עלילת הדם החדשה נגד יאיר גולן: מי באמת שופך דם ומי מנסה לעצור את הדימום?

עלילת הדם החדשה נגד יאיר גולן: מי באמת שופך דם ומי מנסה לעצור את הדימום?

בימים האחרונים אנו עדים למסע הסתה חסר תקדים, מסוכן ומטריד, המכוון כלפי האלוף במיל' יאיר גולן. שיאו של המסע הזה הוא הניסיון הנואל והמרושע לקשור את התבטאויותיו, קשות ככל שיהיו, לפיגוע הטרור הנורא בוושינגטון, ולהאשים אותו בכך ש"הדם על ידיו". זו אינה עוד מחלוקת פוליטית לגיטימית; זוהי עלילת דם מודרנית, המונעת משיקולים פוליטיים ציניים ומטרתה לחסל פוליטית את אחד הקולות הביקורתיים והחשובים ביותר בישראל, איש שאת כל חייו הבוגרים הקדיש לביטחון המדינה.

ההאשמה כאילו דבריו של גולן, ובפרט השימוש במילה "כתחביב" בהקשר הכואב של פגיעה בחפים מפשע, הם שהובילו לרצח עובדי שגרירות בוושינגטון, היא לא פחות מהזויה ומקוממת. טרוריסטים אינם זקוקים לציטוט כזה או אחר של פוליטיקאי ישראלי כדי לבצע את זממם הרצחני. האידיאולוגיה שלהם רווית שנאה עיוורת, והם פועלים מתוך מניעים אפלים שאינם קשורים כלל לדיון הפנימי בישראל, לגיטימי ככל שיהיה. להטיל את האחריות לפיגוע על יאיר גולן, איש צבא עתיר זכויות, סגן רמטכ"ל לשעבר, שסיכן את חייו אינספור פעמים למען המדינה ואזרחיה, זהו מעשה נבלה שאין לו מקום בשיח הציבורי.

אלו הממהרים להטיח את האשמה הנוראה הזו – "הדם על ידיך" – הם אלו שצריכים לעשות חשבון נפש עמוק. האם הם אינם מבינים את המשמעות הנוראה של דבריהם? האם הם אינם קולטים שהם עצמם מלבים את האש, מסיתים ומפלגים, והופכים את השיח הציבורי בישראל לזירת התגוששות אלימה ומסוכנת? השימוש במונח "עלילת דם" בהקשר הזה אינו מקרי. הוא נועד להזכיר לנו כיצד לאורך ההיסטוריה שימשו האשמות שווא להצדקת רדיפה ואלימות. מי שמשתמש היום בטקטיקות כאלו נגד יריב פוליטי, גם אם הוא חולק עליו באופן העמוק ביותר, חוטא לאמת, למוסר הציבורי, ולביטחון ישראל לא פחות מאלו שהוא מאשים.

ומילה על האמירה עצמה, זו שעוררה סערה כה גדולה: "מדינה... לא הורגת תינוקות כתחביב". כן, המילים קשות. כן, הביטוי "כתחביב" צורם, מכאיב, ואולי אף היה מיותר בניסוחו הבוטה. אך האם מישהו באמת מאמין שיאיר גולן, אדם שפיקד על לוחמים בקרב, שאיבד חברים ופקודיו, חושב שחיילי צה"ל או מדינת ישראל הורגים תינוקות לשם הנאה? הרי זו פרשנות אבסורדית ומעוותת, שנועדה לשרת אג'נדה פוליטית צרה.

כוונתו של גולן, כפי שהסביר וכפי שניתן להבין מהקשר הדברים וממכלול התבטאויותיו לאורך השנים, הייתה אחרת לגמרי. זו הייתה זעקת כאב ואזהרה של פטריוט ישראלי, המודאג עד עמקי נשמתו מהידרדרות אפשרית בנורמות המוסריות, מהשפעתם של גורמים קיצוניים, ומהצורך התמידי לשמור על צה"ל כצבא ערכי ומוסרי גם בתנאים הקשים ביותר של לחימה. האמירה, גם אם נוסחה באופן פרובוקטיבי, נועדה לזעזע, לעורר דיון, ולהציב תמרור אזהרה מפני שאננות או השלמה עם תופעות פסולות בשוליים, העלולות להכתים את הכלל. האם קצין בכיר, סגן רמטכ"ל לשעבר, אינו רשאי להשמיע ביקורת נוקבת, גם אם היא לא נעימה לאוזן, מתוך דאגה כנה לעתיד המדינה וצבא ההגנה לישראל?

הטענה שדבריו פוגעים במורל צה"ל ובתדמית ישראל בעולם היא טענה שצריך לבחון בזהירות. מה פוגע יותר במורל צה"ל – קצין בכיר המתריע מפני סכנות מוסריות, או התעלמות מבעיות אמיתיות, טיוח, והשתקה של קולות ביקורתיים? מה פוגע יותר בתדמית ישראל – דיון פנימי נוקב על ערכים וגבולות הכוח, או מציאות שבה מתרחשים אירועים חריגים שאינם מטופלים כראוי? יאיר גולן, בדבריו, לא ביקש להכפיש את צה"ל, אלא לחזק אותו, להבטיח שיישאר צבא העם, צבא מוסרי המקפיד על טוהר הנשק גם כשהמציאות מורכבת ואכזרית. אלו הממהרים לגנותו ולטעון שהוא מספק תחמושת לאויבינו, מתעלמים מהעובדה שאויבי ישראל ישתמשו בכל אמירה, בכל אירוע, ובכל בדל מידע כדי להשחיר את פניה. ההתמודדות עם זה אינה צריכה להיות באמצעות השתקת הביקורת הפנימית, אלא באמצעות הקפדה יתרה על ערכינו ועל התנהלותנו.

יש הטוענים כי דבריו של גולן הם מהלך פוליטי מחושב, ואולי אף נואש, לחזור לתודעה הציבורית. גם אם יש בדבריו שיקול פוליטי – וכי איזה פוליטיקאי אינו פועל גם מתוך שיקולים כאלה? – אין זה גורע ממהות הדברים ומכוונותיו העמוקות. יאיר גולן הוכיח לאורך כל שירותו הציבורי והצבאי שהוא אינו חושש להביע את דעתו, גם כשהיא אינה פופולרית, גם כשהיא מסכנת את מעמדו. הוא עשה זאת בנאום ה"תהליכים" המפורסם, והוא עושה זאת גם היום. זו אינה עדות לציניות, אלא לאומץ לב ציבורי, לתחושת אחריות עמוקה, ולנכונות לשלם מחיר אישי על אמירת אמת, כפי שהוא תופס אותה.

במקום להשתלח בו, לגדף אותו, ולהאשים אותו בהאשמות שווא מסמרות שיער, ראוי שהחברה הישראלית וההנהגה הפוליטית יקיימו דיון רציני וענייני בסוגיות שהוא מעלה. האם אנחנו כחברה עושים מספיק כדי להבטיח את דמותו המוסרית של צה"ל? האם אנחנו נותנים גיבוי מספק למפקדים ולחיילים הפועלים בתנאים בלתי אפשריים, תוך שמירה על ערכי צה"ל? האם אנחנו נלחמים מספיק בהשפעות של גורמים קיצוניים המנסים לגרור את צה"ל והחברה הישראלית כולה למקומות מסוכנים?

יאיר גולן אינו אויב העם. הוא אינו בוגד. הוא פטריוט ישראלי, שחרד לגורל המדינה שהוא אוהב ושירת כל חייו. אפשר לחלוק על סגנונו, אפשר להתווכח עם ניסוחיו, אך אי אפשר להתעלם מהשאלות הקשות שהוא מציב בפנינו. מסע ההכפשה נגדו חייב להיפסק. הניסיון להפוך אותו לשעיר לעזאזל, ולהטיל עליו אחריות למעשי טרור או לפגיעה בביטחון המדינה, הוא מעשה פסול ומסוכן. הגיע הזמן לחזור לשפיות, לדיון ענייני, ולהכרה בכך שביקורת, גם אם היא כואבת, היא נשמת אפה של הדמוקרטיה, וחיונית לחוסנה של החברה הישראלית.

מי שבאמת דואג לביטחון ישראל, לתדמיתה ולמורל חיילי צה"ל, צריך לפעול לעצירת ההסתה הפנימית, להרגעת הרוחות, ולטיפול שורש בבעיות האמיתיות – ולא ברדיפת השליח המנסה להתריע מפניהן. יאיר גולן הוא קול שפוי ואחראי, המנסה לעצור את הדימום הערכי והמוסרי, ולא לשפוך דם כפי שמנסים לייחס לו אויביו הפוליטיים בצורה כה מעוותת וחסרת אחריות.