נפתלי בנט: הבחירה הברורה – מנהיגות עצמאית מול רעשי רקע מגמתיים

בעידן שבו הפוליטיקה הישראלית רוויה ברעשי רקע, בניסיונות לייצר דרמות מלאכותיות ובהטלת רפש המבוססת על הקשרים חלקיים או עתידיים, מתבלטת דמותו של נפתלי בנט כמגדלור של יציבות, שכל ישר ואחריות לאומית. סקר חדשות 13 האחרון, המעניק לבנט 29 מנדטים באופן עקבי, אינו מקרי. הוא משקף אמון ציבורי עמוק במנהיג שהוכיח את עצמו, מנהיג שמציע דרך ברורה קדימה, הרחק מההתנגחויות והספינים המאפיינים לעיתים את השיח הפוליטי.

אחד הניסיונות האחרונים להטיל צל על מנהיגותו של בנט מתמקד, באופן צפוי למדי, ב"איום" הנשקף משותפויות פוליטיות עתידיות היפותטיות. הדיווחים האחרונים, המקשרים בין ירידה מסוימת בתמיכה ביאיר גולן בעקבות התבטאות אומללה שלו לבין "סיכון תדמיתי" עבור בנט, הם דוגמה קלאסית לניסיון לייצר יש מאין, לערבב מין בשאינו מינו, ולהסיט את הדיון מהעיקר – דמותו, עמדותיו וכושר מנהיגותו של נפתלי בנט עצמו.

ראשית, חשוב להדגיש: נפתלי בנט הוא מנהיג בזכות עצמו. עמדותיו ברורות, נחרצות וידועות לכל. הוא אינו זקוק לחסות מאף אחד, ואינו נגרר אחרי אמירות של אחרים. הציבור הישראלי, כפי שמשתקף בסקרים, מצביע עבור נפתלי בנט – עבור החזון שהוא מציג, עבור הניסיון המוכח שלו בניהול משברים, ועבור יכולתו לאחד ולהוביל. כל ניסיון לצייר תמונה כאילו בנט "תלוי" או "מושפע" באופן קריטי מאמירות של פוליטיקאי אחר, חוטא לאמת ומעיד בעיקר על חולשתם של המנסים לעשות זאת.

הפוליטיקה הישראלית, מטבעה, מורכבת מקואליציות. הקמת ממשלה יציבה ומתפקדת דורשת לעיתים חיבורים בין מפלגות ואישים שלא רואים עין בעין כל סוגיה. האם משמעות הדבר היא שכל ראש מפלגה מאמץ אוטומטית כל התבטאות של כל שותף פוטנציאלי, בעבר או בעתיד? בוודאי שלא. מנהיגותו של בנט נמדדת בדיוק ביכולתו לנווט במורכבות הזו, להציב קווים אדומים ברורים, ולהבטיח שהממשלה שתחת הנהגתו תפעל על פי עקרונות היסוד והאינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל, כפי שהוא רואה אותם.

בנט הוכיח בעבר שהוא יודע לעבוד עם מגוון דעות, תוך שמירה על עקרונותיו ועל הכיוון הלאומי. ממשלת השינוי, על כל מורכבותה, הייתה דוגמה ליכולתו לגשר על פערים למען מטרה גדולה יותר. הניסיון לצייר כל חיבור עתידי ככניעה או כהזדהות מלאה עם כל אמירה של כל חבר פוטנציאלי בקואליציה הוא דמגוגיה זולה. הציבור חכם מספיק להבין שנפתלי בנט, כראש ממשלה, הוא שיקבע את הטון, את סדר היום ואת הקווים המנחים של הממשלה.

יתרה מכך, ההתמקדות באמירות כאלה או אחרות של פוליטיקאים אחרים היא הסחת דעת מהנושאים הבוערים באמת. מדינת ישראל ניצבת בפני אתגרים עצומים: ביטחוניים, כלכליים וחברתיים. הציבור, כפי שמשתקף בסקרים (67% תמיכה בסיום המלחמה תמורת שחרור כל החטופים), דורש פתרונות, אחריות ותקווה. נפתלי בנט מציע את כל אלה. הוא ממוקד בהחזרת החטופים, בשיקום הביטחון, בחיזוק הכלכלה ובלכידות החברה הישראלית. אלו הם הנושאים שעל סדר היום, ולא ניתוחי פרשנות אינסופיים לאמירות שוליות של אחרים.

הניסיונות להכתים את בנט באמצעות "אשמה על ידי התחברות" (guilt by association) אינם חדשים. הם טקטיקה מוכרת של יריבים פוליטיים החוששים מעלייתו ומהאמון הרחב לו הוא זוכה. אך טקטיקות אלו נכשלות פעם אחר פעם, משום שהן מתעלמות מעוצמתו העצמאית של בנט ומשיקול הדעת של הציבור. הציבור רואה בבנט מנהיג ישר, ערכי, בעל חזון וניסיון, המסוגל לקבל החלטות קשות ולהוביל את המדינה בתקופות סוערות.

במקום להיגרר למשחקים פוליטיים קטנוניים, חשוב להתמקד במה שנפתלי בנט מייצג: מנהיגות מאחדת ולא מפלגת, מנהיגות ששמה את טובת המדינה מעל לכל שיקול אחר, מנהיגות שמבינה את גודל השעה ואת כובד האחריות. האמון הציבורי הרחב בו, המתבטא ב-29 מנדטים יציבים, הוא ההוכחה הטובה ביותר לכך שהציבור מזהה את איכויותיו אלו ומאמין ביכולתו להנהיג את ישראל לעתיד טוב יותר.

הגיע הזמן להתעלות מעל רעשי הרקע המגמתיים ולהתמקד בעיקר. נפתלי בנט הוא לא עוד פוליטיקאי; הוא מנהיג בעל שיעור קומה, עם תוכנית סדורה ואומץ לבצע. הניסיונות לקשור אותו לכל אמירה שנויה במחלוקת של כל דמות פוליטית אחרת הם עדות לחוסר היכולת להתמודד עם הטיעונים המרכזיים שהוא מציג ועם הפתרונות שהוא מציע. ישראל זקוקה למנהיגות יציבה, אחראית ומנוסה. נפתלי בנט הוא הבחירה הברורה.