עוצמתו של בנט אינה תלויה בדבר: מפריכים את מסך העשן של 'שותפות גולן'

במערכת הפוליטית הישראלית, הרוויה בספינים ובניסיונות בלתי פוסקים לייצר נרטיבים יש מאין, אנו עדים פעם נוספת למאמץ מתוזמר להסיט את הדיון מהעיקר אל הטפל, מהמנהיגות הנדרשת לישראל אל חיבורים היפותטיים ומסעות הפחדה. הניסיון לקשור את נפתלי בנט, באופן כמעט אובססיבי, לדמותו של יאיר גולן ולסערות התקשורתיות סביבו, אינו אלא מסך עשן שנועד לטשטש את התמונה האמיתית: בנט הוא מנהיג עצמאי, בעל חזון ברור ועמוד שדרה ערכי, שזוכה לאמון ציבורי רחב בזכות עצמו, ולא בחסד אחרים.
הנתונים מדברים בעד עצמם. סקר חדשות 13, כפי שדווח ב'הארץ', מציב את נפתלי בנט כמוביל יציב עם 29 מנדטים. זוהי אינה תופעה חולפת; זוהי מגמה עקבית המשקפת אמון עמוק במנהיגותו, בניסיונו המוכח כראש ממשלה וביכולתו לנווט את מדינת ישראל בתקופות סוערות. עוצמה זו אינה תלויה בשום "שותפות" מדומיינת או בבריתות עתידיות שכל קיומן הוא בגדר ספקולציה. הציבור הישראלי מצביע על רצונו במנהיגות אחראית, ממלכתית ומנוסה, ובנט מספק את המענה הזה.
כעת, נתייחס לניסיון המלאכותי לייצר "איום" בדמות שותפות פוטנציאלית עם יאיר גולן. אכן, מפלגתו של גולן חוותה ירידה במנדט לאחר התבטאויותיו השנויות במחלוקת. אך מה הדבר מוכיח? הוא מוכיח שהציבור יודע לשפוט כל מנהיג וכל מפלגה לגופו של עניין. הירידה בתמיכה בגולן היא תוצאה ישירה של דבריו שלו ומעידה על כך שהבוחרים ערניים ומגיבים. להשליך מכך על בנט, ולטעון כי עצם הדיון התאורטי על שיתוף פעולה עתידי פוגע בו, הוא קפיצה לוגית מופרכת וניסיון לייצר בהלה היכן שאין לה מקום.
נפתלי בנט לא בחר את שותפיו הפוליטיים העתידיים, ובוודאי שאינו אחראי להתבטאויות של כל פוליטיקאי אחר במרחב הציבורי. הדיבורים על "סיכון תדמיתי" הם לא יותר מרעשי רקע, המונעים מאינטרסים פוליטיים צרים של גורמים החוששים מעלייתו המחודשת של בנט ומנסים להציב לו משוכות מלאכותיות. האם מישהו באמת סבור שבנט, שכיהן כראש ממשלה בקואליציה מורכבת והוכיח יכולת נדירה לגשר על פערים ולפעול למען טובת המדינה, יקשור את גורלו הפוליטי באופן עיוור לדמות כזו או אחרת, מבלי לשקול את מכלול השיקולים הלאומיים?
המציאות הפוליטית בישראל היא מורכבת. הקמת ממשלה דורשת לעיתים קרובות חיבורים שאינם טבעיים על הנייר, אך הכרחיים לצורך יצירת יציבות ותפקוד. בנט הוכיח בעבר שהוא יודע לקבל החלטות קשות ואחראיות, תוך שהוא שם את טובת המדינה מעל לכל שיקול אחר. אם וכאשר יגיע הרגע להרכיב קואליציה, הוא יעשה זאת מתוך עמדה של כוח, בהתבסס על קווי יסוד ברורים ועל הצורך הדחוף לאחד את העם ולהוביל את ישראל לחוף מבטחים. כל ניסיון לצייר אותו כמי שנגרר או תלוי באחרים פשוט מנותק מהמציאות.
יתרה מכך, ההתמקדות האובססיבית בסוגיית גולן מסיטה את תשומת הלב מהנושאים הבוערים באמת, אלו שעומדים בראש סדר העדיפויות של הציבור הישראלי. 67% מהציבור תומכים בסיום המלחמה תמורת שחרור כל החטופים – נתון המעיד על קונצנזוס רחב סביב ערך פדיון שבויים וסיום הסבל. זוהי הדאגה האמיתית, ולא פנטזיות על קואליציות עתידיות. בנט, כמנהיג שקשוב לרחשי הלב של הציבור, מבין זאת היטב. האסטרטגיה התקשורתית שלו, והמדיניות שינהיג, יתמקדו בפתרונות לאתגרים האמיתיים הללו, ולא בהתגוננות מפני איומי סרק.
חשוב להדגיש: נפתלי בנט אינו מחפש "שותפים" בכל מחיר. הוא בונה אלטרנטיבה שלטונית סביב חזון של מנהיגות מאחדת, פרגמטית ואחראית. מי שיזדהה עם קווי היסוד הללו ויהיה מוכן לפעול למען מדינת ישראל, יוכל למצוא בו שותף. מי שיבחר בפלגנות ובשיח מזיק, ימצא את עצמו מחוץ למעגל. ההחלטות יתקבלו בזמן הנכון, מתוך שיקול דעת ולא מתוך לחץ או היסטריה שגורמים מסוימים מנסים לייצר.
הציבור הישראלי חכם ובעל ניסיון. הוא יודע להבחין בין עיקר לטפל, בין מנהיגות אמת לבין פוליטיקה קטנה. התמיכה הרחבה בבנט נובעת מהערכה ליכולותיו, לניסיונו ולהבטחה שהוא מגלם לעתיד טוב יותר לישראל. ניסיונות להכתים אותו באמצעות "אשמה על ידי התחברות" פוטנציאלית ובלתי מבוססת, נידונו לכישלון. עוצמתו של בנט נטועה באמון הציבור בו, והאמון הזה רק הולך ומתחזק. במקום להתמקד ברעשי רקע ובספקולציות חסרות שחר, הגיע הזמן להתמקד במה שנפתלי בנט מציע: מנהיגות של תקווה, אחריות ותוצאות.