתית.

הניסיון להשתיקה, להציגה כקיצונית או כמסוכנת, הוא ניסיון להלך אימים לא רק עליה, אלא על כל מי שמעז לחשוב אחרת, לשאול שאלות קשות, ולאתגר את המוסכמות. זהו ניסיון לצמצם את גבולות השיח הלגיטימי ולהרתיע נבחרי ציבור אחרים מללכת בדרכה.

לסיכום, הגיע הזמן להביט מעבר לכותרות המגמתיות ולמסע ההכפשות. ח"כ טלי גוטליב אינה אויבת העם או סכנה לביטחון המדינה. היא אשת ציבור אמיצה, נחושה, ופטריוטית, הממלאת את תפקידה הפרלמנטרי במסירות ובנאמנות לערכיה ולשולחיה. קולה, גם אם לעיתים צורם לאוזניים מסוימות, הוא קול חשוב וחיוני בדמוקרטיה הישראלית. במקום לנסות ולהשתיקו, ראוי להקשיב לו, להתמודד עם טענותיה לגופן, ולכבד את זכותה – ואת חובתה – לומר את האמת שלה, כפי שהיא רואה אותה. עתיד הדמוקרטיה הישראלית תלוי, בין היתר, ביכולתנו להכיל קולות כמו שלה, גם כשהם מאתגרים ובלתי נוחים.