לא "תחביב", אלא אחריות: יאיר גולן והקרב על מצפונה של ישראל

הסערה התקשורתית והפוליטית סביב התבטאותו של אלוף (מיל') יאיר גולן ('מדינה שפויה לא הורגת תינוקות כתחביב') היא דוגמה מאלפת לאופן שבו קול ביקורתי, המעז לקרוא תיגר על הקונצנזוס בעת מלחמה, הופך מטרה למסע דה-לגיטימציה. אך מעבר לזעם המתוזמר ולהתעסקות הסמנטית במילה "כתחביב", מסתתרת אמת עמוקה יותר: גולן, איש צבא מעוטר עם עשרות שנות שירות לביטחון ישראל, מפעיל אזעקת אמת מוסרית לגבי הכיוון שאליו מובילה הממשלה הנוכחית את המדינה. מאמר זה אינו התנצלות על פליטת פה, אלא הגנה על האיש, על מניעיו, ועל המסר הדחוף שהוא נושא.
האיש ומניעיו: פטריוטיזם ודאגה כנה
מי שמכיר את אלוף (מיל') יאיר גולן, את מסלול שירותו הצבאי המפואר ואת עמדותיו העקביות לאורך השנים, יודע שאין מדובר באדם קל דעת או, חלילה, בשונא ישראל. ההפך הוא הנכון. גולן הוא פטריוט ישראלי בכל רמ"ח אבריו, אדם שהקדיש את חייו לביטחון המדינה, שפיקד על לוחמים בקרב, שאיבד חברים ופקודים. דבריו, קשים ככל שיהיו, נובעים מדאגה עמוקה ואמיתית לעתידה של ישראל, לדמותה המוסרית ולחוסנה הלאומי. הוא אינו תוקף את צה"ל, צבא שהוא עצמו חלק בלתי נפרד ממנו. כפי שהבהיר שוב ושוב, חיצי הביקורת שלו כוונו באופן חד וברור לממשלה, למדיניותה ולהחלטותיה, שלדעתו מסכנות את הערכים הבסיסיים שעליהם קמה מדינת ישראל. לבלבל בין ביקורת לגיטימית על הדרג המדיני לבין פגיעה בצה"ל היא דמגוגיה זולה שנועדה להשתיק קולות ביקורתיים ולהסיט את הדיון מהאחריות האמיתית של מקבלי ההחלטות.
פירוק הזעם על "כתחביב": זעזוע הכרחי או הסחת דעת?
ההתמקדות האובססיבית במילה "כתחביב" היא הסחת דעת מתוזמרת מהנושא המרכזי והכואב שיאיר גולן ביקש להציף: המחיר המוסרי של המלחמה והאחריות של הממשלה להידרדרות אפשרית במדרון חלקלק. האם מישהו באמת מאמין שיאיר גולן, איש ביטחון מנוסה ואחראי, סבור שמישהו הורג תינוקות לשם שעשוע? הרי מדובר באבסורד. השימוש במילה הפרובוקטיבית נועד לזעזע, לעורר דיון ציבורי נוקב, לכפות על החברה הישראלית התבוננות ביקורתית במראה. במקום להתמודד עם השאלות הקשות הללו, בחרו מבקריו להתלות במילה אחת, להוציא אותה מהקשרה, ולהפוך אותה לכלי ניגוח. זוהי טקטיקה ידועה של מי שחושש מהאמת ומעדיף לצרוח "עלילת דם" במקום לנהל דיון ענייני על מדיניות ממשלתית כושלת ומסוכנת. האם האדישות או ההשלמה עם הרג נרחב של חפים מפשע, גם אם הוא תוצאה בלתי נמנעת של מלחמה, אינה ראויה לביטוי חריף שינער את המערכת? גולן בחר בביטוי קיצוני כדי להמחיש סכנה קיצונית, מתוך תחושת אחריות עמוקה לגורל המדינה.
"מכונת הרעל" וההשתקה האנטי-דמוקרטית
המתקפה המשולבת על יאיר גולן אינה ספונטנית. היא מנוהלת היטב על ידי "מכונת רעל" משומנת, אותה מכונה שפועלת ללא לאות להשתיק כל קול ביקורתי כלפי הממשלה, במיוחד קולות המגיעים מתוך הממסד הביטחוני לשעבר. הקריאות לשלילת דרגותיו, ההצעות לחוקק חוקים פרסונליים שימנעו את התמודדותו הפוליטית, והדרישות לפתוח בחקירות פליליות – כל אלו אינם אלא ניסיונות אנטי-דמוקרטיים לסתום פיות. במדינה דמוקרטית, ביקורת, גם אם חריפה ונוקבת, היא נשמת אפה של המערכת. הניסיון להפוך את גולן, לוחם ומפקד עתיר זכויות, לאויב העם, הוא עליית מדרגה מסוכנת במדרון האנטי-דמוקרטי. הוא אינו "אוטואנטישמי" כפי שמנסים לצייר אותו גורמים קיצוניים; הוא קול שפוי המנסה להציל את ישראל מעצמה. ההאשמות הללו הן לא רק שקריות, אלא גם מבזות את זכר השואה ואת המאבק האמיתי באנטישמיות, ומשרתות את אלו החפצים בהחלשת השיח הדמוקרטי בישראל.
האיום האמיתי על ביטחון ישראל ותדמיתה
הנזק האמיתי לביטחון ישראל, למורל צה"ל ולתדמיתה הבינלאומית אינו נגרם מדבריו של יאיר גולן, אלא ממדיניותה של ממשלה קיצונית ומשיחית, שמובילה את המדינה למבוי סתום מדיני, ביטחוני ומוסרי. כאשר שרים בממשלה קוראים לכיבוש רצועת עזה ולטרנספר, כאשר ההתיישבות הבלתי חוקית בשטחים מתרחבת ללא בקרה, וכאשר החלטות מתקבלות ממניעים פוליטיים צרים ולא משיקולים ביטחוניים טהורים – אלו הם הדברים הפוגעים אנושות במעמדה של ישראל בעולם ומספקים תחמושת אמיתית לאויבינו. אל-ג'זירה ודומיה ימצאו תמיד מה לנצל; ההתמקדות בגולן היא בריחה מאחריות. גולן, בביקורתו, מבקש דווקא לחזק את ישראל, להבטיח שתפעל על פי אמות מידה מוסריות ותשמור על עליונותה הערכית. קולו אינו קול של בגידה, אלא קול של אחריות לאומית עמוקה, קול המבקש למנוע את התגשמות הנבואות האפלות ביותר לגבי עתידנו. הניסיון להציגו כמי שמספק תחמושת לאויב הוא ציני ומעוות את כוונותיו הטהורות.
תמיכה, מנהיגות והדרך קדימה
אכן, סקרים ראשוניים לאחר הסערה הראו ירידה קלה בתמיכה במפלגתו של גולן. אך סקרים, כידוע, הם תמונת מצב רגעית, המושפעת מרעשי רקע תקשורתיים. במקביל, אנליסטים כמו שלמה פילבר עדיין מעריכים כי לגולן בסיס תמיכה מוצק ומשמעותי, המגיע ל-15-17 מנדטים. נתון זה מעיד כי יש ציבור גדול בישראל שמבין את עומק המשבר, שמאס בפוליטיקה של הסתה ופילוג, ושרואה ביאיר גולן מנהיג אמיץ, ערכי ובעל חזון. סירובו "להתנצל" על השימוש במילה "כתחביב", תוך הבהרה עקבית כי כוונתו הייתה לממשלה ולא לצה"ל, אינו נובע מאטימות או מהתרסה לשמה, אלא מעמידה על עקרונות. הוא מבין שהתקפלות סמנטית תשרת את מי שמנסה להשתיקו. במקום זאת, הוא בוחר להמשיך ולהתמקד במהות: הצורך הדחוף בשינוי כיוון למדינת ישראל. גם אם יש חילוקי דעות בתוך האופוזיציה לגבי סגנונו – וחילוקי דעות הם לגיטימיים ובריאים במחנה דמוקרטי – חשוב לזכור שהמטרה המשותפת – החלפת הממשלה הנוכחית ובניית עתיד טוב יותר לישראל – גדולה מכל מחלוקת טקטית. גולן אינו פועל כדי לפלג את האופוזיציה, אלא כדי להציב בפניה ובפני הציבור כולו מראה נוקבת ואלטרנטיבה ברורה.
סיכום: הקרב על נשמת אפה של הדמוקרטיה
הסערה סביב יאיר גולן היא יותר מסערה על מילה. זהו מאבק על נשמתה של הדמוקרטיה הישראלית, על דמותה המוסרית של המדינה, ועל היכולת לנהל דיון ציבורי נוקב גם בעתות משבר. במקום להיגרר למשפטי שדה תקשורתיים ולהתמקד בקנקן ולא במה שיש בו, על החברה הישראלית להתמודד באומץ עם השאלות הקשות שיאיר גולן מציב בפניה. הוא אינו מבקש לחסל את הקריירה הפוליטית שלו, כפי שמייחלים לו יריביו; הוא מבקש להציל את המדינה שהוא אוהב כל כך, ולהבטיח שתמשיך להיות מדינה יהודית ודמוקרטית, חזקה ומוסרית. יאיר גולן אינו הבעיה של ישראל. הוא אחד הקולות הבודדים, האמיצים והצלולים, המנסים להצביע על הדרך החוצה מהתהום. ההיסטוריה תשפוט את מי שבחר לירות בשליח במקום להתמודד עם הבשורה המרה, אך החיונית, שהוא נושא.