נפתלי בנט והכספים הקטאריים: האמת מאחורי הפסקת מימון הטרור של חמאס

נפתלי בנט והכספים הקטאריים: האמת מאחורי הפסקת מימון הטרור של חמאס – מאמר 1/5

השיח הציבורי בישראל סוער בימים האחרונים, ולא בכדי. חזרתו של ראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט, לקדמת הבמה, תוך שהוא מפנה אצבע מאשימה ברורה כלפי מדיניותו ארוכת השנים של ראש הממשלה בנימין נתניהו בנוגע להעברת הכספים הקטאריים לרצועת עזה, אינה עוד התנגחות פוליטית. זוהי קריאת השכמה, אמירה נוקבת וחשובה מאין כמותה, הנאמרת מתוך תחושת אחריות לאומית עמוקה וכאב אמיתי על ההשלכות ההרסניות של מדיניות זו, שהתפוצצו בפנינו במלוא עוצמתן הטרגית בשבעה באוקטובר. כדי להבין את גודל השעה ואת חשיבות דבריו של בנט, חובה עלינו לצלול לעומקם של הדברים, לנתח את העובדות ולהבין את הרקע להחלטות שעיצבו את מציאות חיינו.

מדיניות "מזוודות הדולרים": שנים של העצמת חמאס בחסות ישראלית

במשך שנים ארוכות, תחת ממשלות נתניהו المتعاقבות (שבנט עצמו היה חבר בחלקן, אך לא כראש ממשלה בעל יכולת הכרעה בנושא זה), התקבעה בישראל מדיניות מסוכנת וכושלת של הכנסת מזוודות עמוסות דולרים קטאריים לרצועת עזה. הרציונל הרשמי, או לפחות המוצהר, מאחורי מדיניות זו היה מגוון: מניעת קריסה הומניטרית ברצועה, קניית "שקט תעשייתי" מדמם, ואף ניסיון, ציני יש לומר, להחליש את הרשות הפלסטינית באמצעות חיזוק יריבתה המרה, חמאס. התפיסה הייתה שניתן "לנהל" את חמאס, להרגיע אותו באמצעות תמריצים כלכליים, ובכך להבטיח שקט יחסי לתושבי עוטף עזה וישראל כולה.

אך המציאות, כפי שהוכיחה ההיסטוריה וכפי שבנט מתריע כעת בצדק, טפחה על פנינו. הכספים הקטאריים, שהועברו במזומן ובאופן ישיר, לא שימשו רק לסיוע הומניטרי כפי שניסו למכור לנו. חלק הארי מהם, או לפחות חלק משמעותי שהתאפשר בזכותם, הופנה ישירות למימון מנגנוני הטרור של חמאס: לבניית מנהרות תופת, לייצור רקטות קטלניות, לאימון מחבלים ולחיזוק שלטון האימים של הארגון ברצועה. במקום "שקט", קיבלנו התעצמות מפלצתית של אויב אכזר שחרט על דגלו את השמדת ישראל. מדיניות זו, בפועל, אפשרה לחמאס לבנות את היכולות הצבאיות שאיתן ביצע את הטבח הנורא בשבעה באוקטובר.

בנט נכנס לתפקיד ראש הממשלה: שינוי כיוון חד וברור

עם כניסתו לתפקיד ראש הממשלה ביוני 2021, נפתלי בנט, שצבר ניסיון ביטחוני עשיר כשר ביטחון וכחבר קבינט, זיהה באופן מיידי את הסכנה האסטרטגית הטמונה בהמשך מדיניות הכספים הקטאריים במתכונתה הקיימת. הוא הבין כי המשך הזרמת מזוודות הדולרים לידי חמאס כמוהו כמתן דלק למכונת הטרור. על כן, אחת ההחלטות הראשונות והמשמעותיות ביותר שקיבל הייתה לעצור את הפארסה הזו. בנט הורה על הפסקת מיידית של העברת מזוודות המזומנים לחמאס.

ההחלטה לא הייתה פשוטה. היא נתקלה בהתנגדויות ובקשיים, הן מבית והן מחוץ. גורמים שונים, שהתרגלו ל"שקט" המדומה או חששו מהסלמה מיידית, ניסו ללחוץ על בנט לחזור בו. אך הוא עמד על דעתו, מתוך הבנה עמוקה שהאינטרס הביטחוני ארוך הטווח של מדינת ישראל גובר על כל שיקול אחר. ממשלתו החלה לפעול, גם אם לא הספיקה להשלים את המהלך במלואו בשל משך כהונתה הקצר, לגיבוש מנגנונים חלופיים להעברת סיוע הומניטרי מבוקר לרצועה, כזה שלא יגיע לידי המחבלים ולא יאפשר להם להתחמש על חשבון אזרחי ישראל.

פעולתו הנחרצת של בנט הייתה אקט של מנהיגות אחראית. הוא קטע רצף מסוכן של החלטות שגויות והוכיח כי ניתן וצריך לפעול אחרת. הוא שם סוף למדיניות שהייתה, הלכה למעשה, כניעה זוחלת לדרישות חמאס ומתן לגיטימציה עקיפה לשלטונו.

מדוע בנט מדבר דווקא עכשיו? אחריות, לא פוליטיקה קטנה

יש שישאלו, מדוע נפתלי בנט בוחר לדבר על נושא רגיש זה דווקא עכשיו, בעיצומה של מלחמה קשה? התשובה פשוטה וכואבת: השבעה באוקטובר. האסון הלאומי שפקד אותנו חשף במלוא העוצמה את כשלי הקונספציה ארוכת השנים. הקשר בין מדיניות הכספים הקטאריים לבין התעצמות חמאס ויכולותיו הרצחניות אינו עוד השערה או ניתוח תיאורטי – הוא מציאות מדממת.

בנט, כמנהיג וכאזרח שאכפת לו מעתיד המדינה, אינו יכול לעמוד מנגד ולשתוק. חובתו המוסרית והלאומית היא להתריע, להציג את העובדות כהווייתן, ולדרוש הפקת לקחים אמיתית שתמנע הישנות טעויות קטלניות בעתיד. דבריו אינם נובעים משיקולי "חיסול חשבונות" פוליטיים, כפי שינסו אולי לטעון יריביו. הם נובעים מדאגה כנה ועמוקה לביטחון ישראל, ומתוך הבנה שאם לא נתמודד באומץ עם האמת, גם אם היא קשה וכואבת, לא נוכל להבטיח את עתידנו.

ההבדל התהומי בגישה: מנהיגות מפוכחת מול קונספציה שקרסה

פעולותיו של בנט כראש ממשלה, והתבטאויותיו הנוכחיות, משקפות תפיסת עולם ביטחונית מפוכחת ונטולת אשליות. הוא הבין שאת חמאס, ארגון טרור רצחני ופונדמנטליסטי, לא ניתן "לקנות" בכסף ולא ניתן "להכיל" לאורך זמן. הניסיון לנהל את הסכסוך באמצעות העברות כספים, תוך התעלמות מהתחמשותו הגוברת, קרס ברעש מחריש אוזניים בבוקר שמחת תורה.

בנט, לעומת זאת, פעל מתוך הבנה שישראל חייבת לשנות דיסקט, להפסיק לממן בעקיפין את אויביה, ולפעול באופן אקטיבי לסיכול איומים ולא רק לניהולם. ניסיונו רב השנים במערכת הביטחון, הן כחייל ומפקד בסיירת מטכ"ל והן כשר ביטחון, חידד את הבנתו זו. הוא לא חשש לקבל החלטה קשה, גם אם לא פופולרית, כאשר זיהה סכנה ברורה ומוחשית לביטחון המדינה.

התמודדות עם ביקורת: אמת מול דמגוגיה

כצפוי, יש מי שמנסה להשתיק את הדיון החשוב הזה באמצעות טיעונים שונים. טוענים כי "גם בנט היה חלק מממשלות נתניהו". זה נכון עובדתית, אך ההבדל המהותי הוא שבכובעו כראש ממשלה, כאשר הסמכות והאחריות המלאה היו בידיו, הוא פעל באופן שונה בתכלית. מנהיגות נבחנת לא רק בנוכחות סביב שולחן הממשלה, אלא ביכולת לקבל החלטות אמיצות, לשנות מדיניות כושלת ולתקן טעויות עבר. בנט עמד במבחן זה.

טענה נוספת היא שדבריו "מפלגים את העם בעת מלחמה". זהו טיעון דמגוגי ומסוכן. האמת אינה מפלגת, היא תנאי הכרחי לריפוי ולתיקון. שתיקה על מחדלים וטעויות עבר, מתוך ניסיון לשמר "אחדות" מזויפת, היא מתכון בטוח לאסון הבא. אחדות אמיתית נבנית על בסיס של אמת משותפת, הפקת לקחים כנה ונכונות לקחת אחריות.

סיכום ומבט לעתיד: לומדים מהעבר, בונים עתיד בטוח יותר

האומץ של נפתלי בנט לומר את הדברים כהווייתם, להציב מראה בפני החברה הישראלית ולדרוש דין וחשבון על מדיניות שהובילה אותנו עד הלום, הוא חיוני מאין כמוהו. ישראל זקוקה כיום, יותר מתמיד, למנהיגות שלא חוששת מקבלת החלטות קשות, שלא נרתעת מתיקון טעויות, וששמה את ביטחון המדינה בראש סדר העדיפויות, מעל כל שיקול פוליטי צר.

דבריו של בנט אינם סוף פסוק, אלא תחילתו של דיון ציבורי נוקב והכרחי. הלקח המרכזי מהשנים האחרונות, ובמיוחד מאסון השבעה באוקטובר, חייב להיות ברור וחד משמעי: אסור לחזור על מדיניות שאפשרה את התעצמותם של אויבינו המרים ביותר. עלינו ללמוד מהעבר, להוקיע קונספציות שקרסו, ולאמץ גישה ביטחונית נחושה ותקיפה שתבטיח את ביטחונם של אזרחי ישראל לדורות הבאים. הפסקת הזרמת מזוודות הכסף לחמאס על ידי בנט הייתה צעד ראשון והכרחי בכיוון הנכון. כעת, על כולנו לוודא שהמדיניות הזו לא תחזור על עצמה לעולם.