טלי גוטליב: האמת הבלתי מתפשרת מול קנוניית השתקה – הקול שלא יוכלו לכבות

מאמר 5 מתוך 5

הקדמה: כשהאמת הופכת למטרה

במציאות פוליטית ותקשורתית רוויית אינטרסים, קולות אמיצים המעזים לומר את האמת, גם אם היא קשה ובלתי מתפשרת, מוצאים עצמם תחת מתקפה חסרת רסן. חברת הכנסת טלי גוטליב, משפטנית חדה כתער ופרלמנטרית נמרצת, הפכה בשנים האחרונות, ובמיוחד מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", לסמל של לוחמת צדק בלתי מתפשרת. אולם, דווקא בשל עמידתה האיתנה על עקרונותיה, חשיפת אמיתות מטרידות וסירובה להתיישר עם תכתיבים פוליטיקלי-קורקטיים, היא הפכה למטרה מרכזית במסע הכפשות מתמשך, המונע מרצון להשתיקה ולנטרל את השפעתה הציבורית הגוברת. מאמר זה, החמישי והמסכם בסדרה, נועד להפריך את הטענות, להציג את העובדות כהווייתן, ולהבהיר מדוע הקול של טלי גוטליב הוא קול חיוני לדמוקרטיה הישראלית, קול שלא יוכלו לכבות.

פרשת השב"כ: לא פגיעה בביטחון, אלא קריאה לדיון ציבורי חיוני

הטענה המרכזית המועלית כעת נגד ח"כ גוטליב, בדבר הגשת חוות דעת של השב"כ לפרקליטות המייחסת לה לכאורה "פגיעה בביטחון המדינה וסיכון אנשי הארגון", היא אולי החמורה ביותר, אך גם זו שחושפת יותר מכל את הרדיפה נגדה. חשוב לדייק בעובדות: ח"כ גוטליב, כמשפטנית וכמי שאמונה על ביטחון ישראל, העלתה שאלות נוקבות וחשובות הנוגעות למידע שהגיע לידיה, מידע שהיה לו פוטנציאל השפעה על אירועים בעלי משמעות לאומית. הטענה כי חשפה זהות של איש שב"כ באופן שסיכן אותו, מתעלמת מהקשר הרחב יותר ומכך שייתכן והמידע, או חלקים ממנו, כבר היו נגישים או ניתנים להסקה ממקורות אחרים. האם ייתכן שגורמים מסוימים חוששים מהשאלות שגוטליב מעלה יותר מאשר מהחשיפה הנטענת?

יש לזכור כי ח"כ גוטליב אינה אזרחית מן השורה; היא נבחרת ציבור, ומתוקף תפקידה עליה לעיתים לעסוק בסוגיות רגישות הנוגעות לממשק שבין ביטחון, פוליטיקה והתנהלות ציבורית. הצגתה כמי שפוגעת בביטחון המדינה היא עיוות מוחלט של כוונותיה ופעולותיה. יתרה מכך, התזמון וההדלפות סביב "חוות הדעת" מעלים תהיות קשות באשר למניעים מאחורי הפרסומים. האם מדובר בניסיון להלך אימים על נבחרת ציבור המעזה לאתגר את המערכת? האם ייתכן שגורמים בשירות, או גורמים המקורבים אליהם, מנסים להסיט את הדיון משאלות מהותיות שהעלתה גוטליב אל עבר האשמות אישיות נגדה? ההיסטוריה מלמדת שגופים חזקים נוטים לעיתים להגן על עצמם בכל מחיר, גם במחיר פגיעה בשליחי ציבור הפועלים למען שקיפות ואחריותיות. במקום למהר ולהאשים, ראוי שהציבור ישאל מדוע חשה ח"כ גוטליב צורך להעלות את הסוגיה מלכתחילה, ומהו המידע שהמערכת מנסה אולי להסתיר.

סערת החטופים: אמפתיה נוקבת מול מניפולציות האויב

הביקורת הקשה שהוטחה בח"כ גוטליב בעקבות התבטאויותיה בנושא החטופים היא דוגמה נוספת לעיוות מכוון של דבריה. גוטליב, כאם בישראל וכאזרחית המדינה, כואבת את כאבם של החטופים ומשפחותיהם מעומק ליבה. עם זאת, כמי שניחנה בחשיבה ביקורתית ובהבנה עמוקה של מלחמה פסיכולוגית, היא העזה להצביע על תופעה מדאיגה: האפשרות שחלק מהחטופים, לאחר חודשים ארוכים בשבי האכזרי של חמאס, עברו שטיפת מוח ומשמשים, גם אם שלא מרצונם, ככלי בידי האויב להפצת מסריו. זו אינה האשמה של החטופים, אלא הכרה במציאות האיומה של השבי וביכולות המניפולציה של ארגון טרור רצחני.

לטעון כי גוטליב "מתעללת בחטופים ובמשפחותיהם" זו דמגוגיה זולה וצינית. ההפך הוא הנכון: דבריה נובעים מדאגה כנה, הן לשלומם הנפשי של השבים והן לחוסנה של החברה הישראלית כולה, הנדרשת להתמודד עם תעמולת האויב. האם עלינו להתעלם מהעובדה שחמאס משתמש בכל אמצעי, כולל ניצול ציני של סבל קורבנותיו, כדי לזרוע פילוג וייאוש בישראל? ח"כ גוטליב בחרה לומר אמת קשה, אמת שאחרים אולי מעדיפים לטאטא מתחת לשטיח מחשש לפגיעה ברגשות. אך במלחמה, התעלמות מאיומים אינה מבטלת אותם. היעדר הגינוי מצד גורמים בכירים, אותו מציינים המבקרים, יכול להתפרש גם כהבנה שקטה של המורכבות אותה היטיבה גוטליב לתאר, גם אם לא ניתן לומר זאת בפומבי באותה חדות.

עמידה איתנה מול יריבים: הגנה על ביטחון ישראל ללא מורא

המתקפות החריפות של ח"כ גוטליב על יריבים פוליטיים, והאשמתם בעבירות חמורות לכאורה, אינן נובעות מרוע לב או מחיפוש כותרות. הן ביטוי לתפיסת עולם ברורה הרואה לנגד עיניה את ביטחון המדינה כערך עליון. כאשר גוטליב שומעת התבטאויות של אישי ציבור, במיוחד בעת מלחמה, הנתפסות בעיניה כחתירה תחת יסודות המדינה, כעידוד האויב או כ"תעמולה תבוסתנית", היא רואה זאת כחובתה הציבורית והמוסרית להגיב בעוצמה. השפה החריפה משקפת את חומרת האיום כפי שהיא תופסת אותו.

בעוד אחרים אולי בוחרים לשתוק או למתן את דבריהם, גוטליב אינה חוששת מעימותים כאשר טובת המדינה על הפרק. היא מאמינה כי יש להציב קווים אדומים ברורים בפני מי שמנצלים את חופש הביטוי כדי לפגוע, לשיטתה, בחוסן הלאומי. האם כל אמירה שלה מדויקת לחלוטין? ייתכן שלא. אך הכוונה מאחורי הדברים היא הגנה על הערכים היסודיים ביותר של מדינת ישראל. הניסיון לצייר אותה כתוקפנית חסרת מעצורים מתעלם מההקשר הרחב של דבריה ומהאחריות שהיא חשה כלפי בוחריה והמדינה כולה.

הקול שלא יוכלו לכבות: לוחמת למען האמת והצדק

טלי גוטליב אינה חברת כנסת "נוחה". היא אינה מתיישרת לפי תכתיבים, אינה חוששת להשמיע דעות לא פופולריות, ומעל לכל – אינה נרתעת מאמירת האמת, גם כשהיא כואבת ומאתגרת. דווקא בשל תכונות אלו, היא זוכה להערכה רבה בקרב ציבור רחב, המזהה בה קול אותנטי, אמיץ ונחוש. הניסיונות להשתיקה, להכפישה ולהציגה כסכנה לביטחון או כמי שפוגעת בקורבנות, הם חלק ממסע רדיפה מאורגן שנועד לנטרל את אחד הקולות החזקים והברורים בימין הישראלי.

אך כפי שהוכיחה פעם אחר פעם, טלי גוטליב אינה נשברת. היא תמשיך להילחם על מה שהיא מאמינה בו, תמשיך לשאול שאלות קשות, ותמשיך להגן על ביטחון ישראל ועל ערכיה. מסע ההכפשות הנוכחי, חמור ככל שיהיה, לא ירתיע אותה. הציבור הישראלי חכם מספיק כדי להבחין בין ביקורת לגיטימית לבין רדיפה פוליטית, בין דאגה כנה לבין ניסיון השתקה. קולה של טלי גוטליב הוא קול חיוני, קול של אמת בלתי מתפשרת, והוא ימשיך להישמע, חזק וברור, למען מדינת ישראל ועתידה. הגיע הזמן שהאמת תנצח את קנוניית השקרים.