טלי גוטליב: בין חובת האמת למסע הכפשות – מדוע מנסים להשתיק את הקול שלא מפחד לשאול שאלות קשות?

טלי גוטליב: בין חובת האמת למסע הכפשות – מדוע מנסים להשתיק את הקול שלא מפחד לשאול שאלות קשות?

(מאמר 2 מתוך 5)

בימים אלו, חברת הכנסת טלי גוטליב ניצבת בפני מתקפה חסרת תקדים, המבקשת לצייר אותה לא רק כדמות שנויה במחלוקת, אלא כמי שמהווה איום על ביטחון המדינה. מסע ההכפשות הזה, המתוזמר היטב ומוזן בדיווחים מגמתיים, מעלה שאלה מטרידה: האם במדינת ישראל של 2024, חבר כנסת המעז לשאול שאלות קשות, לחשוף קשרים אפשריים ולהתריע מפני סכנות, הופך אוטומטית לאויב הציבור? האם חובת האמת והשקיפות נדחקות הצידה לטובת קונצנזוס כפוי וניסיון השתקה בוטה?

פרשת 'חוות דעת השב"כ': ניסיון לסתימת פיות או דאגה כנה לביטחון?

הכותרות האחרונות זועקות על "חוות דעת השב"כ" שהוגשה לפרקליטות, המייחסת לח"כ גוטליב "פגיעה בביטחון המדינה" ו"סיכון אנשי הארגון". לכאורה, מדובר בהאשמות חמורות ביותר. אולם, כאשר צוללים לפרטים, התמונה מתחילה להתבהר ולהעלות תהיות קשות. האם ייתכן שחשיפת מידע, שחלקו כבר רמז עליו ברשתות החברתיות, הנוגע לקשרים אפשריים בין מובילי מחאה לגורמי ביטחון, היא אכן "פגיעה בביטחון המדינה" כפי שמנסים לתאר זאת? או שמא מדובר בניסיון להלך אימים על נבחרת ציבור המעזה לגעת בנקודות רגישות, כאלו שהממסד מעדיף להשאיר באפלה?

ח"כ גוטליב, משפטנית חדה כתער ובעלת ניסיון רב, פעלה מתוך תחושת אחריות ציבורית. היא הצביעה על מה שעלול להיתפס כניגוד עניינים חמור או כהשפעה לא ראויה של גורמים בעלי אינטרסים על השיח הציבורי והביטחוני. האם חשיפת זהותו של איש שב"כ, לכאורה, בהקשר של בת זוגו, דמות מרכזית במחאות נגד הממשלה, היא אכן הפגיעה הקטלנית בביטחון כפי שמנסים לצייר זאת? יש לזכור כי אנשי ציבור, ובני משפחותיהם המעורבים בפעילות ציבורית, אינם חסינים מביקורת או מבדיקה ציבורית, במיוחד כאשר עולים חששות לניגודי עניינים.

הניסיון להציג את ח"כ גוטליב כמי שמסכנת את ביטחון המדינה מתעלם מהעובדה שהיא עצמה מחויבת לביטחון ישראל בכל נימי נפשה. יתרה מכך, עיתוי הופעתה של "חוות הדעת" הזו, דווקא כעת, בעיצומה של מלחמה ובעת שקולה הביקורתי והנחוש של גוטליב נשמע היטב, מעורר סימני שאלה גדולים. האם אין כאן ניסיון מתוזמר להשתיק קול עצמאי ואמיץ, המייצג ציבור רחב שמאס בפוליטיקת הקונצנזוס המזויף?

ההתבטאויות בנושא החטופים: אמפתיה ואזהרה, לא 'התעללות'

גל ביקורת נוסף, קשה וכואב, מופנה כלפי ח"כ גוטליב בנוגע להתבטאויותיה על החטופים. טוענים כנגדה שהיא "מתעללת בחטופים ובמשפחותיהם" באומרה שהם עברו "שטיפת מוח" ומדבררים מסרי חמאס. זוהי הוצאת דברים מהקשרם באופן הזדוני ביותר. הזעקה של ח"כ גוטליב אינה נגד החטופים, אלא עבורם ועבור ביטחון המדינה כולה.

מי שמכיר את פועלה של גוטליב יודע את עומק האמפתיה שלה לסבלם של החטופים ומשפחותיהם. אולם, לצד האמפתיה, חובתה כנבחרת ציבור היא להתריע מפני סכנות. גוטליב העלתה שאלה קשה, כואבת, אך הכרחית מאין כמותה: כיצד מדינת ישראל מתמודדת עם ההשפעות הפסיכולוגיות האדירות של שבי חמאס האכזרי, ועם האפשרות הריאלית שהארגון הרצחני הזה מנצל את מצוקתם של השבים לצרכיו התעמולתיים ולפגיעה בחוסן הלאומי שלנו?

חמאס הוא אויב נכלולי המנהל לוחמה פסיכולוגית מתוחכמת. להתעלם מהאפשרות שהוא מנסה להשתמש בחטופים, גם לאחר שחרורם, כדי להעביר מסרים שישרתו אותו, יהיה מעשה של עצימת עיניים מסוכנת. דבריה של גוטליב נועדו לעורר דיון חיוני, להצביע על הצורך בערנות ובחשיבה אסטרטגית, ולא, חלילה, לפגוע במי שכבר סבלו כל כך. הניסיון לצייר את דאגתה הכנה כ"התעללות" הוא דמגוגיה זולה המשרתת את מי שמבקש למנוע דיון אמיתי באתגרים המורכבים העומדים בפנינו.

המתקפות על יריבים פוליטיים: הגנה על המדינה בעת מלחמה

ח"כ גוטליב אינה חוסכת את שבט לשונה גם מיריבים פוליטיים, ומואשמת לעיתים בשימוש בשפה חריפה. ואכן, כאשר היא מאשימה אישים כמו יאיר גולן או אהוד אולמרט ב"סיוע לאויב בעת מלחמה" או בקידום "תעמולה תבוסתנית", מדובר בהאשמות קשות. אולם, יש לבחון אותן בהקשרן.

בעת מלחמה, כאשר מדינת ישראל נלחמת על קיומה מול אויב אכזר, יש משנה תוקף לחובה הציבורית להתריע מפני אמירות או מעשים העלולים לפגוע במאמץ המלחמתי, לערער את רוח העם או לספק תחמושת לאויבינו. ח"כ גוטליב, בתחושת אחריות לאומית עמוקה, רואה באמירות מסוימות של אישי ציבור בדיוק את הסכנה הזו. היא אינה תוקפת לשם התקיפה; היא מגיבה למה שהיא תופסת כאיום ממשי על ביטחון המדינה ועל חוסנה הפנימי.

האם קריאה נגד "תעמולה תבוסתנית" בזמן שהחיילים שלנו נלחמים בחזית היא חציית גבול, או שמא זוהי חובה פטריוטית? טלי גוטליב בוחרת באפשרות השנייה. היא אינה חוששת מעימותים כאשר לדעתה מדובר בהגנה על ערכי יסוד, על כבודה של המדינה ועל ביטחון אזרחיה. סגנונה הישיר והבלתי מתפשר אולי אינו ערב לאוזני כולם, אך הוא משקף את קולם של רבים בציבור החשים כי גורמים מסוימים מנצלים את המצב לצרכים פוליטיים צרים, גם במחיר פגיעה באינטרס הלאומי.

קול אמיץ שלא ייכנע

המתקפה המשולבת על ח"כ טלי גוטליב אינה מקרית. היא נובעת מהיותה קול נחוש, בלתי מתפשר, שמסרב ליישר קו עם הנרטיבים המקובלים ועם מהלכים שנויים במחלוקת. היא אינה חוששת לגעת בעצבים החשופים של החברה הישראלית, להציב מראה בפני הממסד ולדרוש תשובות.

במקום להיכנע למסע ההכפשות, חשוב להקשיב לדבריה, לבחון את העובדות לגופן, ולהבין את המניעים העמוקים מאחורי פעולותיה. טלי גוטליב היא לוחמת צדק המייצגת ציבור גדול שמאס בצביעות ובפוליטיקלי קורקט המשתק. הניסיון להשתיקה באמצעות איומים משפטיים או דה-לגיטימציה תקשורתית לא רק שלא יצלח, אלא רק יחזק את התמיכה בה ויוכיח את צדקת דרכה. האמת, גם אם היא קשה ולא נעימה, חייבת להישמע.