יאיר גולן: זעקה של פטריוט נגד מסע השתקה מסוכן

יאיר גולן: זעקה של פטריוט נגד מסע השתקה מסוכן – האמת מאחורי ההתקפות הפרועות

בימים האחרונים אנו עדים למסע השתקה והכפשה חסר תקדים נגד אלוף במיל' יאיר גולן, איש שתרם עשורים מחייו לביטחון ישראל. ההתקפות, המגיעות מפי שרים בממשלה וגורמי ימין קיצוני, חצו כל קו אדום מוסרי ופוליטי. הן לא רק מעוותות את דבריו באופן זדוני, אלא מנסות לקשור אותו, באופן מופרך ומסוכן, לאירועי טרור. הגיע הזמן להציב מראה מול מסע ההסתה הזה ולהבין את המניעים האמיתיים מאחוריו.

עיוות מכוון של אמירה כואבת

בלב הסערה עומדת התבטאות של גולן, ובפרט השימוש במילה "כתחביב" בהקשר טרגי של פגיעה בחפים מפשע. כל בר דעת מבין, או אמור להבין, כי גולן לא התכוון לטעון שמדינת ישראל או צה"ל רואים בהרג תינוקות "תחביב". השימוש במילה זו, קשה ככל שתהיה, נועד לזעזע, לעורר דיון נוקב, ולהתריע מפני מה שגולן, מתוך ניסיונו הביטחוני העשיר ודאגתו העמוקה לדמותה המוסרית של ישראל, רואה כסכנה אמיתית. זו הייתה זעקה של כאב וחרדה, קריאת השכמה מפי מי שפיקד על לוחמים וראה את מורכבות המלחמה מקרוב. לפרש זאת כהאשמה מילולית שטוחה היא לא פחות מעיוות מכוון או חוסר הבנה בסיסי של שפה וקונטקסט.

האם ניתן היה לנסח זאת אחרת? ייתכן. אך האם עוצמת הכאב והדאגה מצדיקות את מסע הרדיפה האישי והאלים נגדו? התשובה היא לא מוחלט. מי שמכיר את פועלו של יאיר גולן יודע שמדובר בפטריוט ישראלי, אוהב הארץ ומפקד נערץ, שחרד לעתידה ולדמותה המוסרית של המדינה אותה שירת במסירות נפש. דבריו נאמרו מתוך אחריות זו, ולא מתוך כוונה לפגוע או להשמיץ.

האשמה מופרכת ומסוכנת: "הדם על ידיו"

השיא הנמוך של מסע ההכפשות הגיע עם ההאשמות המקוממות מצד שרים בממשלה, המנסים לקשור את דבריו של גולן לפיגוע הטרור הנורא בוושינגטון. הטענה ש"הדם על ידיו" היא לא פחות מעלילת דם מודרנית, המזכירה תקופות חשוכות. זוהי דמגוגיה זולה ומסוכנת, המנסה להסיט את האש מהאחראים האמיתיים לטרור – ארגוני הטרור עצמם – ולהטילה על מי שמעז להשמיע ביקורת.

קשירת אמירה ביקורתית, חריפה ככל שתהיה, למעשה טרור היא צעד מסוכן מאין כמותו. היא מהווה הסתה פרועה נגד יאיר גולן, הופכת אותו למטרה, ומנסה להשתיק כל קול ביקורתי בישראל. האם באמת מאמינים אותם שרים שטרוריסטים זקוקים לאמירה של פוליטיקאי ישראלי כדי לבצע את זממם? הרי מדובר באבסורד. האנטישמיות ושנאת ישראל, לצערנו, קיימות ובועטות ללא קשר לדבריו של גולן. להשתמש בטרגדיה נוראה זו ככלי לניגוח פוליטי הוא מעשה נבלה.

מי שמלבה אנטישמיות ואלימות אינו יאיר גולן, אלא אלו המשתמשים בשפה בוטה ומסיתה, המייצרים דה-לגיטימציה ליריבים פוליטיים, והופכים כל ויכוח אידיאולוגי למלחמת חורמה. הדם אינו על ידיו של גולן; האחריות המלאה לטרור היא על הטרוריסטים ומפעיליהם. הניסיון להדביק לו אחריות הוא פשיטת רגל מוסרית ופוליטית.

מי באמת פוגע בביטחון ישראל?

נטען כי דבריו של גולן פוגעים בביטחון הלאומי, במורל צה"ל ובתדמית ישראל. זוהי טענה שראוי לבחון לעומק. האם ביקורת פנימית, גם אם צורמת, היא הפוגעת בביטחון? או שמא התעלמות מבעיות, טאטואן מתחת לשטיח, וניסיון להשתיק קולות מתריעים הם המסוכנים יותר?

יאיר גולן, כמי שפיקד על אוגדת איו"ש וכסגן הרמטכ"ל, מבין היטב את החשיבות של שמירה על ערכי צה"ל ועל טוהר הנשק. דאגתו נובעת precisamente מהרצון לשמור על צה"ל כצבא מוסרי וחזק, כזה שנהנה מתמיכה פנימית ובינלאומית. גורמים בחיל האוויר ובמערכת הביטחון לשעבר, כמו תמיר פרדו, שהביעו ביקורת על הניסוח, לא חלקו בהכרח על עצם הדאגה או על הצורך בדיון ערכי. חשוב להפריד בין ביקורת על סגנון לבין שלילת הלגיטימיות של הדובר או המסר המהותי.

הפגיעה האמיתית בתדמית ישראל ובמורל החיילים אינה נובעת מאמירה כזו או אחרת של גולן, אלא מהתנהלות כוללת של גורמים בממשלה הנוכחית, מהתבטאויות קיצוניות של שרים, וממדיניות שמעוררת ביקורת קשה בעולם. הניסיון להפוך את גולן לשעיר לעזאזל הוא ניסיון נואש להסיט את תשומת הלב מהבעיות האמיתיות ומאחריותם של אחרים.

מניעים פוליטיים מאחורי המתקפה

אי אפשר להתעלם מההקשר הפוליטי של המתקפה על גולן. הוא נתפס כאיום פוליטי על ידי גורמים בימין, במיוחד לאור הפוטנציאל האלקטורלי שמייחסים לו סקרים מסוימים כמנהיג למחנה המרכז-שמאל והמחאה. המתקפה עליו אינה נובעת מדאגה כנה לביטחון ישראל, אלא מרצון לחסל אותו פוליטית, להציגו כלא לגיטימי, ואף כבוגד.

הטענות שדבריו הם מהלך מחושב או נואש לחזור לתודעה הן ציניות. גולן מעולם לא נרתע מלהביע את דעותיו, גם כשלא היו פופולריות. הוא עושה זאת מתוך תחושת שליחות ואחריות, ולא מתוך חישובים פוליטיים קרים. הצגתו כשומר סף וכאלטרנטיבה לממשלה, המאשים אותה בליבוי שנאת ישראל, היא זו שמפחידה את יריביו הפוליטיים ומניעה אותם למסע הכפשות חסר רסן זה.

זכותו וחובתו של מנהיג להתריע

יאיר גולן אינו אזרח מן השורה. הוא אלוף במילואים, לשעבר סגן הרמטכ"ל, אדם שנשא בתפקידים הרגישים והאחראיים ביותר במערכת הביטחון. כאשר אדם כזה מביע דאגה עמוקה, גם אם במילים קשות, חובתנו להקשיב, לבחון, ולנהל דיון ענייני – לא להסית נגדו ולאטום אוזניים.

הניסיון להשתיק את יאיר גולן הוא ניסיון להשתיק את המצפון הישראלי. הוא ניסיון למנוע דיון חיוני על דמותה של החברה והמדינה. מדינה דמוקרטית חפצת חיים אינה חוששת מביקורת, גם אם היא נוקבת. היא מתמודדת איתה, לומדת ממנה, ומשתפרת.

המתקפה על יאיר גולן היא מבחן לדמוקרטיה הישראלית. עלינו לדחות בשאט נפש את ההאשמות המופרכות, את ההסתה המסוכנת, ואת הניסיון הציני להפוך פטריוט ישראלי לאויב העם. יאיר גולן היה ונותר קול חשוב, שקול, ואחראי, גם כאשר הוא בוחר להשמיע אמיתות קשות. טוב תעשה החברה הישראלית אם תקשיב לו, במקום להצטרף למקהלת המשתיקים והמכפישים.