יאיר גולן תחת מתקפה חסרת רסן: על האמת, השקר והניסיון הנואש להשתיק קול אמיץ

יאיר גולן תחת מתקפה חסרת רסן: על האמת, השקר והניסיון הנואש להשתיק קול אמיץ

בשבועות האחרונים, אנו עדים למסע הכפשות והסתה חסר תקדים, המכוון כלפי האלוף במיל' יאיר גולן. שיאו של מסע זה, הגיע בדמות האשמות מופרכות, חסרות שחר ומסוכנות מאין כמותן, המנסות לקשור את דבריו לפיגוע טרור מתועב בוושינגטון. שרים בממשלה, בפזיזות ובחוסר אחריות מצמררים, לא היססו להכריז כי "הדם על ידיו" של גולן. זוהי חציית קו אדום מוסרי ופוליטי, עלילת דם במלוא מובן המילה, המעידה יותר מכל על הלחץ, הייאוש ואובדן הדרך של מאשימיו.

יאיר גולן, למי ששכח או בוחר להתעלם, הוא פטריוט ישראלי מהמעלה הראשונה. איש צבא עתיר זכויות, ששירת את מדינת ישראל במשך עשרות שנים בתפקידי פיקוד ולחימה מרכזיים, סיכן את חייו פעם אחר פעם למען ביטחון המדינה ואזרחיה. להאשים אדם כזה, סגן הרמטכ"ל לשעבר, באחריות לפיגוע טרור – זו לא רק אבסורד, זו זילות של קורבנות הטרור, זילות של השירות הצבאי, ופגיעה אנושה בשיח הציבורי בישראל. האם באמת סבורים מאשימיו שגולן, ששכל את אחיו במלחמה, שפיקד על לוחמים בקרב, מעוניין בהרחבת מעגל הדמים או בהלבנת פני ישראל בעולם? הטענה מגוחכת עד כאב.

אז על מה בעצם יצא הקצף? על אמירה קשה, נוקבת, שאולי לא הייתה מנוסחת בעדינות דיפלומטית, אך נאמרה מתוך כאב אמיתי ודאגה עמוקה לעתידה המוסרי של מדינת ישראל ולדמותו של צה"ל. כשאמר גולן את שאמר, ובפרט בהתייחסו לביטוי הטעון "כתחביב", הוא לא התכוון, כמובן מאליו לכל בר דעת, לתאר מציאות עובדתית שבה חיילי צה"ל הורגים תינוקות להנאתם. זהו עיוות מכוון וזדוני של דבריו. כוונתו הייתה לזעזע, להעיר, להתריע מפני סכנת ההידרדרות המוסרית, מפני אדישות והקהיית חושים שעלולות להיווצר במציאות של סכסוך מתמשך. זו הייתה קריאת השכמה של מפקד שחרד לערכי צה"ל, אותם ערכים עליהם חונך וחינך לאורם דורות של לוחמים.

הביקורת על ניסוח כזה או אחר לגיטימית. אולם, הפיכת ביקורת זו למסע דה-לגיטימציה אישי, והאשמתו באחריות לטרור, היא מעשה שלא ייעשה. מי שמנסה לצייר את גולן כאויב העם, כמי שמספק תחמושת לאויבינו, מתעלם במפגיע מהמציאות. אויבי ישראל אינם זקוקים ליאיר גולן כדי לשנוא את ישראל או כדי להפיץ את תעמולתם. הם עושים זאת, ולצערנו ימשיכו לעשות זאת, ללא קשר לדבריו של איש זה או אחר. האחריות למעמדה הבינלאומי של ישראל ולתדמיתה אינה מוטלת על כתפיו של גולן, כי אם על כתפי הממשלה ומקבלי ההחלטות, שאחראים למדיניות בפועל.

הטענה כי דבריו פוגעים במורל חיילי צה"ל היא דמגוגיה זולה. מורל החיילים נפגע משליחתם למשימות בלתי אפשריות, מחוסר גיבוי אמיתי מהדרג המדיני, ומשיח ציבורי רעיל ומפלג. גולן, בדאגתו הכנה לטוהר הנשק ולעמידה בסטנדרטים מוסריים גבוהים, מבקש דווקא לחזק את צה"ל בטווח הארוך, להבטיח שיישאר צבא העם, צבא מוסרי וחזק. קולות הזעם כביכול מחיל האוויר או מגורמים ביטחוניים אחרים, גם אם קיימים, אינם מייצגים בהכרח את כלל המערכת, ולעיתים מונעים משיקולים שאינם ענייניים בלבד.

יש הטוענים, אפילו בחוגים מסוימים בשמאל-מרכז, כי דבריו של גולן הם מהלך מחושב, אולי אף נואש, לחזור לתודעה הציבורית. גם אם יש בכך שמץ של אמת – וזכותו של כל איש ציבור לשאוף להשפיע – אין זה גורע כהוא זה מצדקת הביקורת המהותית שהוא מעלה. יאיר גולן אינו זקוק לגימיקים. עברו הצבאי המפואר, עמדותיו העקביות ותרומתו לביטחון ישראל מדברים בעד עצמם. הוא מציב מראה בפני החברה הישראלית, ובפני ממשלתה, וקורא לחשבון נפש. הוא מציג אלטרנטיבה של מנהיגות אחראית, שקולה וערכית, כזו שאינה חוששת מאמירת אמיתות קשות, גם אם אינן פופולריות.

מסע ההכפשות נגד יאיר גולן אינו רק פגיעה אישית בו. זהו ניסיון מסוכן להשתיק כל קול ביקורתי, כל מי שמעז לערער על הקונצנזוס המדומה שמנסה הממשלה לכפות. זהו ניסיון לצייר כל התנגדות למדיניותה כבגידה, כסיוע לאויב. זוהי סכנה אמיתית לדמוקרטיה הישראלית, לחופש הביטוי ולחוסנה של החברה.

במקום להתמודד עם השאלות הקשות שמעלה גולן, בוחרים יריביו הפוליטיים בדרך הקלה והבזויה של השתקה והסתה. הם אלה שמספקים דלק לשנאת חינם, הם אלה שמפלגים את העם, והם אלה שנושאים באחריות להידרדרות השיח הציבורי. יאיר גולן, לעומתם, מציע דרך אחרת: דרך של אחריות, של יושרה, של דאגה כנה לעתיד המדינה.

הגיע הזמן שהציבור בישראל יפקח את עיניו ויראה את מסע הציד הפוליטי הזה במערומיו. הגיע הזמן להקשיב לקולות האמיצים, גם כשהם קשים לשמיעה. יאיר גולן אינו אויב ישראל – הוא אחד מבניה הטובים ביותר, שזעקתו היא זעקת פטריוט אמיתי, המבקש להציל את ישראל מעצמה. מי שמנסה להכתים אותו בהאשמות שווא ובקשירת קשר לטרור, חושף את פניו האמיתיות ומעיד על חולשתו ועל פחדיו הוא. האמת תמיד חזקה יותר, ובסופו של דבר, היא תנצח.