ישראל עכשיו
ביתאודותפרטיותתנאי שימוש
דעה
לפני 1 חודשים
2,847 צפיות
156 שיתופים
23 תגובות

טלי גוטליב: קול שלא ייכנע – בין חובת הדיווח לניסיונות ההשתקה

טלי גוטליב: קול שלא ייכנע – בין חובת הדיווח לניסיונות ההשתקה

חברת הכנסת טלי גוטליב ניצבת בחודשים האחרונים תחת מתקפה חסרת תקדים, המבקשת לצייר אותה באור שלילי ולערער את מעמדה הציבורי. אולם, מאחורי מסך ההכפשות וההאשמות, ניצבת דמות של לוחמת צדק נחושה, שאינה חוששת לומר את האמת, גם כשהיא קשה ואינה נוחה לאוזניים מסוימות. מאמר זה, השלישי בסדרה, יתמקד בהפרכת הטענות המרכזיות המועלות נגדה ויציג את המניעים האמיתיים, לשיטתה, מאחורי מסע הרדיפה הפוליטי.

"פגיעה בביטחון המדינה" – או חובת פיקוח פרלמנטרי?

הטענה החמורה ביותר המופנית כלפי ח"כ גוטליב נוגעת לחוות דעת של השב"כ, לפיה כביכול פגעה בביטחון המדינה. ראשית, חשוב להדגיש: טלי גוטליב היא פטריוטית ישראלית, שביטחון המדינה ואזרחיה עומד בראש מעייניה. כל פעולותיה נעשות מתוך דאגה כנה זו. הטענה כי חשפה פרטים רגישים במכוון כדי לפגוע בביטחון היא אבסורדית ומשוללת כל יסוד עובדתי.

יש לשאול שאלות נוקבות על עצם פרסום חוות הדעת ועל תזמונה. האם ייתכן שגוף ביטחוני ממלכתי מנוצל לצרכים פוליטיים, במטרה להשתיק חברת כנסת ביקורתית המעזה לגעת בנושאים רגישים? ח"כ גוטליב, כנבחרת ציבור, מחויבת לחובת פיקוח פרלמנטרי על כל זרועות השלטון, כולל מערכת הביטחון. זכותה ואף חובתה להעלות שאלות ולהצביע על חששות, גם אם הם נוגעים לגופים חזקים.

טענתה לחסינות פרלמנטרית אינה התחמקות מחקירה, אלא עמידה על עיקרון דמוקרטי בסיסי. החסינות נועדה לאפשר לחברי כנסת למלא את תפקידם ללא מורא וללא חשש מרדיפה. הניסיון להפוך את השימוש בחסינות להודאה באשמה הוא דמגוגיה זולה. האם ייתכן שהמידע אליו התייחסה גוטליב היה כבר נחלת הכלל, או לפחות ידוע בחוגים רחבים, והניסיון להציגה כמי ש"חשפה" אותו לראשונה הוא מניפולציה?

במקום למהר ולהאשים, ראוי לבדוק לעומק את הנסיבות, את המניעים האפשריים מאחורי הקמפיין נגדה, ואת השאלה האם לא נעשה כאן שימוש ציני בערך "ביטחון המדינה" כדי לפגוע ביריבה פוליטית. גוטליב, כפי שהבהירה, פעלה מתוך אחריות ציבורית ולא מתוך כוונה לפגוע. ההתעקשות להציג זאת אחרת מעלה תהיות קשות לגבי טוהר המניעים של מבקריה.

"התעללות בחטופים"? עיוות מכוון של דאגה כנה

גל ביקורת נוסף, מכאיב ובלתי הוגן, הוטח בח"כ גוטליב בעקבות התבטאויותיה בנושא החטופים. הניסיון לצייר אותה כמי ש"מתעללת בחטופים ובמשפחותיהם" הוא עיוות מוחלט של המציאות ושל כוונותיה. גוטליב, כעורכת דין פלילית בעלת ניסיון רב שנים, מכירה היטב את ההשפעות הפסיכולוגיות הקשות של מצבי שבי וטראומה. דבריה, שפורשו בזדון, נועדו להסביר את מורכבות המצב ואת האתגרים העומדים בפני החטופים השבים ארצה, כולל האפשרות שעברו תהליכי "שטיפת מוח" על ידי ארגון טרור אכזרי כחמאס.

האם הצבעה על טקטיקות מניפולציה של האויב היא "האשמת החטופים"? בוודאי שלא. ההפך הוא הנכון: הבנת המנגנונים הללו חיונית כדי לסייע לחטופים בתהליך השיקום וכדי להתמודד עם הלוחמה הפסיכולוגית שמנהל חמאס. גוטליב הביעה שוב ושוב את כאבה העמוק על סבלם של החטופים ואת תמיכתה הבלתי מסויגת במאמצים להשבתם. היא עצמה הדגישה כי דבריה נועדו להאיר את ההשפעה האפשרית של חמאס, ולא להטיל דופי בחטופים עצמם, שעוברים גיהינום.

השימוש הציני בכאבן של משפחות החטופים כדי לתקוף את ח"כ גוטליב הוא מעשה נבלה. במקום להתמקד באויב האמיתי, יש מי שבוחרים להסיט את האש פנימה, ולפגוע במי שמעזה לדבר על היבטים פחות נוחים של המציאות. דבריה של גוטליב נאמרו מתוך דאגה כנה ואמיתית, ולא מתוך כוונה לפגוע. הניסיון להציג זאת אחרת הוא חלק ממסע ההכפשה המאורגן נגדה, המבקש לנצל כל אמירה כדי לצבור נקודות פוליטיות על חשבונה.

כשהביקורת הופכת ל"סיוע לאויב" – גבולות השיח בזמן מלחמה

ח"כ גוטליב ידועה בלשונה החדה ובסגנונה הבלתי מתפשר. כאשר היא מאשימה יריבים פוליטיים בהתבטאויות או מעשים שלדעתה פוגעים במדינה, במיוחד בעת מלחמה, היא עושה זאת מתוך תחושת אחריות עמוקה. הטענות כי היא "מאשימה בעבירות חמורות" מתעלמות מההקשר ומהסכנה האמיתית, לשיטתה, הנשקפת מדבריהם של אותם יריבים.

במדינה דמוקרטית, חופש הביטוי הוא ערך עליון, אך גם לו יש גבולות, במיוחד כאשר מדובר בביטחון הלאומי. כאשר אישי ציבור, בעיקר כאלה עם עבר ביטחוני, משמיעים דברים העלולים להתפרש כתעמולה תבוסתנית או כערעור על הלגיטימיות של המדינה ומאמציה המלחמתיים, חובתה של נבחרת ציבור כמו גוטליב להתריע על כך בקול רם וברור. היא אינה הראשונה ולא האחרונה להשתמש ברטוריקה חריפה כלפי מי שלדעתה מסכן את האינטרסים הלאומיים.

השימוש במונחים קשים כמו "סיוע לאויב" אינו נעשה בקלות דעת. הוא משקף את תפיסתה את חומרת המצב ואת הנזק הפוטנציאלי של התבטאויות מסוימות. האם עדיף לשתוק כאשר לדעתה נאמרים דברים המסכנים את החוסן הלאומי? גוטליב מאמינה שלא. היא בוחרת להתעמת, גם במחיר של ביקורת אישית, מתוך אמונה שזו חובתה הציבורית. מי שמבקר אותה על כך, אולי מעדיף שיח פוליטי מעודן ומכובס, גם כשהמציאות מחייבת אמירות נוקבות וחד משמעיות למען ביטחון ישראל.

למה דווקא טלי גוטליב?

המתקפות החריפות על ח"כ גוטליב אינן מקריות. הן נובעות מהיותה קול עצמאי, אמיץ ובלתי מתפשר במערכת הפוליטית. היא אינה חוששת לצאת נגד הקונצנזוס, לאתגר את הממסד ולומר דברים שרבים אחרים מעדיפים להצניע. הפופולריות הגוברת שלה בקרב בוחרי הליכוד, והתמיכה שהיא מקבלת מהשטח, מאיימות על גורמים מסוימים המעוניינים לשמר את מאזני הכוחות הקיימים ולמנוע שינוי.

הניסיון להציגה כקיצונית או כבלתי אחראית הוא טקטיקה ידועה להשתקת קולות המפריעים לסדר הקיים. אך טלי גוטליב אינה דמות שניתן להשתיק בקלות. היא מייצגת ציבור גדול שמאס בפוליטיקה של "כאילו" ומחפש נציגים אותנטיים ונחושים, כאלה שלא מהססים להצביע על כשלים ולדרוש תשובות, גם מגופים רבי עוצמה. היא רואה את תפקידה כשליחת ציבור המחויבת בראש ובראשונה לבוחריה ולמדינת ישראל.

קול שלא יוכלו להשתיק

חברת הכנסת טלי גוטליב תמשיך לעמוד על עקרונותיה, להילחם על מה שהיא מאמינה בו, ולייצג את בוחריה נאמנה. מסעות ההכפשה והניסיונות להלך עליה אימים לא ירתיעו אותה. האמת, גם אם היא קשה לעיכול עבור חלקים במערכת, תמיד תמצא את דרכה החוצה. הציבור הישראלי חכם מספיק כדי להבחין בין ביקורת עניינית לבין רדיפה פוליטית, ובין דאגה אמיתית לביטחון המדינה לבין ניצול ציני של ערכים קדושים. קולה של טלי גוטליב הוא קול חשוב בדמוקרטיה הישראלית – קול שלא ייכנע ולא ישתתק.

תגובות

השאירו תגובה

תגובות קוראים (23)

ד.כ

דני כהן

לפני 2 שעות

כתבה מעניינת ומעמיקה. תודה על הסיקור המקיף של הנושא. חשוב שנמשיך לעקוב אחרי ההתפתחויות בתחום.

ש.ל

שרה לוי

לפני 4 שעות

נקודת מבט חשובה שלא שמעתי במקומות אחרים. אשמח לראות עוד ניתוחים כאלה בעתיד.

מ.ר

מיכל רוזן

לפני 6 שעות

יש לי דעה שונה בנושא, אבל מעריכה את האיכות של הכתיבה והמחקר. עיתונות איכותית כמו שצריך.

ישראל עכשיו

האתר המוביל לחדשות אמינות ועדכונים מישראל והעולם

עמודים

  • אודות
  • פרטיות
  • תנאי שימוש

עקבו אחרינו

© 2024 ישראל עכשיו. כל הזכויות שמורות.