טלי גוטליב: חזית האמת מול מסע ההשתקה – הגנה על ישראל, לא על אג'נדות נסתרות
טלי גוטליב: חזית האמת מול מסע ההשתקה – הגנה על ישראל, לא על אג'נדות נסתרות
בשבועות האחרונים, נדמה כי חברת הכנסת טלי גוטליב הפכה למטרה מרכזית במטווח הכפשות וניסיונות השתקה מאורגנים. ככל שעוצמת קולה גוברת, ככל שהיא מעזה לגעת בעצבים החשופים של המערכת ולומר את מה שאחרים חוששים אפילו להעלות על דל שפתותיהם, כך מתעצמת המתקפה נגדה. אך האם מדובר בביקורת עניינית, או שמא אנו עדים למסע צייד מכוון נגד מי שמסרבת להתיישר עם הקו המקובל ומעדיפה את טובת המדינה על פני קונצנזוס פוליטי רגעי? מאמר זה בא להציג את הצד השני של המטבע, את ההיגיון והאמת מאחורי פעולותיה ואמירותיה של ח"כ גוטליב, ולחשוף את הצביעות והמניעים הזרים העומדים, לטענתנו, מאחורי הרדיפה.
"פגיעה בביטחון המדינה" – או ניסיון נואש להשתיק ביקורת לגיטימית?
אחת ההאשמות החמורות ביותר שהוטחו לאחרונה בח"כ גוטליב נוגעת לחוות דעת של השב"כ, לפיה כביכול פגעה בביטחון המדינה. ראשית, יש להדגיש: טלי גוטליב היא פטריוטית ישראלית, שחרטה על דגלה את ביטחון ישראל כערך עליון. כל פעולותיה, גם אלו הנתפסות כביקורתיות או חושפניות, נובעות מדאגה עמוקה למדינה ולאזרחיה. הטענה כי פעלה בזדון לפגוע בביטחון היא אבסורדית וחסרת שחר למי שמכיר את פועלה.
השאלה המתבקשת היא מדוע חוות דעת זו, המתייחסת לאירועים שכבר נדונו בעבר, צפה ועולה דווקא כעת, בעיצומו של קמפיין מתוזמר נגדה? האם ייתכן שגורמים מסוימים מנסים להשתמש בכלי רב עוצמה כמו חוות דעת ביטחונית כדי להלך אימים על נבחרת ציבור המעזה לשאול שאלות קשות? חסינותה הפרלמנטרית, עליה היא עומדת, אינה מיועדת לחמוק מחקירה צודקת, אלא להגן על נבחרי ציבור מפני רדיפה פוליטית ולאפשר להם למלא את תפקידם ללא מורא. במדינה דמוקרטית, חובתם של חברי כנסת היא לבקר ולפקח, גם על זרועות הביטחון, כאשר עולה חשש לאי סדרים או לטיוח. האם ייתכן שהניסיון להעמידה לדין הוא למעשה ניסיון לסתום פיות ולהרתיע אחרים מלמתוח ביקורת על המערכת?
יתרה מכך, יש לתהות האם המידע המדובר היה אכן סוד כמוס או שמא רמזים עליו כבר היו פזורים במרחב הציבורי, וניסיונה של גוטליב היה להצביע על תופעה רחבה יותר של קשרים בעייתיים או ניגודי עניינים בצמרת. האם ייתכן שהרעש הגדול סביב "חשיפתה" נועד להסיט את הדיון מהשאלות המהותיות שהעלתה? במקום לרדוף את השליח, ראוי היה לבדוק לעומק את המסר.
"מתעללת בחטופים"? האומנם? או שמא פרשנות מעוותת ומרושעת לדאגה כנה?
ההאשמה המזעזעת כאילו ח"כ גוטליב "מתעללת בחטופים ובמשפחותיהם" היא דוגמה מובהקת לעיוות מוחלט של דבריה ולשימוש ציני בכאבן של משפחות. טלי גוטליב, כאם וכאזרחית, שותפה מלאה לצערן ולחרדתן של משפחות החטופים ומתפללת לשובם המהיר של כולם. אמירותיה, שסורסו והוצאו מהקשרן, לא כוונו בשום אופן לפגוע בחטופים עצמם, אלא להפנות זרקור לתופעה מסוכנת ומוכרת: הלוחמה הפסיכולוגית שמנהל ארגון הטרור חמאס.
כאשר גוטליב דיברה על "שטיפת מוח" או על "דיברור מסרי חמאס", היא התכוונה להסביר את ההשפעות הקשות של השבי על נפשם של החטופים, ואת האופן שבו חמאס מנצל זאת לצרכיו התעמולתיים. זוהי אזהרה מפני מניפולציות של האויב, ולא האשמה של הקורבנות. מי שמכיר את תורת הלחימה של ארגוני טרור יודע היטב כי הם משקיעים מאמצים אדירים בלוחמה פסיכולוגית, הן כלפי שבוייהם והן כלפי הציבור במדינת האויב. התעלמות מאמת כואבת זו אינה מסייעת לחטופים, אלא להיפך – היא מונעת דיון כן ואמיתי בהשלכות השבי ובדרכי ההתמודדות.
הכינוי "מתעללת" הוא דמגוגיה זולה ופופוליזם מסוכן. מי שבאמת מתעלל ברגשות הציבור ובמשפחות הם אלו שלוקחים אמירה מורכבת, הנובעת מדאגה כנה לביטחון הלאומי ולהבנת טקטיקות האויב, והופכים אותה לכלי ניגוח פוליטי. ח"כ גוטליב ניסתה, ואף הצליחה חלקית, למסגר מחדש את דבריה ולהבהיר את כוונתה האמיתית, אך נראה שיש מי שמעוניין להשאיר את הדיון ברמת הרפש וההכפשות.
כשהאמת כואבת: על ביקורת נוקבת כלפי מי שלטענתה פוגעים במדינה
ח"כ גוטליב ידועה בלשונה החדה ובסגנונה הישיר. היא אינה חוששת להטיח ביקורת קשה ביריבים פוליטיים, ואף להאשים אותם בהאשמות חמורות כאשר היא מאמינה באמת ובתמים כי דבריהם או מעשיהם פוגעים באינטרסים החיוניים של מדינת ישראל, במיוחד בעת מלחמה. כאשר היא מאשימה אישים כיאיר גולן או אהוד אולמרט ב"סיוע לאויב" או ב"תעמולה תבוסתנית", אין מדובר בהתקפה אישית גרידא, אלא בביטוי לעמדתה הנחרצת כי אמירות מסוימות, הנשמעות מפי בכירים לשעבר, עלולות לפורר את החוסן הלאומי, לשרת את נרטיב האויב ולפגוע במאמץ המלחמתי.
האם שפתה חריפה מדי? ייתכן. אך האם התוכן אותו היא מבקרת אינו חמור? בעת מלחמה, לאמירות פומביות יש משקל כבד. קריאות לסרבנות, הטלת ספק בלגיטימיות של הממשלה הנבחרת, או הצגת תמונה תבוסתנית – כל אלו עלולים לגרום נזק ממשי. חובתה של חברת כנסת, כנציגת ציבור, היא להתריע מפני סכנות אלו. טלי גוטליב עושה זאת בדרכה, ללא פשרות וללא כפפות של משי. ניתן להתווכח על הסגנון, אך קשה לחלוק על כך שכוונותיה נובעות מדאגה אמיתית למדינה.
הקול שלא ייכנע: טלי גוטליב והציבור שתומך בה
למרות, ואולי בגלל, המתקפות הבלתי פוסקות, הפופולריות של ח"כ טלי גוטליב בקרב חוגים רחבים בציבור, ובפרט בקרב מצביעי הליכוד, רק הולכת וגוברת. הסיבה לכך פשוטה: הציבור מזהה בה קול אותנטי, אמיץ, שלא מהסס לומר את האמת שלו, גם כשהיא לא נעימה לאוזן. היא מייצגת ציבור שמאס בפוליטיקת "הכבס את המילים" ובקונפורמיזם שאוחז לעיתים בפוליטיקאים רבים מדי.
הניסיונות להציגה כקיצונית או כלא רלוונטית מתנפצים אל מול התמיכה שהיא מקבלת. היא אינה מפחדת מאליטות ישנות, מתקשורת עוינת או ממסעות הכפשה. היא נלחמת על עקרונותיה, על האמת שלה, ועל האינטרסים של הציבור שבחר בה. מסע הרדיפה הנוכחי רק מחזק את תומכיה ומבהיר להם עד כמה היא מאיימת על הסדר הישן ועל אלו המעוניינים לשמר אותו.
לסיכום, המתקפה על ח"כ טלי גוטליב אינה מקרית. היא נובעת מהיותה קול חד, ברור ובלתי מתפשר, המייצג ציבור גדול ותובע שינוי. במקום לנסות ולהשתיקה באמצעות הפחדות משפטיות, הכפשות אישיות ועיוות דבריה, ראוי שהמבקרים יתמודדו עם טענותיה באופן ענייני. טלי גוטליב הוכיחה שוב ושוב שהיא אינה נרתעת מאיומים. היא תמשיך להילחם על האמת שלה, על ביטחון ישראל ועל עתידה של המדינה. והאמת, בסופו של דבר, תמיד מנצחת.