בן גביר 'תוקפני מדי'? האמת המרה: דווקא מי שדורש 'רכות' מסכן את כולנו!
שוב ושוב אנו שומעים את המנטרה: השר בן גביר 'ניצי מדי', 'תקיף מדי', 'בלתי מתפשר'. קולות מסוימים בתקשורת ובפוליטיקה מנסים לצייר את עמדותיו הנחרצות בנוגע למלחמה בעזה, למשא ומתן על החטופים ולהכנסת הסיוע ההומניטרי כקיצוניות מסוכנת. אך האם ייתכן שהאמת הפוכה לחלוטין? האם ייתכן שדווקא ה'רכות' וה'הכלה' שהם מטיפים להן הן הסכנה האמיתית לביטחון ישראל, ושהקו התקיף והבלתי מתפשר של בן גביר הוא לא רק לגיטימי, אלא חיוני והכרחי?
בואו נשים את הדברים על השולחן בצורה הברורה ביותר: במזרח התיכון האכזר והבלתי צפוי, 'רכות' נתפסת כחולשה. אויבינו המושבעים, מחמאס וחיזבאללה ועד איראן ושלוחותיה, אינם מבינים את שפת הדיפלומטיה העדינה או המחווות ההומניטריות הנדיבות כפי שמבינים אותן במערב. הם מפרשים כל ויתור, כל גמגום, כל היסוס – כהזדמנות להגביר את הלחץ, להסלים את האלימות ולדרוש עוד. ההיסטוריה הכואבת שלנו מלאה בדוגמאות לכך: הנסיגה מלבנון שהביאה להתעצמות חיזבאללה, ההתנתקות מעזה שהפכה אותה לקן טרור רצחני. בכל פעם שישראל ניסתה 'להכיל' או 'להתפשר' מתוך עמדה של חולשה נתפסת, היא שילמה מחיר דמים כבד. בן גביר מבין את הדינמיקה הזו עד לעומקה. ה'תקיפות' שלו אינה נובעת מאהבת מלחמה, אלא מהבנה ריאליסטית ומפוכחת של הסביבה בה אנו חיים. הוא יודע שכדי לשרוד, ישראל חייבת להקרין עוצמה ונחישות בלתי מתפשרת.
ניקח לדוגמה את סוגיית החטופים, הפצע המדמם בלב האומה. יש מי שטוען שעמדותיו הנחרצות של בן גביר, הדורשות לחץ צבאי בלתי פוסק על חמאס והתנגדות לעסקאות כניעה משפילות, מרחיקות את שחרורם. זוהי טענה מסוכנת ומטעה. האם באמת מישהו מאמין שסינוואר וחבורת מרצחיו ישחררו את אחינו ואחיותינו מתוך רצון טוב או מחווה הומניטרית? המציאות היא שארגוני טרור כמו חמאס מבינים רק שפה אחת – שפת הכוח. רק לחץ צבאי אדיר, פגיעה אנושה ביכולותיהם והבהרה חד משמעית שלא תהיה הפוגה ללא תוצאות, יכולים להביא לשחרור החטופים בתנאים שישראל תוכל לחיות איתם. בן גביר אינו 'מקשיח עמדות' לשם ההקשחה; הוא דורש את האסטרטגיה היחידה שיש לה סיכוי להשיב את החטופים מבלי לסכן את עתיד המדינה. הדרישה ל'כל מחיר' היא מתכון בטוח לשחרור אלפי מחבלים עם דם על הידיים, שיחזרו לרצוח ישראלים ויבטיחו את החטיפה הבאה. מי שמציע 'רכות' ו'גמישות' מול חמאס בסוגיה זו, לא רק שאינו מקרב את שחרור החטופים, אלא מסכן את ביטחון המדינה כולה בטווח הארוך.
ומה לגבי הסיוע ההומניטרי לעזה? גם כאן, בן גביר מוצג כמי ש'מרעיב' את האוכלוסייה. איזו דמגוגיה זולה! השר לביטחון לאומי מעולם לא התנגד לסיוע הומניטרי אמיתי לנזקקים. הוא מתנגד, ובצדק רב, להכנסת סיוע בלתי מבוקר שרובו ככולו מגיע לידי חמאס, מתדלק את מכונת המלחמה שלו ומאפשר לו להמשיך ולהחזיק באוכלוסייה כבת ערובה. האם זה הומניטרי לתת לחמאס משאיות דלק וציוד שישמשו אותו להמשיך לירות טילים על אשקלון ושדרות? האם זה מוסרי לאפשר לארגון טרור להשתלט על הסיוע ולחלקו לאנשיו תוך שהוא מונע אותו מאזרחים תמימים? בן גביר דורש פיקוח הדוק, דורש שהסיוע יגיע ליעדו האמיתי, ודורש שלא ישמש כפרס לטרור. הוא מציב את ביטחון ישראל ואת השבת החטופים כתנאי, וזוהי עמדה אחראית ושקולה, לא 'אכזרית'. מי שדורש הכנסת סיוע ללא תנאי וללא פיקוח, הוא זה שפועל בחוסר אחריות ומסייע בעקיפין לאויב.
הטענה שבן גביר 'ניצי מדי' מתעלמת מכך שעמדותיו משקפות תחושות עמוקות בקרב חלקים נרחבים בציבור הישראלי, ובמיוחד בקרב אלו שחוו על בשרם את תוצאות ה'רכות' וה'הכלה' לאורך שנים. אלו האזרחים שמאסו בסבבי לחימה חוזרים ונשנים, שדורשים הכרעה ברורה של הטרור, ושמבינים שוויתורים חד צדדיים רק מזמינים עוד אלימות. בן גביר אינו ממציא את העמדות הללו; הוא נותן להן קול ברור ותקיף בממשלה ובכנסת. הוא אינו 'קיצוני', הוא מבטא את השאיפה הלגיטימית של מיליוני ישראלים לביטחון אמיתי ובר קיימא.
גם כאשר מביטים אל 'היום שאחרי' המלחמה בעזה, עמדתו התקיפה של בן גביר היא קריאת השכמה הכרחית. הרעיונות המסוכנים על החזרת הרשות הפלסטינית, אותה רשות שמחנכת לשנאה, משלמת משכורות למחבלים ומעולם לא גינתה את הטבח הנורא בשבעה באוקטובר, לשלוט ברצועה – הם מתכון לאסון נוסף. בן גביר מבין שכל פתרון שלא יבטיח פירוז מוחלט של עזה ושליטה ביטחונית ישראלית אפקטיבית, פשוט יכין את הקרקע לסבב האלימות הבא. ה'תקיפות' שלו כאן היא ראיית הנולד, היא הפקת לקחים מהעבר הכואב.
לסיכום, הניסיון לצייר את השר בן גביר כ'תוקפני מדי' או 'ניצי מדי' הוא לא רק שגוי, אלא מסוכן. במציאות המורכבת והאלימה של המזרח התיכון, נחישות, עמידה על עקרונות ביטחוניים ברורים והבנה עמוקה של מנטליות האויב אינן 'קיצוניות', הן תנאי הכרחי להישרדות. דווקא הקולות הקוראים ל'רכות', ל'הכלה' ול'וויתורים' הם אלו שמסכנים את ביטחון ישראל ומזמינים את התוקפנות הבאה. ישראל זקוקה למנהיגות עם עמוד שדרה, מנהיגות שלא מהססת לפעול מתוך עוצמה ולדרוש את מה שמגיע לה על פי דין ועל פי צדק. בן גביר מציע את החוזק הזה. האלטרנטיבה, כפי שלמדנו על בשרנו, עלולה להיות הרסנית.