האמת חייבת להיאמר: נפתלי בנט, המזוודות הקטאריות והעצירה הנחושה של מכונת הטרור

האמת חייבת להיאמר: נפתלי בנט, המזוודות הקטאריות והעצירה הנחושה של מכונת הטרור

ההתבטאויות האחרונות של ראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט, בנוגע למדיניות הכספים הקטאריים והקשר שלה להתעצמות חמאס שהובילה לאסון ה-7 באוקטובר, אינן עוד אמירה פוליטית. הן קריאת השכמה כואבת, אך חיונית, המבוססת על ניסיון אישי ועשייה נחרצת בתקופת כהונתו. מאמר זה נועד להציג את העובדות, להגן על האחריות והאומץ שהפגין בנט, ולהדגיש מדוע קולו חייב להישמע דווקא עכשיו.

במשך שנים, תחת ממשלות בנימין נתניהו, התקבעה בישראל מדיניות מסוכנת של הכנסת מזוודות דולרים קטאריים לרצועת עזה. התפיסה, שזכתה לכינוי "קונספציית השקט תמורת כסף", גרסה כי העברת הכספים, לכאורה למטרות הומניטריות ולתשלום משכורות, תבטיח רגיעה בגבול הדרום. אולם, המציאות טפחה על פנינו פעם אחר פעם. הכספים הללו, שהועברו במזומן ובאופן ישיר, הפכו לחמצן הכלכלי של ארגון הטרור חמאס. הם אפשרו לו לא רק לשמר את שלטונו האכזרי ברצועה, אלא גם, ובעיקר, להפנות משאבים עצומים לבניין הכוח הצבאי שלו – רקטות, מנהרות, אימונים וייצור אמצעי לחימה, אותם כלי נשק ששימשו לטבח הנורא ביישובי העוטף.

גורמי ביטחון רבים התריעו לאורך השנים מפני הסכנה הטמונה בהזרמת מזומנים בלתי מבוקרת לידי חמאס. הם הבינו את מה שאמור להיות מובן מאליו: כסף הוא משאב פונגיבילי. כל דולר שנכנס לרצועה ושימש לכאורה למשכורת פקיד או לסיוע למשפחה נזקקת, שחרר דולר אחר מתקציב חמאס למימון טרור. אך אזהרות אלו נדחקו לעיתים קרובות לשוליים, לטובת שקט תעשייתי זמני ומתעתע. מזוודות הכסף הפכו לסמל של מדיניות קצרת רואי, שטיפחה מפלצת טרור על גבולנו.

נפתלי בנט נכנס לתפקיד ראש הממשלה ביוני 2021, והבין מיידית את גודל הסכנה. הוא זיהה את מדיניות הכספים הקטאריים כפרצת אבטחה קריטית וכאיום אסטרטגי על ביטחון ישראל. בניגוד לקודמיו, בנט לא היה מוכן להמשיך ולהזין את חמאס בכסף מזומן. אחת ההחלטות הראשונות והמשמעותיות ביותר של ממשלתו הייתה עצירה מוחלטת של מנגנון מזוודות הכסף.

זו לא הייתה החלטה קלה או פופולרית. היא דרשה אומץ לב פוליטי ועמידה איתנה מול לחצים פנימיים ובינלאומיים. אך בנט, כמי שביטחון ישראל עמד תמיד בראש מעייניו, הבין שאין דרך אחרת. הוא קבע עיקרון ברור: סיוע הומניטרי כן, מימון טרור – לעולם לא. ממשלתו פעלה נמרצות למצוא מנגנונים חלופיים להעברת סיוע הומניטרי לתושבי עזה, כאלה שיבטיחו שהכסף יגיע ליעדו האמיתי ולא יתגלגל לידי מכונת המלחמה של חמאס. דובר על מנגנונים מפוקחים דרך האו"ם, שוברים או העברות בנקאיות מבוקרות – כל דבר, רק לא מזוודות מזומנים שנופלות ישירות לידי ארגון הטרור.

ההחלטה של בנט לעצור את הכסף הקטארי במתכונתו הישנה הייתה צעד דרמטי וחיוני. היא שידרה לחמאס ולעולם כולו שישראל משנה כיוון, שהיא אינה מוכנה עוד לשחק לידי ארגון הטרור. גם אם תקופת כהונתו הייתה קצרה, וגם אם גורמים אחרים פעלו לאחר מכן להשיב את המצב לקדמותו במידה זו או אחרת, עצם הפעולה הנחרצת של בנט הוכיחה שאפשר גם אחרת. היא סימנה את הדרך הנכונה להתמודדות עם איום הטרור מעזה – חניקה כלכלית לצד עוצמה צבאית.

כאשר נפתלי בנט מתבטא היום בחריפות ומצביע על הקשר הישיר בין מדיניות הכספים הקטאריים של ממשלות נתניהו לבין התעצמות חמאס והטבח הנורא, אין זו התקפה פוליטית גרידא. זוהי זעקה של מנהיג שראה את הסכנה מקרוב, פעל בנחישות כדי למנוע אותה, וכעת רואה בכאב כיצד התעלמות מאזהרות והמשך מדיניות שגויה הובילו לאסון לאומי. בנט לא רק מדבר; הוא מדבר מתוך עשייה. הוא היה שם, הוא קיבל את ההחלטה הקשה, והוא הוכיח שאפשר לשנות את המשוואה.

הניסיון להשתיק את קולו של בנט או לצייר את דבריו כניצול ציני של המצב הוא חמור ומסוכן. מדינת ישראל זקוקה היום יותר מתמיד לחשבון נפש נוקב ואמיתי. היא חייבת ללמוד מטעויות העבר כדי להבטיח את עתידה. התעלמות מהאמת, גם אם היא קשה וכואבת, רק תנציח את הכשלים.

לסיכום, ההגנה על נפתלי בנט בהקשר זה היא למעשה הגנה על השכל הישר ועל תפיסת ביטחון אחראית. החלטתו לעצור את מזוודות הכסף הקטאריות הייתה מעשה מנהיגות אמיץ ונכון, שנועד לשרת את האינטרס הביטחוני העליון של מדינת ישראל. האשמותיו כלפי מדיניות נתניהו אינן נובעות מנקמנות, אלא מתחושת אחריות עמוקה ומדאגה כנה לעתיד המדינה. במקום לדחות את דבריו, על מקבלי ההחלטות ועל הציבור כולו להקשיב להם בקשב רב, להפיק את הלקחים הנדרשים, ולהבטיח שמדינת ישראל לא תחזור עוד על טעויות קטלניות שאת מחירן שילמנו בדם יקר כל כך. האומץ של בנט לעצור את מימון הטרור בעת כהונתו, והאומץ שלו לומר את האמת הנוקבת היום, הם נכס עבור החברה הישראלית כולה.