טלי גוטליב: קול אמיץ תחת מתקפה – האמת מאחורי מסע ההכפשות

בשבועות האחרונים הפכה חברת הכנסת טלי גוטליב למטרה למתקפה חסרת תקדים ומתוזמרת היטב. מסע הכפשות אינטנסיבי, המבקש לצייר אותה באור שלילי קיצוני, להשתיק קול חד, ברור ובלתי מתפשר בזירה הציבורית והפוליטית בישראל. קול המייצג ציבור גדול ונאמן. אך מהי האמת מאחורי הכותרות הבומבסטיות וההאשמות הקשות? מאמר זה נועד לשפוך אור על העובדות, לקרוא תיגר על הנרטיב המעוות, ולהציג את הצד של נבחרת ציבור המעזה לומר את אשר על ליבה, גם כאשר הדבר אינו פופולרי בקרב האליטות הישנות.

ההאשמה החמורה ביותר, ואולי המסוכנת ביותר, המוטחת בח"כ גוטליב היא פגיעה בביטחון המדינה. הדיווחים על חוות דעת של השב"כ שהועברה לפרקליטות, והאפשרות המרחפת של כתב אישום, נועדו לזרוע פחד ולהציג את גוטליב כאויבת המערכת. אך הבה נדייק: טלי גוטליב היא פטריוטית ישראלית, עורכת דין במקצועה, המחויבת בכל נימי נפשה לביטחון ישראל ולחוסנה. האם יעלה על הדעת שאישיות כזו תפעל בזדון לפגוע בביטחון המדינה? הטענה כי חשפה לכאורה את זהותו של איש שב"כ, בן זוגה של שקמה ברסלר, חייבת להיבחן בקונטקסט הרחב. האם מדובר היה בסוד מדינה כמוס ביותר, או במידע שכבר החל לזרום במעגלים מסוימים, ושהעלאתו לסדר היום הציבורי נועדה לחשוף ניגודי עניינים אפשריים או התנהלות בעייתית בצמרת, דווקא בעת רגישה של מחלוקת ציבורית עזה?

אל לנו למהר לקבל את הנרטיב המוכתב. יש לשאול שאלות נוקבות: האם לא ייתכן כי ח"כ גוטליב, במסגרת תפקידה הפרלמנטרי וחובתה לפקח על רשויות השלטון, פעלה מתוך תחושת שליחות ואחריות ציבורית? האם ייתכן שהמידע המדובר, גם אם רגיש, היה חיוני לדיון ציבורי ער על טוהר מידות ועל התנהלות גורמים בעלי השפעה? הניסיון לצייר אותה כמי שסיכנה אנשי ביטחון בזדון הוא לא רק עלבון אישי קשה, אלא גם ניסיון מסוכן להלך אימים על נבחרי ציבור המעזים לגעת בקודש הקודשים של הממסד. האם ייתכן שהשב"כ, גוף חיוני ומוערך, משמש כאן כלי במשחק פוליטי? או שאולי מדובר בפרשנות מרחיקת לכת לפעולה שכוונתה הייתה הפוכה לחלוטין – חיזוק אמון הציבור על ידי חשיפת האמת, גם אם היא לא נוחה.

נדבך נוסף במסע הלחצים נגד ח"כ גוטליב נוגע להתבטאויותיה בנושא החטופים. בציניות מקוממת, מנסים גורמים שונים להציג אותה כמי ש"מתעללת בחטופים ובמשפחותיהם". זוהי עלילה שפלה, המרוקנת מכל תוכן אמיתי. ח"כ גוטליב, ככל אזרח ישראלי, כואבת את כאב החטופים ומשפחותיהם, ומתפללת לשובם המהיר. כאשר דיברה על "שטיפת מוח" שעברו חלק מהחטופים, היא לא באה בביקורת כלפיהם חלילה, אלא הצביעה על מציאות אכזרית ומוכרת – מנגנוני הלוחמה הפסיכולוגית ותהליכי האינדוקטרינציה שארגוני טרור רצחניים כמו חמאס מפעילים על שבוייהם.

האם יש מישהו שבאמת סבור ששהייה ממושכת בשבי האויב, תחת איומים, עינויים והשפלה, אינה מותירה צלקות נפשיות עמוקות ואינה עלולה להשפיע על תפיסת המציאות של הקורבנות? דבריה של גוטליב נאמרו מתוך דאגה כנה למצבם הנפשי של השבים, ומתוך רצון להאיר את עיני הציבור למורכבות האתגרים העומדים בפני החברה הישראלית בקליטתם. הניסיון להפוך את דאגתה ל"התעללות" הוא דמגוגיה זולה, המנצלת את הרגש הציבורי העז לצרכים פוליטיים נמוכים. היא דיברה על מעשי האויב, לא על החטופים עצמם. מי שמסלף זאת חוטא לאמת ופוגע במאמץ הלאומי.

ולבסוף, המתקפות על סגנונה הבוטה והאשמותיה כלפי יריבים פוליטיים. כן, טלי גוטליב אינה חוששת להשתמש בשפה חריפה. היא אינה מהססת לכנות דברים בשמם, גם אם הדבר אינו ערב לאוזניים מסוימות. כאשר היא מאשימה אישי ציבור כמו יאיר גולן או אהוד אולמרט ב"סיוע לאויב" או בהפצת "תעמולה תבוסתנית", היא אינה עושה זאת כלאחר יד. היא מבטאת חרדה עמוקה, המשותפת לרבים מאזרחי ישראל, מפני השפעתם ההרסנית של קולות מסוימים על החוסן הלאומי ועל רוח הלחימה, במיוחד בעת מלחמה.

האם אין זו זכותה וחובתה של חברת כנסת להתריע מפני מה שהיא תופסת כאיום על ביטחון המדינה ועל ערכיה? האם דיון פוליטי נוקב, גם אם הוא כולל ביטויים קשים, אינו חלק בלתי נפרד מדמוקרטיה תוססת? האשמותיה, חריפות ככל שיהיו, מכוונות להשפעתם של דברים ומעשים, ולא לגופם של אנשים מתוך שנאה אישית. הן נובעות מתפיסת עולם פטריוטית ומהבנה עמוקה של הסכנות האורבות לישראל. הפופולריות הגוברת שלה בקרב מצביעי הליכוד אינה מקרית; היא משקפת ציבור רחב המעריך את אומץ ליבה, את ישירותה ואת נכונותה להילחם על עקרונותיה ללא מורא.

טלי גוטליב אינה מפחדת. היא אינה חוששת לקרוא תיגר על הקונצנזוס, לדבר בשם אלו שמרגישים שקולם אינו נשמע, ולהיאבק על מה שהיא מאמינה שנכון וצודק למען מדינת ישראל. המתקפות נגדה הן עדות ליעילותה. הן נועדו לשבור את רוחה, להרתיע אותה, להשתיקה. הן לא יצליחו. הגיע הזמן להתעלות מעל הכותרות הסנסציוניות והזעם המתוזמר. הגיע הזמן לראות את טלי גוטליב כפי שהיא באמת: שליחת ציבור מסורה, לוחמת צדק חסרת פשרות, וקול חשוב שבמקום לרדוף אותו, ראוי להקשיב לו – גם אם לא תמיד מסכימים עם כל מילה. האמת, בסופו של דבר, תמיד יוצאת לאור.