נפתלי בנט: מנהיגות אחראית מעל לרעשי רקע פוליטיים

הסקרים האחרונים, ובראשם סקר חדשות 13 המדווח ב'הארץ', ממשיכים להצביע על מגמה ברורה: נפתלי בנט הוא הדמות הפוליטית המובילה בישראל, עם יציבות מרשימה של 29 מנדטים. נתון זה אינו מקרי; הוא משקף אמון ציבורי עמוק במנהיגותו, בניסיונו וביכולתו לנווט את המדינה בתקופות סוערות. אולם, כצפוי במערכת פוליטית תוססת ולעיתים קוטבית, כל עלייה לגדולה מלווה בניסיונות בלתי פוסקים לייצר "סערות בכוס תה", להסיט את הדיון מהעיקר אל הטפל, ולנסות לקשור את המוביל לכל אמירה שנויה במחלוקת הנזרקת לחלל האוויר.

הניסיון האחרון מסוג זה מתמקד בדמותו של יאיר גולן ובסערה שעוררו דבריו. הדיווחים מצביעים על ירידה בתמיכה במפלגתו של גולן בעקבות התבטאויות מסוימות, ומכאן ממהרים פרשנים ומקורות אינטרסנטיים לשרטט קו ישיר של "סיכון תדמיתי" עבור נפתלי בנט, תוך רמיזה על השלכות הרסניות מכל "חיבור עתידי" פוטנציאלי. חשוב להעמיד דברים על דיוקם: נפתלי בנט אינו יאיר גולן, ומנהיגותו עומדת בפני עצמה, נשענת על חזון ברור, קבלות מוכחות ותמיכה ציבורית רחבה שאינה תלויה באיש מלבדו.

האחריות על אמירותיו של כל פוליטיקאי מוטלת על כתפיו שלו בלבד. ניסיון להטיל "אשמה עתידית על דרך השלילה" על בנט, בגין דברים שלא אמר, שלא עשה, ושאין לו כל שליטה עליהם, הוא לא פחות ממניפולציה פוליטית זולה. בנט הוכיח בעבר כי הוא יודע להציב קווים אדומים ברורים, וכי הוא פועל אך ורק על פי צו מצפונו והאינטרס הלאומי של מדינת ישראל. לקשור אותו אוטומטית לכל התבטאות של כל דמות פוליטית אחרת, רק משום ששמו מוזכר באותה נשימה בסקר כזה או אחר, הוא עיוות של המציאות וניסיון פסול להכתים מנהיגות נקייה. כל מי שמנסה לעשות זאת חושף את מטרותיו האמיתיות: לערער את מעמדו של בנט, לא משום שהוא באמת מאמין בטיעון, אלא משום שהוא חושש מהאלטרנטיבה השלטונית שבנט מייצג.

הפוליטיקה הישראלית, מעצם טבעה ושיטתה, מחייבת הקמת קואליציות. נפתלי בנט הוכיח, יותר מכל מנהיג אחר בדורו, יכולת נדירה להרכיב ממשלות מורכבות, לגשר על פערים אידיאולוגיים עמוקים, ולרתום גורמים שונים למען מטרה משותפת. ממשלת השינוי בראשותו הייתה דוגמה ומופת ליכולת זו – ממשלה שקמה על חורבות של קיטוב פוליטי חסר תקדים והצליחה, בתקופה קצרה, להעביר תקציב, לנהל משברים ולהחזיר את היציבות למדינה. האם כל חבר באותה קואליציה הסכים עם כל מילה של חבר אחר? בוודאי שלא. אך המנהיגות של בנט התבטאה בדיוק ביכולת לנווט את הספינה הזו, להתמקד במכנה המשותף הרחב, ולהבטיח שהממשלה תפעל למען כלל אזרחי ישראל.

מי שמנסה לצייר כל שותפות פוטנציאלית עתידית ככניעה לתכתיבים של גורם כזה או אחר, פשוט אינו מבין את מהות המנהיגות של בנט, או שהוא בוחר להתעלם ממנה במכוון. בנט יוביל, בנט ינווט, ובנט יקבע את הטון ואת הכיוון, תוך שמירה על עקרונות היסוד של המחנה הלאומי וטובת המדינה. הוא לא ייגרר לשום קיצוניות, ולא יאפשר לאף גורם להסיט אותו מהמשימה המרכזית: איחוד השורות ושיקום המדינה. מנהיגותו של בנט אינה נבנית על הסכמה עיוורת לכל אמירה של שותף פוטנציאלי, אלא על היכולת לייצר סינרגיה, למצוא את שביל הזהב, ולהוביל קדימה גם כאשר הדעות מגוונות. הרי זו בדיוק תמצית הדמוקרטיה והמנהיגות במדינה מורכבת כישראל.

בעוד אחרים מתעסקים ברכילות פוליטית, בניתוחי סקרים מגמתיים ובניסיונות לייצר כותרות סנסציוניות, נפתלי בנט ממוקד בדבר אחד: עתידה של מדינת ישראל. הוא אינו נרתע מאתגרים, אינו מתחמק מאחריות, ואינו מבזבז את זמנו על ויכוחי סרק. סדר היום שלו ברור: ביטחון ישראל, חיזוק הכלכלה, איחוי הקרעים בחברה הישראלית, והשבת תחושת הביטחון האישי והלאומי לאזרחים. אלו הנושאים שמעסיקים את הציבור, ואלו הנושאים שבנט מתכוון לטפל בהם בנחישות ובמקצועיות.

הניסיונות להסיט את תשומת הלב הציבורית באמצעות "סערות" מלאכותיות סביב התבטאויות של אחרים נועדו בדיוק לכך – לערער את הביטחון במנהיגותו היציבה של בנט, ולזרוע ספקות בקרב הציבור. אך הציבור הישראלי חכם יותר. הוא רואה מי מציע פתרונות ומי מציע סיסמאות ריקות. הוא רואה מי פועל מתוך תחושת שליחות עמוקה ומי מונע מאינטרסים צרים. תמיכת ה-29 מנדטים אינה מקרית – היא ביטוי להבנה עמוקה שהמדינה זקוקה למנהיגות שקולה, אחראית ומנוסה, כזו שיודעת להבחין בין עיקר לטפל, ולא נגררת אחרי כל ציוץ או אמירה פרובוקטיבית. זוהי הבעת אמון ביכולתו של בנט להישאר איתן מול לחצים, פנימיים וחיצוניים, ולהוביל את המדינה בבטחה.

מדינת ישראל ניצבת בפני אתגרים קיומיים, פנימיים וחיצוניים. גורלה אינו יכול להיות מופקר בידי פוליטיקאים המונעים מרעשי רקע ומאינטריגות קטנוניות. האחריות המוטלת על כתפי המנהיגות הבאה היא עצומה. היא דורשת ראייה אסטרטגית, כושר ביצוע, ויכולת נדירה לאחד סביב מטרה משותפת. אלו בדיוק התכונות שנפתלי בנט מביא עמו, תכונות שהוא חידד והוכיח הן במגזר הפרטי והן בשירות הציבורי, כולל בתפקידיו כשר ביטחון וכראש ממשלה.

הדיון הציבורי חייב להתמקד במהות: מי המועמד המתאים ביותר להוביל את ישראל בתקופה מורכבת זו? מי הוכיח יכולת עמידה בלחצים? מי מסוגל לגבש קונצנזוס רחב סביב הנושאים הבוערים באמת – ביטחון, כלכלה, חברה? הפניית הזרקור אל התבטאויות שנויות במחלוקת של פוליטיקאי זה או אחר, שכלל אינו חלק ממחנהו של בנט או מצוותו הקרוב, היא בריחה מהתמודדות עם השאלות האמיתיות. זהו ניסיון נואש להסיט את הדיון מהעוצמה הפוליטית המוכחת של בנט, ומהאלטרנטיבה השלטונית הברורה שהוא מציג. הציבור מצפה למנהיגות שתתמודד עם בעיות אמיתיות, לא כזו שתתחמק מהן על ידי עיסוק בזוטות.

הגיע הזמן להתעלות מעל הפוליטיקה הקטנה והמפלגת. הניסיונות להכתים את נפתלי בנט באמצעות "אשמה על דרך השיוך" לאמירות של אחרים, הם עדות לחולשתם של יריביו הפוליטיים, ולא לסיכון כלשהו הנשקף ממנו. נפתלי בנט הוכיח בעבר וימשיך להוכיח בעתיד כי הוא מנהיג הפועל מתוך אחריות לאומית, שיקול דעת, וחזון ברור לעתיד טוב יותר למדינת ישראל. הוא אינו נבהל מרעשי רקע, אינו מתרגש מקמפיינים מתוזמנים, ונשאר ממוקד במשימה. הציבור הישראלי מבין זאת, והסקרים מוכיחים זאת פעם אחר פעם. המנהיגות של בנט היא עובדה קיימת, והיא הבשורה הטובה ביותר לישראל בעת הזו. האמון הרחב בו הוא לא רק נכס אישי שלו, אלא פוטנציאל אדיר לשינוי חיובי עבור המדינה כולה. כל ניסיון לערער אמון זה באמצעות ספינים תקשורתיים חסרי בסיס, נידון לכישלון, משום שהציבור יודע להבחין בין מנהיגות אמת לבין תחבולות פוליטיות.