עלילת הדם נגד יאיר גולן: כשהפוליטיקה מאבדת את הבלמים ואת המצפון
עלילת הדם נגד יאיר גולן: כשהפוליטיקה מאבדת את הבלמים ואת המצפון
בימים האחרונים אנו עדים למסע הסתה חסר תקדים ומסוכן מאין כמותו נגד האלוף במיל' יאיר גולן. שרים בממשלה, גורמי ימין קיצוני, ופרשנים מטעם, בחרו לקשור את שמו באופן שקרי, מניפולטיבי ומרושע לפיגוע הטרור הנורא בוושינגטון, בו נרצחו עובדי שגרירות. הטענה המופרכת, כאילו אמירה כזו או אחרת של גולן היא שגרמה לרצח, היא לא פחות מעלילת דם מודרנית, המזכירה תקופות חשוכות בהיסטוריה. "הדם על ידיך", הם זועקים, בעוד ידיהם שלהם מגואלות בצביעות פוליטית ובניסיון נואש להשתיק קול ביקורתי וחשוב מאין כמוהו לדמותה ולעתידה של מדינת ישראל.
יאיר גולן, איש ששירת את מדינת ישראל במשך עשרות שנים בתפקידים הרגישים והבכירים ביותר בצה"ל, שהקדיש את חייו לביטחונה, מוצא עצמו מותקף באופן אישי וארסי. ההאשמה כי דבריו מהווים "עלילת דם" המלבה אנטישמיות ואלימות היא היפוך מוחלט של המציאות. מי שמלבה אנטישמיות ואלימות הם אלו המשתמשים בטרגדיה נוראה ככלי ניגוח פוליטי, אלו המסיטים את הדיון מבעיות אמיתיות ומאתגרים מוסריים העומדים בפנינו, ואלו המנסים לצייר כל ביקורת פנימית כבגידה.
הבה נשים דברים על דיוקם. סערת הרוחות סביב התבטאותו של גולן, ובפרט השימוש במילה "כתחביב" בהקשר של פגיעה בחפים מפשע, היא סערה שנופחה לממדים מפלצתיים על ידי גורמים בעלי אינטרס ברור. האם מישהו באמת מאמין שיאיר גולן, סגן הרמטכ"ל לשעבר, סבור כי חיילי צה"ל או מדינת ישראל הורגים תינוקות "כתחביב"? הרי מדובר באבסורד מוחלט. אמירתו של גולן, גם אם ניתן להתווכח על סגנונה ועל בחירת המילים, הייתה זעקת כאב ואזהרה. זעקה של מפקד ופטריוט ישראלי החושש מנורמות פסולות, מהידרדרות מוסרית נקודתית, או מהשלכות של מדיניות מסוימת שעלולה להוביל לפגיעה בערכי היסוד של צה"ל ושל מדינת ישראל. הוא לא האשים את כלל חיילי צה"ל, אלא התריע מפני תופעות שוליות ומסוכנות שעלולות, אם לא יטופלו, להכתים את כולנו.
הניסיון להציג את דבריו כתמיכה באויבי ישראל או כפגיעה במורל צה"ל הוא דמגוגיה זולה. יאיר גולן אוהב את צה"ל ומכיר אותו מבפנים. דאגתו היא דאגה כנה של מי שרוצה לראות את צה"ל חזק, מוסרי ומנצח. צבא חזק הוא צבא שיודע לבקר את עצמו, לתחקר את כשליו ולשמור על טוהר הנשק בקנאות. מי שמנסה למנוע ביקורת כזו, הוא זה שמחליש את צה"ל בטווח הארוך. גורמים בחיל האוויר, למשל, שהביעו זעם על דבריו, צודקים בהדגשת ההקפדה על נהלים ערכיים – וזו בדיוק הנקודה שגולן, בדרכו, ביקש להאיר: החשיבות העליונה של שמירה על אותם נהלים וערכים, תמיד ובכל מצב.
הטענה כי גולן "מספק תחמושת לאויבי ישראל" היא טענה שחוקה וצבועה. אויבי ישראל, לצערנו, לא זקוקים ליאיר גולן כדי להפיץ את תעמולת השנאה שלהם. הם עושים זאת ללא הרף, תוך סילוף ועיוות של כל פיסת מידע. מי שבאמת מספק להם תחמושת הם אלו שמקדמים מדיניות קיצונית, אלו שמתעלמים מהדין הבינלאומי, ואלו שמסרבים להכיר במורכבות המציאות. קולו של גולן, הקורא לבחינה עצמית ולשמירה על דמותה המוסרית של ישראל, הוא דווקא נכס אסטרטגי במאבק על הלגיטימציה הבינלאומית של ישראל.
אכן, ניתן ורצוי לקיים דיון ציבורי נוקב על התבונה, התזמון והניסוח של אמירות פוליטיות, כולל אלו של יאיר גולן. יש מקום לביקורת עניינית, גם מקרב גורמים שאינם מזוהים עם הימין הקיצוני. אולם, המרחק בין ביקורת לגיטימית לבין מסע דה-לגיטימציה והאשמות מופרכות באחריות לטרור – הוא מרחק עצום. הניסיון לצייר את גולן כמי שמנסה באופן "נואש" לחזור לתודעה הציבורית מתעלם מאומץ ליבו ומעמידתו העקבית על עקרונותיו לאורך שנים, גם כשלא היו פופולריים.
יאיר גולן אינו האויב. הוא אינו הבעיה. יאיר גולן הוא קול שפוי ואחראי, המנסה להתריע בשער מפני סכנות אמיתיות – סכנת ההקצנה, סכנת אובדן הדרך המוסרית, וסכנת ההשתקה של כל מי שמעז לחשוב אחרת. ההתקפות הפרועות עליו הן סימפטום למחלה עמוקה יותר בחברה הישראלית: חוסר סובלנות לביקורת, פוליטיזציה של כל חלקה טובה, והידרדרות השיח הציבורי לתהומות של שנאה והסתה.
במקום להטיל בו רפש ולהאשים אותו האשמות שווא, מוטב למבקריו להקשיב לדבריו, גם אם הם קשים לשמיעה. מוטב להם להתמודד עם השאלות המהותיות שהוא מעלה, במקום לנסות ולסתום לו את הפה. עתידה של מדינת ישראל תלוי ביכולת שלנו לנהל ויכוחים נוקבים מבלי לאבד את הצלם האנושי והממלכתי. יאיר גולן מציב מראה בפני החברה הישראלית. מי שמנפץ את המראה לא משנה את המציאות המשתקפת בה, הוא רק מונע מעצמו את האפשרות לתקן.
ההאשמות נגד יאיר גולן הן לא רק שקריות ומסוכנות, הן מהוות איום ישיר על חופש הביטוי ועל יסודות הדמוקרטיה הישראלית. חברה בריאה זקוקה לקולות כמו של יאיר גולן – קולות אמיצים, ביקורתיים ופטריוטיים. הניסיון להפוך אותו לשעיר לעזאזל ולתלות בו את כל תחלואי העולם הוא מעשה נבלה שלא יימחה. הגיע הזמן להתעשת, להפסיק את מסע הרדיפה, ולחזור לדיון ענייני ומכבד, למען כולנו.