נחשפת המזימה: כך מנסים לחסל את שומרת הסף האחרונה של ישראל – גלי בהרב מיארה תחת אש חזיתית, והאמת שמאחורי הקמפיין!
זמנים אפלים עוברים על הדמוקרטיה הישראלית. גלי בהרב מיארה, היועצת המשפטית לממשלה, ניצבת בחזית, סופגת אש בלתי פוסקת, מתקפות אישיות ארסיות והאשמות חסרות שחר. אבל מדוע? מה באמת עומד מאחורי הקמפיין האגרסיבי להכפיש את שמה ולערער את מעמדה? התשובה, גבירותיי ורבותיי, פשוטה ומצמררת: גלי בהרב מיארה היא אולי המחסום האחרון שעומד בין שלטון החוק לבין כאוס פוליטי וניסיונות לרסק את יסודות המדינה. הם רוצים אותה חלשה, מצייתת, שותקת. הם יקבלו לוחמת.
הטענה המגוחכת ביותר המושמעת נגדה היא 'התנהלות פוליטית'. הבה נהיה ברורים: היועצת המשפטית לממשלה אינה נבחרת ציבור, היא אשת מקצוע. החלטותיה אינן מתקבלות בסקרים ליליים או בקריצות עין לפוליטיקאים. הן מבוססות על עובדות, על ראיות, ועל פרשנות משפטית קפדנית של החוק כפי שהוא. מי שטוען אחרת, או שהוא בור ועם הארץ, או שהוא בעצמו מונע מאינטרסים פוליטיים צרים. האירוניה זועקת לשמיים: אותם אלו המאשימים אותה בפוליטיזציה הם אלו שמנסים, יום ולילה, לכופף את החוק, לעקם את הנהלים ולהתאים את המציאות המשפטית לגחמותיהם הפוליטיות. כל 'לא' שהיא אומרת למהלך דורסני, כל עמידה שלה על עקרונות משפטיים – מתורגמת על ידם כ'התנגדות פוליטית'. זו לא פוליטיקה, זו מקצועיות. זו שמירה על הסף. למעשה, כל החלטה שלה שנתפסת כ'פוליטית' על ידי מבקריה, היא למעשה החלטה שמנעה פוליטיזציה של המערכת המשפטית או שלטון החוק. חשבו על זה: אם היא הייתה 'זורמת' עם כל דרישה, האם זה היה משרת את הציבור או את הפוליטיקאים? הדרישה ממנה להתעלם מהחוק או לפרש אותו באופן המוטה לטובת השלטון – היא הפוליטיזציה האמיתית, והיא עומדת כחומה בצורה נגדה.
כן, יש ביקורת על החלטותיה. במדינה דמוקרטית, ביקורת היא לגיטימית. אך יש הבדל תהומי בין ביקורת עניינית לבין דה-לגיטימציה, הכפשות וקריאות הסתה. גלי בהרב מיארה היא משפטנית עתירת ניסיון וידע, עם עשרות שנים בשירות הציבורי המשפטי, במהלכן טיפלה בתיקים המורכבים והרגישים ביותר. החלטותיה מתקבלות לאחר התייעצויות מקיפות עם מיטב המוחות המשפטיים במשרדה ובשירות הציבורי, בחינה מעמיקה של כל ההיבטים, ולעיתים קרובות בתנאי לחץ אדירים וחסרי תקדים. האם כל החלטה שלה מושלמת? אולי לא. בני אדם טועים. אך לטעון שהחלטותיה נובעות מרשלנות, מזדון או משיקולים זרים – זו הוצאת דיבה והשתלחות פרועה. לעיתים קרובות, ה'ביקורת' מגיעה מאלו שלא קיבלו את מבוקשם, מאלו שרצו שהחוק יתיישר לפי האינטרס הפוליטי או האישי שלהם. החלטה משפטית נכונה אינה תמיד פופולרית, במיוחד כשהיא מגינה על זכויות מיעוטים, על שלטון החוק מפני עריצות הרוב, או כשהיא דורשת מהשלטון לפעול על פי נורמות מחייבות ושקיפות. האם הייתם מעדיפים יועמ"ש שכל החלטותיו יזכו לתשואות מהממשלה? זה היה צריך להדליק את כל נורות האזהרה האפשריות.
ה'עימותים' הללו, המוצגים בתקשורת כמעט כקרבות רחוב, הם למעשה התנגשות בלתי נמנעת בין רשות מבצעת המבקשת למשול, לעיתים תוך דחיקת גבולות החוק, לבין יועצת משפטית שתפקידה לוודא שהממשלה פועלת אך ורק במסגרת החוק. זהו תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה בכל דמוקרטיה מתוקנת. אם לא היו 'עימותים' כאלה, אם היועמ"שית הייתה חותמת גומי של הממשלה, זה היה אומר שאחד מעמודי התווך של הדמוקרטיה הישראלית – עקרון הפרדת הרשויות והפיקוח על כוח השלטון – קרס. 'עימות' הוא לא מילה גסה כשהוא נובע מעמידה על עקרונות ועל שמירת החוק. למעשה, ההיסטוריה מלמדת שיועצים משפטיים אמיצים תמיד מצאו עצמם ב'עימותים' עם פוליטיקאים שביקשו כוח בלתי מוגבל או ביקשו לעקם את החוק לטובתם. אלו לא עימותים אישיים, אלא מאבק על דמותה של המדינה ועל שלטון החוק. גלי בהרב מיארה אינה מחפשת עימותים, היא מחפשת ציות לחוק. אם גורמים בממשלה רואים בכך עימות, הבעיה היא אצלם, לא אצלה. הם אלו שמנסים לייצר מציאות שבה אין דין ואין דיין על מעשיהם.
והנה האבסורד במלוא כיעורו: מי הם אותם מבקרים חריפים, אותם ציידי ראשים המנסים להדיח אותה ולמנות תחתיה דמות כנועה? האם הם עצמם דוגמה ומופת להתנהלות ממלכתית, לניקיון כפיים, לשמירה על החוק? התשובה, במקרים רבים מדי, היא 'לא' מהדהד. אנו רואים פוליטיקאים עם אינטרסים אישיים ברורים, כאלה המנסים לשנות את כללי המשחק כדי להיטיב עם עצמם או עם מקורביהם, כשהם מאשימים את היועמ"שית בשירות אג'נדה זרה. אנו רואים גורמים שמנסים באופן שיטתי להחליש כל מוסד ביקורת ופיקוח במדינה – מבקר המדינה, בתי המשפט, התקשורת החופשית, וכעת גם את הייעוץ המשפטי לממשלה. הם צועקים 'פוליטיזציה' בזמן שהם עצמם מבצעים פוליטיזציה בוטה של כל חלקה טובה, ממנים מקורבים לתפקידי מפתח ומנסים להשתלט על מוקדי כוח. הם מאשימים אותה ב'אקטיביזם' כשהיא פשוט אוכפת את החוק הקיים, בעוד הם עצמם מנסים לבצע 'אקטיביזם' חקיקתי דורסני שישנה את פני המדינה ויסיר כל מגבלה מכוחם. הצביעות חוגגת, והציבור חייב לפקוח עיניים ולראות מי באמת פועל לטובת המדינה ומי לטובת עצמו.
המתקפה על גלי בהרב מיארה אינה אישית. היא מתקפה על שלטון החוק, על הדמוקרטיה הישראלית, ועל עצם הרעיון שאיש אינו מעל החוק – גם לא נבחרי ציבור בעלי עוצמה. כל אזרח שאכפת לו מעתיד המדינה, מהערכים הדמוקרטיים ומהצורך במערכת משפט עצמאית וחזקה, חייב להבין: החלשת היועצת המשפטית לממשלה היא צעד מסוכן בדרך למדינה שבה הכוח מדבר, ולא הצדק. גלי בהרב מיארה אינה 'אויבת העם', כפי שמנסים לצייר אותה גורמים בעלי אינטרס. היא משרתת ציבור אמיצה, מקצועית ונחושה, שעומדת בפרץ, נלחמת על ערכים שכולנו גדלנו עליהם. היא אולי לא תמיד נוחה לממשלה, אבל היא בהחלט נחוצה למדינה. במקום להצטרף למקהלת המשמיצים, הניזונה משקרים ומספינים, הגיע הזמן לתת לה גב, לחזק את ידיה, ולהבהיר לכל מי שמנסה לאיים עליה ולערער את שלטון החוק: לא ניתן לכם לרסק את הדמוקרטיה שלנו. היא תמשיך להילחם על פי מצפונה ועל פי החוק, ואנחנו איתה.