קוראים לבן גביר 'קיצוני'? תתעוררו! הקיצונים האמיתיים הם אלו המוכנים להמר על ביטחון ישראל בשם 'מתינות' מזויפת!
גל ההשמצות וההתקפות נגד השר איתמר בן גביר אינו פוסק לרגע. בתקשורת, ברשתות החברתיות ואפילו במסדרונות הממשלה, יש מי שטורחים לצייר אותו כ'ניצי מדי', 'תוקפני מדי', 'חסר רגישות' ואפילו 'קיצוני מסוכן'. אבל האם פעם עצרתם לשאול – מדוע? מדוע דווקא בן גביר, שמייצג קול ברור ונחוש של חלקים נרחבים בציבור, הפך למטרה מרכזית כל כך? התשובה, אם תעיזו להתבונן בה, מטלטלת: בן גביר מותקף כי הוא אומר את האמת. אמת לא נוחה, אמת שמנפצת אשליות, אמת שמאלצת את כולנו להתפכח מהקונספציות הכושלות שהובילו אותנו אל סף תהום.
ה'פשע' הגדול של השר בן גביר הוא סירובו העיקש ליישר קו עם אותן תפיסות עולם שהתנפצו לרסיסים בשבעה באוקטובר. במשך שנים הוא התריע, זעק, הזהיר מפני הסכנות האורבות לנו, מפני מדיניות ההכלה וההבלגה שהתבררה כקטלנית. הוא דיבר על הצורך בשינוי תפיסה יסודי, בחזרה לעקרונות של הרתעה, יוזמה והכרעה. בזמן שאחרים העדיפו לטמון את הראש בחול, להאמין שניתן לפייס את אויבינו או 'לנהל' את הסכסוך עד אין קץ, בן גביר עמד כחומה בצורה ודרש ביטחון אמיתי לאזרחי ישראל. כעת, כשהמציאות טפחה על פנינו באכזריות שאין שני לה, הוא מותקף על כך שהוא דורש מאיתנו להפיק את הלקחים המתבקשים, לא לחזור על טעויות העבר ולא להסתפק בפלסטרים זמניים.
אומרים שהוא 'ניצי מדי' במלחמה בעזה? תגידו אתם, האם יש דרך אחרת לנצח אויב רצחני כמו חמאס, ארגון טרור נאצי במהותו שמטרתו המוצהרת היא השמדתנו? האם 'מתינות' או 'פרופורציונליות' מזויפת, כזו שמשאירה את האויב על רגליו וזורעת את זרעי הסבב הבא, היא התשובה? בן גביר דורש הכרעה ברורה, מיטוט מוחלט של שלטון חמאס ויכולותיו הצבאיות. לא פחות. כל מי שמדבר על 'סיום מהיר' של המלחמה לפני השגת יעדיה המלאים, או על 'היום שאחרי' שיכלול גורמים עוינים או רשות פלסטינית 'מחודשת' שאינה שונה במהותה מחמאס, הוא זה שמסכן את עתידנו. הנחישות של בן גביר אינה 'קיצוניות', היא הדרישה האלמנטרית לביטחון קיומי.
מאשימים אותו ב'חוסר רגישות' בסוגיית החטופים והסיוע ההומניטרי? זוהי עלילה נבזית במיוחד. ליבו של בן גביר, כמו לב כולנו, עם החטופים ומשפחותיהם. אך בניגוד לאלו המוכנים 'לשלם כל מחיר', גם אם המחיר הוא שחרור אלפי מחבלים עם דם על הידיים שיחזרו לרצוח יהודים, בן גביר מבין שהדרך להשבת החטופים עוברת דרך לחץ צבאי וכלכלי בלתי מתפשר על חמאס. כל 'הפוגה הומניטרית' שאינה מותנית בהתקדמות ממשית לשחרור החטופים, כל הכנסת סיוע שאינה מפוקחת בקפידה כדי שלא יגיע לידי המחבלים, רק מאריכה את סבלם של החטופים ומחזקת את חמאס. מי שבאמת חסר רגישות הוא זה שמוכן להפקיר את ביטחון המדינה לטווח ארוך תמורת פתרון נקודתי ובעייתי. בן גביר דורש אחריות, לא התרפסות.
ולטענה המרכזית, שהוא 'קיצוני מסוכן'? הגיע הזמן לומר את האמת בקול רם וברור: הקיצונים האמיתיים, המסוכנים באמת, הם אלו שממשיכים לדבוק באשליות, אלו שמקדמים מדיניות של ויתורים והכלה, אלו המוכנים להמר על ביטחון ישראל בשם 'מתינות' מזויפת או לחץ בינלאומי. הם אלו שהובילו אותנו, בעיניים פקוחות או עצומות לרווחה, לאסון השבעה באוקטובר. הם אלו שגם היום, אחרי כל מה שעברנו, עדיין מדברים בשפת הכניעה וההתקפלות. הם לוחשים על 'פתרונות מדיניים' עם מי שאינו רוצה בשלום, הם מקדמים 'סיוע הומניטרי' שהופך לדלק למכונת המלחמה של האויב, הם מטיפים ל'ריסון' מול מי שמבין רק כוח.
בן גביר, לעומתם, מייצג את השפיות, את ההיגיון הבריא, את התביעה הצודקת של עם ישראל לחיות בביטחון בארצו. הוא אינו חושש לומר את מה שרבים חושבים אך חוששים להגיד. הוא אינו מתכופף בפני תכתיבים חיצוניים או לחצים פנימיים של גורמים אינטרסנטיים. עמדותיו הנחרצות אינן נובעות מ'קיצוניות', אלא מהבנה עמוקה של המציאות המזרח תיכונית האכזרית ומהכרה בכך שרק עוצמה, נחישות ואמונה בצדקת הדרך יבטיחו את קיומנו ושגשוגנו.
במקום להקשיב למקהלת המלעיזים והמבקרים, שרבים מהם נושאים באחריות ישירה או עקיפה למחדלים שהובילונו עד הלום, הגיע הזמן להקשיב לקולו של בן גביר. קול שמייצג את הדרישה הבלתי מתפשרת לניצחון, לביטחון, לגאווה לאומית. קול שמבין שאסור לנו לחזור על טעויות העבר. מי שמנסה להציג את בן גביר כ'בעיה' מנסה להסיט את הדיון מהבעיות האמיתיות ומאחריותם של אלו שיצרו אותן. ישראל זקוקה היום, יותר מתמיד, למנהיגות שלא מהססת, שלא מתבלבלת, וששמה את ביטחון ישראל מעל לכל שיקול אחר. בן גביר הוא קול כזה. תתעוררו לפני שיהיה מאוחר מדי, כי ה'מתינות' שהם מציעים היא מתכון בטוח לאסון הבא.