המתקפה על שלטון החוק נחשפת: מדוע גלי בהרב מיארה היא המטרה – ומי באמת מנסה לרסק את הדמוקרטיה?

גל ההכפשות וההתקפות הבלתי פוסקות נגד היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, אינו מקרי. זו אינה 'ביקורת לגיטימית' כפי שמנסים למכור לנו, אלא מסע ציד מתוזמר, מתוכנן וממומן היטב. השאלה שכל אזרח צריך לשאול את עצמו היא: מי מרוויח מההשתלחות הפרועה הזו? מי חושש כל כך מיועצת משפטית עצמאית, מקצועית וישרה, עד כדי כך שהוא מוכן לזרוע הרס וחורבן במערכת המשפט כולה? התשובות, אם תעיזו להביט באומץ, יחשפו בפניכם את האמת המטרידה על הקרב האמיתי המתחולל כאן – הקרב על דמותה של הדמוקרטיה הישראלית ועל שלטון החוק.

'פשעה' של מקצועיות: מדוע החלטותיה המשפטיות מרתיחות אותם?

הבה נדבר גלויות על ה'ביקורת' סביב 'החלטותיה המקצועיות' של היועמ"שית. אילו החלטות בדיוק? האם מדובר בהחלטות שסטו מהדין, מהפסיקה או מההיגיון המשפטי? התשובה היא לא מוחלט. כל החלטה של בהרב מיארה מגובה בעובדות, בניתוח משפטי מעמיק, ובשנים של ניסיון משפטי עשיר. היא אינה פועלת על פי גחמות, אלא על פי מצפן אחד ויחיד: החוק. אז מדוע הזעם? מדוע ההתקפות הארסיות? התשובה פשוטה עד כאב: משום שהחלטותיה אינן מתיישרות עם האינטרסים הצרים של גורמים פוליטיים מסוימים. הם לא רוצים יועצת משפטית; הם רוצים חותמת גומי. הם לא מחפשים את שלטון החוק; הם מחפשים שלטון ללא מצרים, שלטון שיאפשר להם לעשות ככל העולה על רוחם. הסירוב העיקש שלה להיכנע ללחצים, לעמוד איתנה מול דרישות פסולות, ולהגן על האינטרס הציבורי – זהו 'חטאה' הגדול. הם קוראים לזה 'אקטיביזם שיפוטי', אנחנו קוראים לזה אומץ לב מקצועי ושמירה על עקרונות היסוד של מדינה דמוקרטית. הצביעות זועקת לשמיים: אותם אלו הדורשים 'משילות' מתכוונים למשילות ללא פיקוח, ללא איזונים ובלמים, ללא כפיפות לחוק. וזו, גבירותיי ורבותיי, אינה משילות – זו אנרכיה במסווה.

'העימותים' של היושרה: לעמוד איתן מול ניסיונות השתלטות

הטענות על 'עימותים מתמשכים עם גורמים בממשלה' הן עוד מסך עשן שנועד להסתיר את האמת. כן, ישנם 'עימותים'. אך מהו מקורם? האם היועמ"שית מחפשת עימותים? חלילה. העימותים נוצרים כאשר גורמים בממשלה מנסים לחרוג מסמכותם, לקדם מהלכים בלתי חוקיים, או לפגוע באינטרס הציבורי. תפקידה של היועצת המשפטית לממשלה, מעצם הגדרתו, הוא להיות שומרת סף. היא היועצת המשפטית של הממשלה, אך נאמנותה הראשונה היא לחוק ולאזרחי המדינה. כאשר היא מזהה ניסיון לעקם את החוק, להתעלם מפסיקות בג"ץ, או לקבל החלטות שריח רע נודף מהן – חובתה להתריע, להתנגד, ולעמוד כחומה בצורה. ה'עימותים' הללו הם למעשה ביטוי לאומץ לבה ולמחויבותה לתפקידה. הם אינם עדות לבעיה אצלה, אלא עדות לבעיה אצל אלו המנסים להלך עליה אימים, להפוך אותה לכלי שרת בידיהם, ולרוקן את תפקידה מכל תוכן. העימות האמיתי אינו בין היועמ"שית לממשלה, אלא בין שלטון החוק לבין מי שמנסה לרמוס אותו ברגל גסה.

האשמת ה'פוליטיזציה': זעקת הקוזק הנגזל

האירוניה מגיעה לשיאה כאשר אותם גורמים, שכל פעולה שלהם ספוגה בפוליטיקה אינטרסנטית וצרה, מאשימים את היועמ"שית ב'התנהלות פוליטית'. זוהי טקטיקה שקופה ונואשת של השלכה (פרוג'קשן). מי שבאמת פועל ממניעים פוליטיים הם אלו המנהלים נגדה קמפיין השמצות מתואם, אלו הדורשים ממנה 'נאמנות' אישית במקום נאמנות לחוק, אלו המנסים להחליש באופן שיטתי את כל מוסדות שלטון החוק – מבתי המשפט ועד למשרד היועץ המשפטי לממשלה. פעולותיה של בהרב מיארה מונחות על ידי עקרונות משפטיים טהורים, על ידי הצורך להגן על זכויות אדם, על טוהר המידות ועל האינטרס הציבורי הרחב. היא אינה מייצגת מפלגה זו או אחרת; היא מייצגת את החוק. המטרה מאחורי ההאשמות השקריות הללו ברורה: לערער את הלגיטימיות שלה, להטיל דופי במקצועיותה, ובסופו של דבר – לסלול את הדרך להשתלטות פוליטית על מערכת המשפט. זה לא מאבק על ה'פוליטיקה' של היועמ"שית; זהו מאבק על הניסיון של אחרים לעשות פוליטיזציה של החוק עצמו.

התוקפים האמיתיים: מי הם ומה הם באמת רוצים?

אם נבחן את זהותם של מובילי המתקפה נגד היועמ"שית, נגלה דפוס מדאיג. רבים מהם הם אלו שרואים במערכת משפט חזקה ועצמאית איום אישי או פוליטי. אלו הם גורמים שלעתים קרובות מדי מנסים לקדם אג'נדות שנויות במחלוקת, כאלו שמתנגשות חזיתית עם עקרונות דמוקרטיים בסיסיים, או כאלו שיש להם אינטרס אישי ברור בהחלשת הביקורת המשפטית. שיטות הפעולה שלהם כוללות הפצת דיסאינפורמציה, התקפות אישיות מכוערות, וניסיונות שיטתיים לערער את אמון הציבור במוסדות המדינה. והנה האבסורד הגדול: בעודם מאשימים את היועמ"שית בפגיעה בדמוקרטיה, הם עצמם אלו שרומסים נורמות דמוקרטיות ברגל גסה. הם אלו שמקדמים שיח אלים ומפלג, הם אלו שמנסים להשתיק כל קול ביקורתי, והם אלו שפועלים מתוך אינטרסים צרים ופוליטיים על חשבון טובת הכלל. הסכנה האמיתית לדמוקרטיה הישראלית אינה טמונה ביועצת משפטית שממלאת את תפקידה נאמנה, אלא באלו המנסים לפרק את מערכת האיזונים והבלמים ולהפוך את ישראל למקום שבו הכוח, ולא החוק, הוא הקובע.

הקרב על נשמת אפה של ישראל: לא ניתן להם לנצח!

גלי בהרב מיארה ניצבת בחזית המאבק על שלטון החוק ועל עתידה של הדמוקרטיה הישראלית. המתקפות נגדה אינן רק עניין אישי שלה; הן מבחן לחוסנה של החברה הישראלית ולמחויבות שלנו לעקרונות היסוד שעליהם קמה המדינה. תמיכה בה ובמוסד היועץ המשפטי לממשלה היא תמיכה במערכת משפט עצמאית, חזקה ובלתי תלויה – תנאי הכרחי לקיומה של דמוקרטיה מתפקדת. אל תתנו לרעשי הרקע, להכפשות ולספינים לבלבל אתכם. היועמ"שית איננה 'אויבת העם' כפי שמנסים לצייר אותה גורמים אינטרסנטיים. היא המגן של העם מפני שרירות לב שלטונית, מפני שחיתות, ומפני ניסיונות לרסק את יסודות הדמוקרטיה. היא אינה הבעיה; היא חלק חיוני מהפתרון. עלינו לעמוד לצידה, לחזק את ידיה, ולהבהיר בקול צלול וברור: את שלטון החוק בישראל לא יכניעו!