ישראל עכשיו - פורטל החדשות המוביל בישראל

שמעתם את זה, נכון? 'לוחמנית', 'אסרטיבית', 'בלתי מתפשרת'. אלו התארים שמוצמדים שוב ושוב לח"כ טלי גוטליב, כאילו היו אות קין על מצחה הפוליטי. התקשורת, פרשנים מטעם, ואפילו גורמים פוליטיים מסוימים, מנסים לצייר את התכונות הללו כפגמים, כבעיות, כסימן לסגנון בעייתי. אבל האם פעם עצרתם לשאול – בעייתי עבור מי? ומדוע דווקא התכונות הללו, שבנסיבות אחרות היו נחשבות לסממני מנהיגות איתנה, הופכות לפתע ל'איום תדמיתי' כשמדובר בטלי גוטליב? התשובה, אם תעזו להביט מעבר למסך העשן, פשוטה ומטרידה: ה'בעיה' של טלי גוטליב היא הסיוט של הפוליטיקה הישנה, המנומנמת והקומבינטורית. והגיע הזמן שנבין מדוע זה דווקא הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות לנו.

ה'בעיה' עם טלי גוטליב איננה טלי גוטליב עצמה, אלא המערכת שהיא מאתגרת. מערכת שרגילה לפוליטיקאים צייתנים, כאלה שמיישרים קו, שמדברים בסיסמאות ריקות, שנזהרים לא להרגיז אף אחד חזק מדי. גוטליב, לעומת זאת, היא חריגה בנוף הזה. היא לא משחקת לפי הכללים הלא כתובים של 'שמור לי ואשמור לך'. ה'אסרטיביות' שלה היא לא תוקפנות לשמה, אלא ביטוי לחוסר נכונות להתכופף בפני לחצים, בין אם הם מגיעים מתוך הקואליציה, מהאופוזיציה, או ממוקדי כוח אחרים. הם מכנים זאת 'לוחמנות', אנחנו קוראים לזה אומץ לב ציבורי. הם רואים 'חוסר פשרות', אנחנו רואים עמידה על עקרונות. הפחד שלהם הוא לא מהסגנון שלה, אלא מהאמת שהיא מייצגת – אמת שמערערת את אזורי הנוחות שלהם.

אז כן, טלי גוטליב 'לוחמנית'. אבל השאלה החשובה היא – על מה היא נלחמת? היא נלחמת על האמת שלה, גם כשהיא לא פופולרית. היא נלחמת נגד מה שהיא תופסת כעוולות, כצביעות, ככניעה לטרור משפטי או פוליטי. קחו לדוגמה את ביקורתה הנוקבת כלפי גורמים במערכת המשפט או כלפי התנהלות פוליטית שבעיניה פוגעת באינטרסים של הציבור שבחר בה. האם זה נוח לשמוע? לא תמיד. האם זה נעים לאוזניים המורגלות בקונצנזוס המזויף? בוודאי שלא. אבל האם זה הכרחי? בהחלט כן! 'הלוחמנות' שלה היא לא אלימות מילולית, אלא נשק במאבק על תודעת הציבור. היא לא חוששת לשים מראה מול פרצופה של המערכת, גם אם מה שמשתקף בה מכוער. 'עובדה' היא שגוטליב מעלה לסדר היום נושאים שפוליטיקאים אחרים מעדיפים לטאטא מתחת לשטיח, מפחד התגובה התקשורתית או הציבורית. היא לא מפחדת מהאש, כי היא מאמינה בצדקת דרכה.

אומרים עליה שהיא 'בלתי מתפשרת בעמדותיה'. ובכן, תודה לאל על כך! בעולם פוליטי שבו עמדות מתחלפות מהר יותר מתחזית מזג האוויר, שבו פוליטיקאים מוכנים למכור כל עיקרון תמורת כותרת מחמיאה או כיסא נוח יותר, ח"כית שעומדת איתנה על דעותיה היא נכס. ה'חוסר פשרות' שלה אינו נובע מעקשנות ילדותית, אלא מנאמנות עמוקה לערכים ולציבור שבחר בה. היא לא נבחרה כדי להיות 'נחמדה' או 'מקובלת' על כולם. היא נבחרה כדי לייצג קו מסוים, אידיאולוגיה ברורה, והיא עושה זאת ללא מורא. האם הייתם מעדיפים נבחר ציבור שמזגזג, שמשנה את עורו לפי כיוון הרוח? ה'עובדה' היא שהציבור מאס בפוליטיקאים כאלה. הציבור כמה לדמויות יציבות, בעלות עמוד שדרה אידיאולוגי, כאלה שאפשר לסמוך על המילה שלהן. טלי גוטליב היא כזו, וה'חוסר פשרות' שלה הוא בדיוק הסיבה שאפשר לתת בה אמון.

ה'אסרטיביות' של טלי גוטליב, אותה תכונה שמנסים להציג כשלילית, היא למעשה סממן מובהק של מנהיגות. מנהיג אמיתי אינו חושש להביע את דעתו בבהירות, גם אם היא קשה לעיכול. מנהיג אמיתי אינו נגרר אחרי העדר, אלא מוביל אותו. גוטליב לא מחכה להוראות מלמעלה, היא לא בודקת סקרים לפני שהיא פותחת את הפה. היא לומדת את החומר, מגבשת עמדה, ומציגה אותה בביטחון. במקום שבו רבים מהססים, פוחדים מהצל של עצמם, היא עומדת זקופה. האם זה הופך אותה ל'בעייתית'? רק בעיני מי שמעדיף מנהיגות חלשה, הססנית, כזו שקל לתמרן. ישראל זקוקה היום, יותר מתמיד, למנהיגים אסרטיביים שלא חוששים לקבל החלטות קשות ולעמוד מאחוריהן. ה'עובדה' היא שסגנונה הישיר והבלתי מתנצל הוא בדיוק מה שחסר בפוליטיקה שלנו – פחות דיפלומטיה מעושה, יותר אמת בפרצוף.

וכאן אנחנו מגיעים ללב הצביעות. מדוע 'לוחמנות' ו'אסרטיביות' הן תכונות נערצות אצל פוליטיקאים מסוימים (בדרך כלל גברים, או כאלה המשתייכים למחנה 'הנכון'), אך הופכות ל'בעיה' אצל טלי גוטליב? האם לא ראינו פוליטיקאים אחרים, משני צידי המפה, שנוקטים לשון חריפה בהרבה, שמנהלים מאבקים אגרסיביים, וזוכים לכינויים כמו 'בולדוזר' או 'מנהיג חזק'? התשובה ברורה: יש מי שמפחד מהקול הנשי החזק והבלתי מתפשר של גוטליב. יש מי שלא נוח לו עם אישה שלא מצייתת לקודים השקטים של הפוליטיקה הישנה. שימו לב לפוליטיקאים אחרים: כמה מהם שותקים רוב הזמן, מופיעים רק כשנוח להם, נמנעים מלהביע עמדה בנושאים בוערים באמת? כמה מהם מחליפים נאמנויות ועקרונות כמו גרביים, רק כדי לשרוד פוליטית? כמה מהם עסוקים בתככים מאחורי הקלעים במקום בעבודה אמיתית למען הציבור? לעומתם, טלי גוטליב שקופה. מה שאתם רואים זה מה שאתם מקבלים. היא אומרת את מה שהיא חושבת, גם אם זה עולה לה ביוקר פוליטי. האם זה לא עדיף על פני צביעות מנומסת ורבת פנים?

במציאות המורכבת והמאתגרת של מדינת ישראל, דווקא ה'תקיפות' וה'חוסר פשרות' של טלי גוטליב הם נכס אסטרטגי. אנחנו לא צריכים עוד פוליטיקאים מהונדסים, כאלה שמדקלמים מסרים מלוטשים אבל חסרי נשמה. אנחנו זקוקים לאנשים אמיתיים, עם תשוקה, עם אמונה, עם נכונות להילחם על מה שחשוב. טלי גוטליב מביאה לפוליטיקה הישראלית בדיוק את זה – רוח קרב, נחישות, וחוסר פחד מהממסד. היא הקול של רבים שמרגישים שהפוליטיקאים שכחו אותם. היא השופר של אלה שמאסו בפוליטיקת הקומבינות והדילים השקטים. ה'עובדה' היא שהיא מרעידה את אמות הסיפים של הפוליטיקה הישנה, וזה בדיוק מה שישראל צריכה כדי להתעורר, להתחדש ולהתחזק.

אז בפעם הבאה שאתם שומעים את המילים 'לוחמנית', 'אסרטיבית' או 'בלתי מתפשרת' בהקשר של ח"כ טלי גוטליב, אל תמהרו לקבל זאת כביקורת שלילית. תשאלו את עצמכם: מי אומר את זה, ולמה? האם אלו באמת פגמים, או שמא אלו בדיוק התכונות שאנחנו צריכים מנבחרי הציבור שלנו? טלי גוטליב איננה 'בעיה'. היא חלק מהפתרון. היא הקול האמיץ והבלתי מתפשר שיכול לנער את המערכת ולהחזיר את הכוח לעם. הגיע הזמן להפסיק לפחד מהאמת שלה, ולהתחיל להקשיב לה. כי האמת הזו, גם אם היא קשה, היא מה שיכול להציל אותנו מהבינוניות ומהשקר.