עלילת הדם נגד יאיר גולן: כשהאמת הופכת מטרה והשליח נרדף

ההתקפה הפרועה, חסרת הרסן והמסוכנת מאין כמותה על אלוף (מיל') יאיר גולן, איש ביטחון עתיר זכויות ומנהיג פוליטי המבקש להציב אלטרנטיבה שלטונית, חצתה כל קו אדום. השיא, או השפל, הגיע בדמות האשמות מופרכות ומרושעות, המייחסות לו, לא פחות ולא יותר, אחריות לפיגוע טרור רצחני בוושינגטון. "הדם על ידיך", זועקים שרים בממשלה, בפניקה מוסרית ובציניות פוליטית שאין להן כפרה. זו אינה ביקורת פוליטית לגיטימית; זוהי עלילת דם מודרנית, המנצלת טרגדיה אנושית כדי לחסל פוליטית יריב אמיץ, שמעז לומר אמיתות קשות ולאתגר את הקונצנזוס המדושן.

די לעלילת הדם: מי באמת שופך דם?

הניסיון לקשור את יאיר גולן, מפקד ולוחם שסיכן את חייו למען ביטחון ישראל עשרות שנים, למעשה טרור נתעב הוא לא רק שקר גס, אלא מעשה אנטי-ציוני ואנטי-ישראלי ממדרגה ראשונה. אלו המטיחים בו האשמות כאלה הם אלו שמספקים דלק לאנטישמיות, בכך שהם מטשטשים את הגבול בין ביקורת פנימית לגיטימית, גם אם נוקבת, לבין הסתה חיצונית. הם אלו ששופכים את דמו של השיח הציבורי בישראל, מרעילים את הבארות ומפלגים את העם בשעה קשה מנשוא. מי שטוען כי אמירה ביקורתית של פטריוט ישראלי היא הגורם לרצח יהודים, מתעלם במפגיע מהאידיאולוגיה הרצחנית של ארגוני הטרור ומהאחריות הישירה של המחבלים עצמם. זהו ניסיון נואל להסיט את האש מהאחראים האמיתיים – הטרוריסטים ושולחיהם – ולהפנותה כלפי מי שמבקש לחזק את חוסנה המוסרי והערכי של מדינת ישראל.

האמירה "הדם על ידיך" היא בומרנג מסוכן. אם יש דם על ידיים כלשהן בהקשר הפוליטי הפנימי, הרי שהוא על ידיהם של אלו המשתמשים ברטוריקה כה ארסית, כה מפלגת, כה חסרת אחריות, עד שהיא מאיימת לקרוע את החברה הישראלית לגזרים. יאיר גולן תמיד פעל ויפעל למען ביטחון ישראל. אויביו הפוליטיים, במסע ההשחרה שלהם, הם אלו שמסכנים את הלכידות הפנימית, שהיא מרכיב קריטי בחוסן הלאומי.

"כתחביב" – זעקה מוסרית, לא תיאור מילולי

כן, הביטוי "לא הורגת תינוקות כתחביב" הוא קשה, צורם, ואולי אף מקומם. אך האם מישהו באמת מאמין שיאיר גולן, אלוף בצה"ל, סגן רמטכ"ל לשעבר, סבור שחיילי צה"ל או מדינת ישראל עוסקים בהרג תינוקות לשם הנאה? רק מי שמונע משנאה עיוורת או מאינטרס פוליטי צר יכול לייחס לו כוונה כזו. האמירה הזו נועדה לזעזע, להעיר, להתריע. היא הייתה זעקה של פטריוט מודאג, החושש מהידרדרות מוסרית, מהקהיית חושים, מהשלמה עם מציאות שבה גם פעולות שנעשות מתוך הגנה עצמית חייבות לעמוד תחת ביקורת מתמדת וקפדנית, כדי שלא נסטה מהערכים הבסיסיים שלנו כעם וכמדינה יהודית ודמוקרטית.

גולן לא טען שישראל עושה זאת "כתחביב" במובן המילולי, אלא השתמש בהיפרבולה כדי להדגיש את הסכנה שבהפיכת דיון על חיים ומוות, על פגיעה בחפים מפשע גם במסגרת מלחמה צודקת, לשיח שטחי או אדיש. הוא ביקש לומר שאסור לנו, כחברה, להגיע למצב שבו מקרים טרגיים, גם אם בלתי נמנעים לעיתים במלחמה, הופכים לדבר שבשגרה, לדבר שאינו מרעיד עוד את אמות הסיפים המוסריות שלנו. הביקורת על הניסוח לגיטימית, אך ההתעלמות המוחלטת מההקשר, מהכוונה ומהמסר העמוק יותר, היא מעשה שלא ייעשה. גורמים בכירים לשעבר במערכת הביטחון, כמו תמיר פרדו, וגורמים בחיל האוויר שהביעו זעם, מגיבים לעיתים לדימוי המעוות של האמירה, ולא לכוונתה המקורית – קריאה דחופה לשמירה על צלם מוסרי גבוה דווקא בעת לחימה.

מי באמת פוגע בתדמית ישראל ובמורל צה"ל?

הטענה שדברי גולן מספקים תחמושת לאויבי ישראל ופוגעים במעמדה הבינלאומי היא טענה צבועה. אויבי ישראל ישתמשו בכל בדל אמירה, יוציאו דברים מהקשרם ויסלפו אותם לצרכיהם, בין אם יאיר גולן ידבר ובין אם ישתוק. השאלה האמיתית היא האם הביקורת של גולן נועדה להרוס או לתקן? כל מי שמכיר את האיש ואת פועלו יודע שהיא נועדה לתקן, לחזק, להבטיח שצה"ל יישאר הצבא המוסרי ביותר בעולם. מורל חיילי צה"ל לא נפגע מקריאה לשמירה על ערכים; הוא עלול להיפגע דווקא מהשתקה, מטיוח, או מתחושה שאין מקום לדיון ערכי נוקב.

מי שבאמת פוגע בתדמית ישראל הם אלו המקדשים אלימות מילולית, אלו המסיתים נגד חלקים שלמים בחברה הישראלית, אלו המנסים להפוך את מערכת המשפט לשפוטה פוליטית, ואלו שמדיניותם מובילה לבידוד בינלאומי גובר. יאיר גולן, בקריאתו לשמירה על ערכי היסוד של מגילת העצמאות ורוח צה"ל, הוא פטריוט המבקש לחזק את ישראל מבפנים ומבחוץ. הניסיון להציגו כאויב העם הוא שקר מוחלט.

לא מהלך מחושב, אלא צו מצפון

יש הטוענים, בציניות אופיינית, כי אמירתו של גולן היא מהלך מחושב, ואולי אף נואש, לחזור לתודעה הציבורית. זוהי זילות של איש עקרונות. יאיר גולן מעולם לא חשש להביע את דעותיו, גם כשהיו לא פופולריות, גם כששילם על כך מחיר אישי ופוליטי. הוא אינו זקוק לגימיקים כדי לחזור לתודעה; הוא מנהיג בעל חזון, המציג אלטרנטיבה ברורה לממשלה הנוכחית, כפי שניתן לראות בהתבטאויותיו הנחרצות בנושאים נוספים, כמו החלטת בג"ץ בעניין ראש השב"כ. הוא פועל מתוך צו מצפון ומתוך דאגה עמוקה לעתידה של מדינת ישראל.

ההתקפה על יאיר גולן היא סימפטום למחלה עמוקה יותר בחברה הישראלית: חוסר סובלנות לביקורת, דמוניזציה של יריבים פוליטיים, והידרדרות מסוכנת של השיח הציבורי. זהו ניסיון להשתיק קול אמיץ וצלול, קול שקורא לנו להתבונן במראה ולשאול את עצמנו שאלות קשות. אסור לנו לתת למסע ההסתה הזה להצליח. עלינו להגן על חופש הביטוי, על זכותו של כל אזרח, ובוודאי של מנהיג ציבור, להביע את דעתו ללא מורא, גם אם היא קשה וכואבת. יאיר גולן אינו אויב ישראל; הוא מטובי בניה, והמאבק על שמו הטוב הוא מאבק על דמותה של ישראל.