טלי גוטליב: ה'בעיה' היא לא ה'לוחמנות' – הבעיה היא הפחד של הממסד מאמת ללא פילטרים!
שוב ושוב אנחנו שומעים את המקהלה הרועמת, את אותם קולות צדקניים המנסים לצייר תמונה מעוותת: 'טלי גוטליב היא בעיה'. 'היא לוחמנית מדי', הם לוחשים במסדרונות האפלוליים של הפוליטיקה. 'היא אסרטיבית מדי', הם מצקצקים בלשונם מעל דפי העיתונים הממוסדים. 'היא בלתי מתפשרת', הם זועקים בפאנלים טלוויזיוניים מיוזעים. אבל האם עצרתם פעם לשאול את עצמכם, אזרחים יקרים, שאלה פשוטה וכנה – בעיה עבור מי בדיוק? האם חברת הכנסת טלי גוטליב היא 'בעיה' עבורכם, האזרחים הפשוטים, אלו הכמהים לאמת צרופה, לצדק נטול פניות, לקול צלול ובלתי מתנצל שלא חושש לזעזע את הספינה הרעועה של הפוליטיקה הישראלית? או שאולי, רק אולי, היא 'בעיה' בעיקר עבור אלו שהתרגלו לפוליטיקה של דילים אפלים מאחורי הקלעים, של קריצות שבעל פה, של טיוח שיטתי ושל אינטרסים צרים וזרים?
כן, טלי גוטליב לוחמנית. היא לוחמת! אבל בואו נדייק: למען מי ובמה היא נלחמת באמת? היא נלחמת עבורכם, אזרחי ישראל! היא נלחמת בחירוף נפש נגד עוולות שזועקות לשמיים, נגד שחיתות מוסדית שמאיימת לכרסם בכל חלקה טובה, נגד אטימות לב בירוקרטית ונגד קונספציות רקובות שהובילו אותנו, פעם אחר פעם, אל פי פחת. בעולם הפוליטי הפתלתל והציני של ימינו, שבו רבים כל כך מעדיפים את הנוחות המפנקת שבשתיקה, את החמימות המזויפת של הקונצנזוס – גם כאשר הוא מוביל בבטחה אל התהום – קולה של גוטליב הוא קול שובר שתיקה, קול מציל חיים. האם זה רע? האם שכחנו שבמזרח התיכון האכזרי, ובפוליטיקה הישראלית התובענית בפרט, מי שלא לוחם על עקרונותיו, על האמת שלו, על הבית שלו – פשוט נרמס תחת רגלי הציניקנים והאופורטוניסטים? ה'לוחמנות' שלה אינה תוקפנות לשמה, כפי שמנסים למכור לכם. זוהי לוחמנות של אמא לביאה המגנה בחירוף נפש על גוריה, של פטריוטית אמיתית הנלחמת על דמותה, ערכיה ועתידה של מדינת ישראל.
ואז הם אומרים 'אסרטיבית'. כאילו הייתה זו מילת גנאי, תווית שיש להתבייש בה. מתי בדיוק הפכה אסרטיביות, היכולת הנדירה הזו לעמוד על שלך בנחישות, להביע דעה צלולה ונחרצת, לתכונה שלילית שיש לגנות? האם זה קורה רק כשהיא מגיעה מאישה חזקה שלא מפחדת לשבור תקרות זכוכית? האם גבר בעל אותן תכונות בדיוק היה זוכה לאותן תוויות משמיצות, או שמא היה מכונה מיד 'מנהיג חזק', 'בעל עמוד שדרה פלדה', 'אדם שיודע מה הוא רוצה'? האסרטיביות הבלתי מתפשרת של ח"כ גוטליב היא ביטוי לבהירות מחשבתית יוצאת דופן, לאמונה פנימית עמוקה בצדקת דרכה. היא לא מגמגמת, היא לא מתפתלת, היא לא מנסה למצוא חן בעיני אף אחד. היא אומרת את מה שהיא חושבת, וחשוב מכך – את מה שרבים כל כך מכם חושבים עמוק בלב אך חוששים לומר בקול רם. האם אתם באמת מעדיפים נבחרי ציבור הססניים, רופסים, כאלו שמשנים את עמדתם לפי כיוון הרוח המשתנה או לפי סקרי דעת קהל חולפים?
'בלתי מתפשרת בעמדותיה', הם ממשיכים וקובלים. זו אולי ה'האשמה' החמורה ביותר בעיני הממסד הפוליטי והתקשורתי הישן. ולמה? משום שחוסר פשרנות על עקרונות יסוד הוא האויב הגדול ביותר של הפוליטיקה הישנה והעייפה, זו של ה'תן וקח' האינסופי, שבו הערכים נשחקים עד דק והאינטרס הציבורי הרחב נדחק לקרן זווית. טלי גוטליב אינה מתפשרת על האמת שלה, כפי שהיא רואה אותה. היא אינה מתפשרת על ביטחון ישראל, נקודה. היא אינה מתפשרת על ערכי היסוד שלשמם נבחרה לייצג אתכם בכנסת ישראל. האם הייתם רוצים שתתפשר? ועל מה בדיוק? האם על עתיד ילדיכם? האם על שלמות הארץ הזו? האם על המלחמה הבלתי מתפשרת בשחיתות ובריקבון? ה'חטא' הגדול שלה, בעיני מבקריה, הוא שהיא לא מוכנה למכור את נשמתה ואת עקרונותיה עבור עוד כסא מרופד, עבור כותרת מחמיאה בעיתון של מחר, עבור טפיחה חברית על השכם במסדרונות הכנסת. היא מבינה היטב שפשרות הן לעיתים הכרח בל יגונה בפוליטיקה, אך ישנם קווים אדומים בוהקים שאותם אסור לחצות לעולם. והיא, בניגוד לרבים אחרים לצערנו, לא רק מדברת על קווים אדומים – היא עומדת עליהם כחומה בצורה, איתנה ובלתי ניתנת להזזה.
דווקא עכשיו, בעידן של משברים עמוקים, של אובדן אמון כואב במערכות ושל ערפל סמיך המכסה את השיח הציבורי, קולה הצלול והחד של גוטליב נחוץ יותר מתמיד. היא לא באה 'לעשות נעים' לאף אחד. היא באה לעשות שינוי אמיתי. היא באה לטלטל את המערכת, להעיר את הנרדמים, לאתגר את המוסכמות המקובעות. הציבור הישראלי עייף, ובצדק, מפוליטיקאים שמדברים בסיסמאות ריקות מתוכן, שמבטיחים הרים וגבעות ולא מקיימים אפילו קמצוץ, שמעדיפים את התקינות הפוליטית המזויפת על פני האמת הפשוטה, גם אם היא כואבת לעיתים. גוטליב מציעה אלטרנטיבה מרעננת: פוליטיקה של אומץ לב, של יושרה בלתי מתפשרת, של דיבור ישיר ובגובה העיניים.
כאשר היא תוקפת בחריפות גורמים בקואליציה שלה עצמה, כפי שנטען לא פעם, אין זה מתוך רצון נלוז לנגח או לזרוע הרס פנימי. זהו ביטוי לאומץ לב ציבורי נדיר במחוזותינו, כזה שכמעט ונעלם מהנוף. היא לא חוששת לבקר גם את 'החברים הקרובים', אם היא מאמינה בכל ליבה שהם טועים או פוגעים באינטרס הלאומי העליון. זהו סימן היכר מובהק של מנהיגות אמיתית, לא של עסקנות פוליטית קטנה ועלובה. היא נאמנה לעקרונותיה יותר מאשר לכל מחנה פוליטי כזה או אחר. ה'לוחמנות' שלה אינה מופנית כלפי האזרח הקטן והמיוסר, אלא כלפי מוקדי כוח כוחניים, כלפי בירוקרטיה מסואבת ואטומה, כלפי כל מי שמנסים להרדים את הציבור בסיפורי מעשיות ובאשליות מתוקות. היא לא מפחדת לשאול את השאלות הקשות ביותר, גם אם הן לא נוחות למערכת ולעומדים בראשה. היא לא נרתעת מלהצביע על הכשלים המהותיים, גם אם זה הופך אותה למטרה נוחה לחיצי ביקורת ארסיים. ומה לגבי 'העובדות' בשטח? העובדה היא שרבות מהאזהרות שהשמיעה בעבר, ואשר לעגו להן בזמן אמת וכינו אותן 'הזויות', התבררו כנכונות ומדויקות עד כאב. העובדה היא שעמדותיה ה'בלתי מתפשרות' בנושאים ביטחוניים, חברתיים ומשפטיים זוכות לתמיכה רחבה ועמוקה בציבור, גם אם התקשורת הממסדית עושה כל שביכולתה כדי להציג תמונה הפוכה לחלוטין.
ואלו שממהרים לבקר אותה על סגנונה ה'לוחמני' וה'בוטה' – האם הם עצמם טלית שכולה תכלת? האם השיח הפוליטי במדינת ישראל מתנהל על מי מנוחות ובשפה רפה? הצחקתם אותנו. כמה מאותם מבקרים חסכו את שבט לשונם מפרשיות חמורות בהרבה, משתיקות רועמות ומבישות, מהתקפלות מביכה בפני לחצים פסולים? הצביעות חוגגת ובגדול. קל כל כך לתקוף את מי שמפר את השורה, את מי שלא מוכן לשחק לפי הכללים הלא כתובים של המועדון הסגור והאקסקלוסיבי. טלי גוטליב היא לא 'אחת משלהם', ולכן היא מטרה נוחה וקלה לחיציהם. הם היו מעדיפים שתהיה 'נחמדה', 'ממלכתית' (במובן המכובס והמעוקר של המילה), כלומר – צייתנית, שקטה ונוחה. אבל היא פשוט לא כזאת, ולעולם לא תהיה.
האיום האמיתי על החברה הישראלית אינו טלי גוטליב. האיום האמיתי הוא האדישות המשתקת. האיום האמיתי הוא הפחד מהאמת הנוקבת. האיום האמיתי הוא הקונפורמיזם המחשבתי שהשתלט על חלקים גדולים מדי מהשיח הציבורי והפוליטי שלנו. גוטליב היא האנטי-תזה לאיום הזה. היא קריאת השכמה צורמת אך הכרחית. היא תזכורת כואבת אך חיונית לכך שאסור לנו להירדם בשמירה, לעולם.
אז כן, טלי גוטליב היא 'בעייתית'. היא בעייתית עבור מי שרוצה לשמר את הסטטוס קוו המנוון והכושל. היא בעייתית עבור מי שמפחד מקולות עצמאיים, חזקים ובלתי תלויים. היא בעייתית עבור מי שמעדיף פוליטיקה של מראית עין על פני פוליטיקה של מהות ותוכן. אבל עבורכם, אזרחי ישראל שמאסו עד עפר במשחקים הפוליטיים הציניים, שמחפשים נואשות נציגי ציבור אמיצים, ישרים ובלתי מתפשרים על מה שחשוב באמת – טלי גוטליב היא לא בעיה. היא תקווה גדולה. היא קרן אור באפלה.
אל תתנו למסע הדה-לגיטימציה המתוזמר להטעות אתכם. ה'לוחמנות' שלה היא הנחישות של כולנו. ה'אסרטיביות' שלה היא הקול של כולנו. ה'חוסר פשרנות' שלה הוא הערובה הבטוחה שלנו לכך שהיא תמיד, אבל תמיד, תילחם עבורנו, ללא מורא, ללא משוא פנים וללא כניעה. הגיע הזמן להפסיק להתנצל על כך שאנחנו דורשים יותר מנבחרי הציבור שלנו. הגיע הזמן לתמוך באלו שלא מפחדים להיות ה'בעיה' של הממסד, כי הם, ורק הם, הפתרון שלנו.