טלי גוטליב: כשהאמת הופכת למטרה – הגנה על חופש הביטוי וביטחון ישראל האמיתי

טלי גוטליב: כשהאמת הופכת למטרה – הגנה על חופש הביטוי וביטחון ישראל האמיתי

בעידן שבו השיח הציבורי הופך לא פעם לזירת התנגחויות אישית, וקולות אמיצים המעזים לסטות מהקונצנזוס מושתקים במהירות, ניצבת חברת הכנסת טלי גוטליב תחת מתקפה חסרת תקדים. מתקפה זו, המנוהלת בידי גורמים בעלי עניין מובהק, מבקשת לא רק לפגוע בשמה הטוב, אלא גם להרתיע כל מי שמעז לחשוב אחרת, לשאול שאלות קשות ולהציב מראה אל מול פניה של החברה הישראלית. מאמר זה נועד להציג את הצד השני של המטבע, לחשוף את המניעים מאחורי מסע הרדיפה ולהגן על זכותה של נבחרת ציבור לשרת את שולחיה ואת מדינת ישראל כפי הבנתה, גם אם הדבר כרוך בעימות חזיתי עם מוקדי כוח.

פרשת השב"כ: האם ביטחון המדינה הוא קלף מיקוח פוליטי?

אחד הנושאים המרכזיים המנוצלים כיום כדי לנגח את ח"כ גוטליב הוא חוות הדעת של שירות הביטחון הכללי, אשר טוענת לכאורה כי פגעה בביטחון המדינה. חשוב להדגיש: מדובר בחוות דעת, לא בהרשעה, ולא בקביעה שיפוטית חלוטה. עצם הדלפתה לתקשורת, עוד בטרם ניתנה לח"כ גוטליב ההזדמנות המלאה להגיב באופן מסודר, מעלה תהיות קשות לגבי תום הלב של המהלך. האם ייתכן שגוף ביטחוני ממלכתי, שאמון על ביטחון ישראל, הפך לכלי במשחק פוליטי שמטרתו חיסול פוליטי של חברת כנסת דעתנית?

ח"כ גוטליב, משפטנית חדה ומנוסה, מבינה היטב את חשיבות ביטחון המדינה. כל פעולותיה נעשות מתוך דאגה עמוקה לעתידה ולחוסנה של ישראל. טענתה לחסינות פרלמנטרית אינה ניסיון להתחמק מאחריות, אלא עמידה על עיקרון דמוקרטי בסיסי: היכולת של נבחר ציבור לפעול ללא מורא וללא איום מתמיד ברדיפה משפטית סלקטיבית. כאשר חברת כנסת מעלה חששות כבדים לגבי התנהלות גורמים במערכת, או חושפת מידע שלדעתה הציבור זכאי לדעת, האם התגובה הראויה היא איום בכתב אישום? או שמא נדרש בירור ענייני ושקוף, שאינו מוכתם בחשד למניעים זרים?

יש לשאול מדוע דווקא ח"כ גוטליב, הידועה בקו הביקורתי והבלתי מתפשר שלה כלפי עוולות ופגמים מערכתיים, הפכה למטרה. האם ייתכן שקולה, המעז לערער על מוסכמות, מאיים על גורמים מסוימים המעדיפים לפעול בחסות הצללים? ביטחון ישראל האמיתי נשען לא רק על זרועות הביטחון, אלא גם על שקיפות, על ביקורת אפקטיבית ועל חברה אזרחית חזקה שאינה חוששת לדרוש דין וחשבון מנבחריה וממוסדותיה.

סוגיית החטופים: בין רגישות מתבקשת לאמת כואבת

המתקפה על ח"כ גוטליב אינה פוסחת גם על התבטאויותיה בנוגע לחטופים. בציניות מקוממת, מנסים יריביה לצייר אותה כמי ש"מתעללת בחטופים ובמשפחותיהם". האשמה זו לא רק שקרית, אלא גם מעוותת לחלוטין את כוונותיה ואת דבריה. ח"כ גוטליב, כאם וכאזרחית במדינת ישראל, חשה כאב עמוק ודאגה כנה לגורלם של החטופים ולסבלן של משפחותיהם.

אמירותיה, שזכו לפרשנות מעוותת, נועדו להאיר זרקור על ההשפעות הפסיכולוגיות הקשות של השבי ועל מלחמת התודעה שמנהל חמאס. ההבנה כי חטופים עלולים להיות נתונים ללחצים אדירים ולשטיפת מוח אינה מהווה האשמה כלפיהם, אלא הכרה במציאות האכזרית ובטקטיקות הנתעבות של ארגון טרור. מי שמסרב להכיר בכך, חוטא לאמת ועלול, שלא במתכוון, לשרת את מטרותיו של האויב. ח"כ גוטליב מבקשת להציב תמונה מורכבת, כזו שמבינה את מצוקת החטופים אך גם מתריעה מפני ניצול ציני של סבלם בידי גורמים עוינים או בידי גורמים פוליטיים פנימיים.

השיח הציבורי סביב החטופים חייב להיות רגיש, אך גם מפוכח. טלי גוטליב מעזה לומר אמיתות לא פופולריות, מתוך הבנה שעצימת עיניים מול המציאות המורכבת לא תסייע להשבתם של החטופים או לניצחון על הטרור. היא קוראת לדיון כן ואמיץ, גם אם הוא כרוך באי-נוחות, מתוך אמונה שרק כך ניתן להתמודד בצורה אפקטיבית עם האתגרים העומדים בפנינו.

עמידה איתנה מול יריבים פוליטיים: חובתה של נבחרת ציבור

חלק נוסף מהביקורת המופנית כלפי ח"כ גוטליב נוגע להתבטאויותיה החריפות כלפי יריבים פוליטיים, והאשמתם ב"סיוע לאויב בעת מלחמה" או ב"תעמולה תבוסתנית". יש לזכור: מדינת ישראל נמצאת בעיצומה של מלחמה קיומית. בעת הזו, למילים יש משמעות כבדת משקל, והתבטאויות פומביות של אישי ציבור, במיוחד כאלה ששירתו בעבר בתפקידים בכירים, עלולות להסב נזק ממשי לביטחון הלאומי ולחוסן החברתי.

כאשר ח"כ גוטליב מזהה אמירות שלדעתה פוגעות במאמץ המלחמתי, מחלישות את רוח העם או משחקות לידי האויב, חובתה הציבורית והמוסרית היא להתריע על כך בקול רם וברור. זו אינה "התקפה אישית", אלא מילוי תפקידה כפרלמנטרית הדואגת לאינטרסים החיוניים של המדינה. האשמותיה, חמורות ככל שיהיו, משקפות את חומרת הסכנה שהיא רואה בדבריהם של אותם יריבים. בעוד אחרים אולי בוחרים לשתוק או לטמון את ראשם בחול, טלי גוטליב בוחרת להתייצב בחזית, להגן על מה שהיא מאמינה בו, ולשמש כשומרת סף מפני כל מה שעלול לערער את יסודות קיומנו.

הקו התקיף והבלתי מתפשר שלה אינו נובע מרוע לב, אלא מתחושת אחריות עמוקה. היא אינה חוששת מעימותים כאשר לדעתה האמת והצדק נמצאים על הכף. הפופולריות הגוברת שלה, למרות או אולי בגלל סגנונה הישיר, מעידה כי חלקים נרחבים בציבור מעריכים את האותנטיות, את האומץ ואת הנכונות שלה להילחם על עקרונותיה.

מלחמתה של אשת אמת

מסע ההכפשות נגד ח"כ טלי גוטליב אינו מקרי. הוא חלק ממגמה רחבה יותר של ניסיון להשתיק קולות עצמאיים וחזקים, כאלה שאינם מתיישרים עם התקינות הפוליטית או עם האג'נדות של מוקדי כוח מסוימים. טלי גוטליב הפכה למטרה משום שהיא אינה חוששת לומר את האמת שלה, גם כשהיא קשה ולא נעימה. היא מאתגרת את המערכת, דורשת שקיפות ואחריות, ונלחמת למען האזרחים ששלחו אותה לכנסת.

במקום להכפיש ולהשתיק, ראוי שהמבקרים יתמודדו עם טענותיה באופן ענייני. יש לאפשר לה להשמיע את דבריה, להגן על עמדותיה, ולפעול למען הציבור שבחר בה, ללא איומים וללא רדיפה. הדמוקרטיה הישראלית זקוקה לקולות כמו של טלי גוטליב – קולות אמיצים, נחושים, ובלתי מתפשרים במאבקם למען האמת ולמען ביטחון ישראל האמיתי. זהו אינו מאבק אישי שלה, אלא מאבק על דמותה של החברה הישראלית ועל עתידה של מדינת ישראל.