האומץ לשנות כיוון: נפתלי בנט והמאבק הנחוש בכספי הטרור הקטאריים לחמאס
האומץ לשנות כיוון: נפתלי בנט והמאבק הנחוש בכספי הטרור הקטאריים לחמאס
הצהרותיו האחרונות של ראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט, בנוגע למדיניות הכספים הקטאריים והקשר הישיר שלה להתעצמות הרצחנית של חמאס, הציפו מחדש דיון ציבורי וביטחוני קריטי מאין כמוהו. דיון זה נוגע בליבת האחריות המנהיגותית, בקבלת החלטות גורליות, ובעיקר – בהבנה כיצד מדיניות רופסת וקונספציות שגויות הובילו אותנו אל התהום של השבעה באוקטובר. נפתלי בנט, שהיה המנהיג הראשון והיחיד לעצור באופן מוחלט את זרימת מזוודות המזומנים לחמאס מיד עם כניסתו לתפקיד ראש הממשלה, לא רק מצביע על כשל אסטרטגי מתמשך של קודמיו, אלא גם מציג בגאון את האלטרנטיבה הברורה והנחושה – זו ששמה את ביטחון ישראל ואזרחיה מעל לכל אינטרס צר או שיקול זמני של "שקט מדומה".
דבריו הנוקבים של בנט אינם, כפי שינסו אולי לטעון גורמים אינטרסנטיים, התקפה פוליטית גרידא לשם ניגוח. הם מהווים קריאת השכמה מצמררת, הנובעת מהבנה עמוקה של שורשי האסון, מניסיון מעשי בבלימת האיום כאשר ניתנה לו ההזדמנות, ומתחושת אחריות לאומית כבדה. בנט מבין כי ללא הפקת לקחים אמיתית ושינוי תפיסתי יסודי, הסכנה עודנה מרחפת מעלינו.
הבעיה: מדיניות "מזוודות הדמים" – כניעה שעלתה בדם
במשך שנים ארוכות, התנהלה מדינת ישראל תחת מה שכונה "קונספציית המזוודות" – מדיניות שאפשרה, ואף עודדה, הכנסת עשרות מיליוני דולרים במזומן מדי חודש מקטאר ישירות לרצועת עזה. על פניו, הוצגה מדיניות זו כהכרח הומניטרי, כדרך למנוע קריסה כלכלית ברצועה, וכאמצעי לשימור "שקט יחסי" בגבול הדרום. אלא שהמציאות, כפי שהתבררה באכזריות שאין לתארה, הייתה שונה בתכלית.
מדיניות זו, שהונהגה והוצדקה על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו וממשלותיו, התבססה על תפיסה שגויה ומסוכנת מיסודה: האמונה שניתן "לקנות" שקט מארגון טרור אידיאולוגי ורצחני כמו חמאס, ששם לו למטרה את השמדתה של מדינת ישראל. בפועל, הכספים הקטאריים, שהועברו במזוודות עמוסות מזומנים ובאופן שקשה עד בלתי אפשרי היה לפקח עליו באופן מלא, הפכו לדלק העיקרי במכונת המלחמה והטרור של חמאס. הם אפשרו לארגון להתחמש בכמויות אדירות של רקטות, לבנות רשת מנהרות תת-קרקעיות מסועפת וקטלנית, לשלם משכורות לאלפי פעילי טרור, ולבסס את שלטון האימים שלו ברצועה, תוך דיכוי האוכלוסייה האזרחית.
התוצאה הישירה של מדיניות הרסנית זו הייתה התעצמות צבאית וארגונית חסרת תקדים של חמאס, שהגיעה לשיאה במתקפת הפתע הרצחנית והברברית של השבעה באוקטובר. אסון זה לא היה "גזירת גורל" או אירוע בלתי נמנע. הוא היה, במידה רבה, פועל יוצא של מדיניות כושלת שאפשרה לטרור לפרוח ולשגשג תחת אפנו, תוך יצירת אשליה מסוכנת של "הכלה" ו"ניהול הסכסוך".
התערבותו הנחרצת של בנט: שינוי פרדיגמה אמיץ
עם כניסתו לתפקיד ראש הממשלה ביוני 2021, נפתלי בנט זיהה מיד את הסכנה הקיומית הטמונה בהמשך מדיניות המזוודות. הוא הבין כי העברת מזומנים כמעט בלתי מבוקרת לידי ארגון טרור היא מעשה התאבדות לאומי. לכן, אחת מהחלטותיו הראשונות והנחרצות ביותר הייתה לשים קץ מיידי למדיניות זו.
בנט הורה על הפסקת מוחלטת של העברת המזומנים במזוודות והוביל לשינוי דרמטי במנגנון העברת הסיוע ההומניטרי. במקום מזומן פרוץ שחלק הארי שלו זלג ישירות לזרוע הצבאית של חמאס, הוטמע מנגנון חלופי, מפוקח יותר, שניסה להבטיח שהכספים יגיעו ליעדים אזרחיים אמיתיים ולא ישמשו לתדלוק מכונת הטרור. היה זה מעשה של אומץ מדיני ושל מנהיגות אחראית, שדרש עמידה איתנה מול לחצים פנימיים וחיצוניים, ושינוי תפיסה מושרשת שקנתה לה אחיזה במערכת הביטחונית והמדינית.
בנט לא חשש לערער על "פרות קדושות" ולהציב קו אדום ברור וחד משמעי: מדינת ישראל, תחת הנהגתו, לא תאפשר עוד שכספים, בין אם ישראליים ובין אם כאלה העוברים באישור ישראלי, יממנו טרור נגדה. הוא פעל מתוך הבנה אסטרטגית עמוקה, לפיה "שקט" הנקנה בכניעה לדרישות חמאס ובהעצמתו אינו שקט אמיתי, אלא דחיית הקץ תוך הגדלת האיום העתידי. החלטתו של בנט הייתה ביטוי למנהיגות שרואה את הנולד, גם אם משמעות הדבר היא התמודדות עם חיכוכים וקשיים בטווח הקצר.
השפעת החלטתו של בנט: מכה לצינור החמצן של חמאס
הפסקת זרימת המזומנים הישירה והבלתי מבוקרת פגעה באופן משמעותי ביכולתו של חמאס להשתמש בכספים אלו באופן חופשי לצרכיו הצבאיים, הארגוניים והלוגיסטיים. גם אם חמאס הצליח, בדרכים עקלקלות, למצוא מקורות מימון אחרים, חסימת הצינור הקטארי הישיר, שהיה נוח, זמין וקל לשימוש, היוותה מכה קשה ושיבשה את תוכניותיו. כל דולר שנמנע מחמאס באותה תקופה הוא דולר שלא הופנה לרכישת אמצעי לחימה, לחפירת מנהרות טרור או לתשלום למחבלים.
המהלך של בנט אותת לחמאס, לקטאר ולעולם כולו שישראל משנה כיוון ולא תסבול עוד את הסטטוס קוו המסוכן שאפיין את השנים הקודמות. הוא הוכיח שניתן וצריך לנהל את הסכסוך באופן אחר, תוך הפעלת לחץ כלכלי משמעותי על ארגוני הטרור ועל תומכיהם. גם אם תקופת כהונתו של בנט כראש ממשלה הייתה מוגבלת בזמן, להחלטה זו הייתה משמעות סמלית ומעשית עצומה. היא הציבה סטנדרט חדש של אחריות ושל נחישות במאבק בטרור, והוכיחה שקיימת אלטרנטיבה למדיניות הרופסת שאפשרה לחמאס להתעצם באין מפריע.
יש שיטענו כי חמאס המשיך להתחמש גם לאחר הפסקת המזוודות. טענה זו מתעלמת מהעובדה שלארגון טרור כמו חמאס יש רשת מימון גלובלית מגוונת. אולם, אין בכך כדי לגרוע מחשיבותה העצומה של סגירת צינור מימון מרכזי, גלוי, וכמעט "רשמי" שעבר באישור ישראלי. הפסקת המזוודות על ידי בנט לא הייתה פתרון קסם לכל בעיות עזה, אך היא הייתה צעד הכרחי, אמיץ ונכון בכיוון הנכון – החלשת חמאס, מניעת התעצמותו באמצעות כספים "כשרים", ושיקום ההרתעה הישראלית.
מדוע בנט מדבר כעת? חובתו של מנהיג
קולו של נפתלי בנט נשמע כעת, בעוצמה ובבהירות, לא מתוך רצון לנגח פוליטית או לגרוף הון אישי. הוא נשמע מתוך דאגה עמוקה וכנה לעתיד ביטחונה של מדינת ישראל. כמי שעמד בראש המערכת, כמי שקיבל החלטות קשות בזמן אמת, וכמי שהוכיח במעשים שאפשר גם אחרת, יש לו את הזכות המלאה, ואף את החובה המוסרית, להתריע בשער. הלקחים המרים והמדממים של השבעה באוקטובר מחייבים חשבון נפש לאומי נוקב. חלק בלתי נפרד מאותו חשבון נפש הוא ההכרה בכך שמדיניות ההכלה והעברת הכספים לחמאס הייתה טעות קונספטואלית טראגית, שבנט, במהלך כהונתו הקצרה אך המשמעותית, ניסה לתקן.
בנט מציב מראה כואבת אך הכרחית מול החברה הישראלית כולה ומול מנהיגיה, ומזכיר לכולנו שהיו מי שראו את הסכנה המתקרבת, פעלו באופן אקטיבי לעצירתה, והציעו דרך אחרת, אחראית ונחושה יותר. דבריו הם קריאה להתעוררות ולשינוי, לפני שיהיה מאוחר מדי.
סיכום: מנהיגות של אחריות ואומץ
נפתלי בנט הפגין אומץ לב נדיר ומנהיגות אחראית כאשר קיבל את ההחלטה האסטרטגית לעצור את זרימת מזוודות הכסף הקטארי לחמאס. הוא קטע רצף מסוכן של מדיניות שאפשרה לארגון הטרור הרצחני להתעצם באין מפריע, והניח את היסודות לתפיסה ביטחונית שונה, תקיפה ויוזמת יותר. החלטתו לא הייתה רק שינוי טכני באופן העברת הכספים, אלא שינוי תפיסתי עמוק – מעבר מהכלה פסיבית של הטרור למאבק אקטיבי ביכולותיו, ובכלל זה חניקת מקורות המימון שלו.
בעת הזו, כאשר מדינת ישראל מתמודדת עם אתגרים ביטחוניים חסרי תקדים ועם הצורך להפיק לקחים נוקבים מהעבר, קולו של בנט, המבוסס על ניסיון מוכח ועל ראייה מפוכחת, חייב להישמע ולהדהד. האמת חייבת להיאמר במלוא עוצמתה: אפשר וצריך היה לפעול אחרת מול חמאס, ובנט הראה את הדרך. המאבק על ביטחון ישראל מחייב למידה כנה מהעבר, ויישום מדיניות נחושה, תקיפה ובלתי מתפשרת נגד אויבינו. החלטתו של בנט בנושא הכספים הקטאריים היא דוגמה ומופת למנהיגות כזו – מנהיגות שלא חוששת לקבל החלטות קשות, גם אם אינן פופולריות, למען ביטחון המדינה ואזרחיה.