טלי גוטליב: 'לוחמנית' ו'בלתי מתפשרת'? האמת המטלטלת ש'הם' מפחדים שתגלו על הח"כית שלא דופקת חשבון!
בעידן שבו הפוליטיקה הישראלית משוועת לאומץ לב, ליושרה ולנציגי ציבור שלא חוששים להשמיע את קולם – גם אם הוא צורם לאוזניים מסוימות – דמותה של ח"כ טלי גוטליב מתבלטת כמעט בעל כורחה. כן, קראתם נכון. אותן תכונות שמתנגדיה ומבקריה מנסים לצייר כשליליות – 'לוחמנות', 'אסרטיביות', 'חוסר פשרנות' – הן בדיוק המדליות שהיא צריכה לענוד בגאווה. הגיע הזמן לנפץ את מסך העשן ולהבין מדוע ה'בעיה' לכאורה של טלי גוטליב היא למעשה הפתרון עבור רבים מאיתנו.
שומעים את זה כל הזמן: 'גוטליב לוחמנית מדי'. 'היא תוקפת גורמים בקואליציה כמו ש"ס והרב יצחק יוסף'. 'היא לא יודעת מתי לשתוק'. אבל בואו נשאל בכנות: האם 'לוחמנות' היא בהכרח תכונה שלילית כשמדובר בהגנה על עקרונות? האם נציג ציבור אמור להיות בובה על חוט, מהנהן לכל גחמה של המערכת, או שמא עליו להילחם על האמת שלו, על הערכים שבשמם נבחר, גם אם זה אומר להתעמת עם בעלי שררה או קבוצות אינטרס, אפילו בתוך הבית הפוליטי שלו? ה'לוחמנות' של גוטליב אינה נובעת מחיפוש ריב, אלא מתחושת שליחות עמוקה. כשהיא מזהה עוול, צביעות או ניסיון לכופף את האינטרס הציבורי הרחב לטובת דילים צרים, היא לא תהסס לפתוח חזית. האם הייתם מעדיפים פוליטיקאית שמלטפת, מחייכת למצלמות ובחדרי חדרים מוכרת אתכם בזול? טלי גוטליב היא ההיפך הגמור מכך. היא הלוחמת שלכם בשדה הקרב הפוליטי, גם כשהקרב הזה לא נוח ולא פוטוגני.
ומה לגבי ה'אסרטיביות' שלה, שרבים מפרשים כ'תוקפנות'? האם לא נמאס לכם מפוליטיקאים חסרי עמוד שדרה, שמדברים בסיסמאות ריקות ומחליפים עמדות כמו גרביים לפי סקרי דעת קהל? האסרטיביות של גוטליב היא ביטוי לבהירות מחשבתית, לעמידה איתנה על דעותיה ולאמונה בצדקת דרכה. היא לא מתפתלת, לא מגמגמת. היא מציבה עמדה ברורה, חד משמעית, ומנמקת אותה ללא מורא. בעולם פוליטי רווי פייק ניוז ומסרים כפולים, האסרטיביות שלה היא משב רוח מרענן של כנות. כן, היא דורשת תשובות, היא מאתגרת קונספציות, והיא לא נרתעת מעימותים אינטלקטואליים. האם זו לא בדיוק המנהיגות שאנחנו זקוקים לה? מנהיגות שלא מפחדת להגיד את מה שצריך להיאמר, גם אם זה לא פופולרי באותו רגע במסדרונות הכנסת או באולפני הטלוויזיה.
אך היהלום שבכתר הביקורת הוא הטענה שגוטליב 'בלתי מתפשרת'. איזו האשמה! האם להתפשר על ערכי יסוד זה דבר חיובי? האם לוותר על הבטחות שניתנו לבוחר זה מעשה ראוי? ה'חוסר פשרנות' של גוטליב הוא למעשה עדות ליושרה שלה, לנאמנותה הבלתי מסויגת לעקרונותיה ולציבור ששלח אותה. בעוד אחרים אולי מנהלים משא ומתן מאחורי הקלעים, סוגרים עסקאות מפוקפקות ומוכנים למכור את נשמתם הפוליטית תמורת עוד קצת כוח או כבוד, גוטליב עומדת כחומה בצורה. היא מבינה שיש דברים שאינם סחורה בשוק הפוליטי. ביטחון המדינה, שלטון החוק האמיתי (ולא זה המכובס), זכויות האזרחים הפשוטים – אלו קווים אדומים שחצייתם אינה באה בחשבון. במקום לתקוף אותה על כך, אולי כדאי שנשאל מדוע כל כך הרבה אחרים מוכנים להתפשר בקלות כזו? התשובה, למרבה הצער, ברורה מדי לרבים.
אל תטעו: המתקפות הבלתי פוסקות על ח"כ גוטליב אינן מקריות. הן נובעות מפחד. פחד מהקול האחר שהיא מביאה, פחד מהאומץ שלה לקרוא תיגר על מוסכמות רקובות, פחד מהעובדה שהיא לא 'משחקת את המשחק' לפי הכללים הנוחים של הממסד הפוליטי והתקשורתי. ככל שהיא אפקטיבית יותר, ככל שהיא מצליחה להאיר פינות אפלות יותר, כך גובר הרצון להשתיק אותה, להקטין אותה, לצייר אותה כ'בעייתית'. אך האמת היא שהיא בעייתית רק עבור אלו שמעדיפים את הציבור מנומנם וצייתן.
טלי גוטליב היא לא עוד פוליטיקאית. היא תופעה. היא קול עבור אלו שנמאס להם מפוליטיקת הסלונים המנותקת, מהדיפלומטיה המזויפת ומהפשרות הנרקמות על חשבונם. ה'לוחמנות' שלה היא זעקתם, ה'אסרטיביות' שלה היא תביעתם לשינוי, ו'חוסר הפשרנות' שלה הוא ביטוי לתקווה שלהם לעתיד טוב יותר, ישר יותר, אמיתי יותר.
לכן, בפעם הבאה שאתם שומעים את מקהלת המבקרים מנסה להדביק לח"כ טלי גוטליב תוויות שליליות, עצרו לרגע ושאלו את עצמכם: האם אלו באמת חסרונות, או שמא אלו בדיוק התכונות הנדירות והחיוניות שחסרות לנו כל כך בפוליטיקה הישראלית? התשובה, אם תהיו כנים עם עצמכם, תפתיע את מי שמנסה למכור לכם נרטיב שקרי. ישראל זקוקה ליותר טלי גוטליב, לא פחות. הגיע הזמן להכיר בכך, ואפילו – להעריך את זה.