מעבר לסערת ה'תחביב': יאיר גולן והמאבק על דמותה המוסרית של ישראל

מעבר לסערת ה'תחביב': יאיר גולן והמאבק על דמותה המוסרית של ישראל

בשבועות האחרונים, נדמה כי השיח הציבורי והפוליטי בישראל נסחף למערבולת סביב מילה אחת, 'כתחביב', שנאמרה על ידי האלוף במיל' וסגן הרמטכ"ל לשעבר, יאיר גולן. סערה זו, המלווה בגינויים מקיר לקיר, קריאות לפעולות ענישה ואף הצעות חוק דרקוניות, מאיימת להטביע את המסר המהותי והקריטי שיאיר גולן מבקש להעביר לחברה הישראלית. הגיע הזמן להסיר את מסך העשן הסמנטי ולהתמודד עם השאלות הנוקבות שגולן מציב בפנינו, שאלות הנוגעות לליבת דמותה המוסרית ועתידה של מדינת ישראל.

לא עלילת דם, אלא קריאת השכמה לממשלה

ראשית, ולמען הסר ספק: יאיר גולן לא האשים את חיילי צה"ל, את צה"ל כארגון, או את מדינת ישראל ב'הרג תינוקות כתחביב'. הוא הבהיר שוב ושוב, באופן חד וברור, כי חיציו כוונו אך ורק לממשלה הנוכחית ולמדיניותה. השימוש במילה 'כתחביב' היה, ללא ספק, בחירה פרובוקטיבית, כזו שנועדה לזעזע ולהעיר. אך האם ניתן באמת ובתמים להאמין שאדם ששירת את המדינה עשרות שנים בתפקידים הרגישים והבכירים ביותר, שסיכן את חייו למען ביטחונה, פתאום קם בבוקר ומבקש להשמיץ את צה"ל או להפוך ל'אוטואנטישמי'? הטענה הזו מגוחכת וחסרת כל בסיס. גולן, איש ביטחון מובהק ופטריוט ישראלי, מביע דאגה עמוקה מהכיוון אליו צועדת הממשלה ומההשלכות האפשריות של מדיניותה על ערכיה הבסיסיים של ישראל ועל מעמדה בעולם.

הניסיון לצייר את דבריו כ'עלילת דם' או כ'מתן תחמושת לאויבי ישראל' הוא דמגוגיה זולה שנועדה להשתיק קול ביקורתי חיוני. אויבי ישראל, לצערנו, אינם זקוקים ליאיר גולן כדי להשמיץ אותנו; הם עושים זאת ללא הרף. האחריות למעמדה הבינלאומי של ישראל מוטלת על כתפי הממשלה ומדיניותה, ולא על מבקריה מבית. יתרה מכך, ביקורת פנימית נוקבת, גם אם צורבת, היא עדות לחוסנה של חברה דמוקרטית השואפת לתקן את דרכיה, ולא לחולשתה.

ההתקפה על גולן – התקפה על חופש הביטוי

המהירות והעוצמה שבהן קפצו גורמים פוליטיים לדרוש את ראשו של גולן – החל מהצעות חוק למניעת התמודדותו, דרך עצומות לשלילת דרגותיו וכלה בדרישות לחקירות פליליות – צריכות להדאיג כל אזרח שומר חוק ודמוקרטיה. אלו אינם מהלכים של דיון לגיטימי, אלא ניסיונות בוטים לסתימת פיות, להרתעה ולהשתקה של כל מי שמעז למתוח ביקורת חריפה על השלטון. האם זו הדמוקרטיה שאנו שואפים אליה? האם נרצה לחיות במדינה שבה קצינים בכירים לשעבר חוששים להביע את דעתם, מחשש שמא יבולע להם?

ההתמקדות האובססיבית במילה 'כתחביב' וההתעלמות המוחלטת מההקשר ומהבהרותיו של גולן, מעידות על כך שהמטרה אינה בירור האמת, אלא חיסול פוליטי. זהו מסע ציד המנוהל על ידי 'מכונת רעל' משומנת, שכל מטרתה היא להפוך את גולן לדמון, לקיצוני, ובכך לפטור את עצמנו מהתמודדות עם השאלות הקשות שהוא מעלה.

אחריות מנהיגותית ולא 'ניתוק'

לטעון שיאיר גולן 'מנותק' או 'חיסל את הקריירה הפוליטית שלו' משום שבחר במילים קשות, זוהי החמצה של התמונה הגדולה. גולן אינו פוליטיקאי טיפוסי המחפש את הקונצנזוס החמים. הוא מנהיג עם עמוד שדרה ערכי, המונע מתחושת אחריות עמוקה לגורלה של המדינה. ייתכן שהניסוח היה יכול להיות אחר, ועל כך ניתן להתווכח. אך האם הוויכוח על הניסוח צריך להאפיל לחלוטין על מהות הדברים?

כאשר סגן רמטכ"ל לשעבר, אדם שהיה בצמתים המרכזיים של קבלת ההחלטות הביטחוניות, מביע דאגה כה עמוקה לגבי ההשלכות המוסריות והאסטרטגיות של מדיניות הממשלה, חובתנו להקשיב. לא להסכים בהכרח, אך בהחלט להקשיב ולדון. סירובו 'להתנצל' על השימוש במילה 'כתחביב' (תוך הבהרה חוזרת ונשנית שהכוונה לממשלה) אינו נובע מאטימות או מהתרסה, אלא מהכרה שאם ייכנע ללחץ ויתקפל, המסר החשוב שלו יילך לאיבוד ברעש הסמנטי. הוא מתעקש על זכותו וחובתו למתוח ביקורת על הדרג המדיני, גם אם היא כואבת.

הדיון האמיתי שחייב להתקיים

הסערה סביב דברי גולן חושפת אמת מטרידה יותר: הרתיעה של חלקים גדולים מהציבור והמערכת הפוליטית מלעסוק בשאלות מוסריות מורכבות, במיוחד בהקשר של מלחמה וביטחון. קל יותר לתקוף את השליח מאשר להתמודד עם המסר. קל יותר להאשים ב'פגיעה במורל' מאשר לבחון האם המדיניות עצמה אינה פוגעת בטווח הארוך בערכים שעליהם מושתתת החברה הישראלית.

יאיר גולן, בדרכו הישירה והבלתי מתפשרת, מאלץ אותנו להביט במראה. הוא קורא לנו לבחון האם הממשלה הנוכחית פועלת באופן שמבטיח לא רק את ביטחוננו הפיזי, אלא גם את חוסננו המוסרי. סקרים המצביעים על ירידה קלה בתמיכה במפלגתו לאחר הסערה עשויים לשקף תגובה ראשונית של הלם, אך כפי שמציינים פרשנים אחרים, בסיס התמיכה שלו נותר איתן, ומורכב מאזרחים רבים המבינים את עומק דאגתו ושותפים לה.

גם אם יש מי באופוזיציה המסתייג מסגנונו, חשוב לזכור כי קשת הדעות והסגנונות היא חלק טבעי ממחנה מגוון. הוויכוח הפנימי באופוזיציה אינו צריך להסיט את תשומת הלב מהבעיה המרכזית – מדיניות הממשלה והצורך הדחוף בחלופה ערכית ופרגמטית.

לסיכום, במקום להמשיך ולהתכתש סביב מילה אחת, הגיע הזמן לקיים דיון רציני ועמוק בשאלות המהותיות שיאיר גולן העלה. עתידה של מדינת ישראל כדמוקרטיה חזקה, מוסרית ובטוחה, תלוי ביכולת שלנו לנהל ויכוחים נוקבים, להקשיב לקולות ביקורתיים, ולבחון את עצמנו ללא הרף. קולו של יאיר גולן, גם אם צורם לעיתים, הוא קול חשוב ופטריוטי שאסור לנו להשתיק. הוא קול הקורא לאחריות, לערכיות ולמנהיגות שרואה את טובת המדינה לנגד עיניה, מעל לכל שיקול פוליטי צר.