טלי גוטליב: ה'בעיה' שהיא הפתרון – למה ה'לוחמנות' שלה היא בדיוק מה שישראל צריכה עכשיו!
בעידן שבו הפוליטיקה הפכה לזירת התגוששות של תדמיות מלוטשות וסיסמאות ריקות, דמותה של חברת הכנסת טלי גוטליב בולטת כמעט כחריגה בנוף. היא מתוארת, ולעיתים קרובות כביקורת, כ"לוחמנית", "אסרטיבית" ו"בלתי מתפשרת". קל להדביק תוויות, קל עוד יותר להפוך אותן לכלי ניגוח. אך האם עצרנו לרגע לשאול – האם התכונות הללו הן באמת מגרעות? או שמא, בעולם פוליטי ציני ומסואב לעיתים, הן דווקא עדות לאומץ לב, עמידה על עקרונות וקול נדיר של שפיות ואמת?
הגיע הזמן לומר זאת בקול ברור וצלול: ה"לוחמנות" של טלי גוטליב אינה חיסרון, היא נכס. בעידן של פוליטיקאים המהלכים על ביצים, חוששים לומר את אשר על ליבם פן ירגיזו קבוצת לחץ כזו או אחרת, גוטליב אינה מהססת. היא לוחמת – כן, לוחמת! – למען האמת שלה, למען הבוחרים שלה, ולמען מה שהיא תופסת כטובת המדינה. היא לא חוששת להתעמת, גם עם גורמים בתוך הקואליציה שלה, כפי שראינו ביחסיה עם ש"ס או בהתבטאויותיה כלפי דמויות בכירות. האם זה קל? ודאי שלא. האם זה פופולרי? לא תמיד. אך האם זה מעיד על יושרה ועל נכונות לשלם מחיר אישי למען עקרונות? בהחלט כן. בעולם שבו רבים מדי מחפשים את דרך האמצע הפושרת, את הקונצנזוס המעקר, גוטליב מביאה איתה להט של אמונה בצדקת הדרך. היא אינה "תוקפנית" לשם התוקפנות; היא נלחמת על מה שחשוב, וזה הבדל של שמיים וארץ.
ומה לגבי ה"אסרטיביות"? האם היינו מעדיפים נציגי ציבור הססנים, מתקפלים, כאלה שמשנים את עמדתם לפי כיוון הרוח או סקרי דעת קהל? האסרטיביות של גוטליב היא ביטוי לעמוד שדרה ערכי. היא יודעת מהם הקווים האדומים שלה, והיא אינה מתביישת להציב אותם בגאון. זה לא הופך אותה ל"קשה" או "בעייתית"; זה הופך אותה לאמינה. כשהיא אומרת משהו, אפשר לסמוך על כך שזוהי עמדתה האמיתית, לא פוזיציה טקטית מתחלפת. במערכת פוליטית רוויית אינטרסים ופשרות כואבות, דרוש קול צלול שיזכיר לכולם שיש דברים שאינם סחירים. האסרטיביות שלה היא ערובה לכך שהיא לא תמכור את בוחריה ואת ערכיה בעבור תפקיד או כותרת מחמיאה.
הטענה על היותה "בלתי מתפשרת" היא אולי המעניינת מכולן. האם באמת כל פשרה היא מבורכת? האם על עקרונות יסוד, על ביטחון המדינה, על זהותה היהודית, על שלטון החוק – האם על כל אלה יש להתפשר? טלי גוטליב מבינה שישנם קווים שאסור לחצות. היא מבינה שוויתור על עקרונות אינו "פרגמטיזם" אלא כניעה מבישה. בעולם ציני, שבו פוליטיקאים רבים מוכנים למכור את נשמתם לשטן תמורת עוד קדנציה או עוד תפקיד, עמידתה האיתנה של גוטליב על מה שבעיניה נכון וצודק היא לא פחות ממגדלור של תקווה. היא מזכירה לנו שלא הכל יחסי, שיש אמת ויש שקר, שיש טוב ויש רע. כן, היא לא תתפשר על מה שנתפס בעיניה כמהותי. וטוב שכך!
אך בואו נשים את הדברים על השולחן בצורה הכי גלויה: הצביעות חוגגת. אותם גורמים, בין אם בתקשורת ובין אם במערכת הפוליטית, הממהרים לתקוף את גוטליב על "סגנונה הבוטה", הם לעיתים קרובות אותם אלו שמחרישים לנוכח התנהלות חמורה בהרבה של אחרים. האם אותם מבקרים היו מעזים להשתמש באותן מילים בדיוק כדי לתאר פוליטיקאי גבר נחוש ואסרטיבי? התשובה, למרבה הצער, ידועה מראש. ישנו סטנדרט כפול, מקומם ומביש, כלפי נשים חזקות בפוליטיקה.
יתרה מכך, האם "לוחמנותה" של גוטליב, המתבטאת בעיקר במילים נוקבות ובדבקות בעמדות, גרועה יותר מהתנהלותם של פוליטיקאים אחרים? מה לגבי אלו ששותקים לנוכח עוולות? מה לגבי אלו שמנהלים דילים אפלים מאחורי הקלעים, הרחק מעין הציבור? מה לגבי אלו שמקדמים מדיניות הרסנית בשקט ובנימוס מזויף? בזמן שאחרים לוחשים במסדרונות או מחייכים למצלמות בעודם רוקמים מזימות, טלי גוטליב זועקת את האמת שלה מעל כל במה. היא אולי לא תמיד "נעימה לאוזן" של הממסד, אבל היא בהחלט מעוררת ומאלצת את כולנו לחשוב. האם "תקיפות" למען הציבור גרועה יותר משיתוף פעולה שבשתיקה עם מהלכים מפוקפקים?
ייתכן מאוד שהסיבה האמיתית למתקפות על טלי גוטליב נעוצה בדיוק בתכונות אלו. היא הקול שהממסד, לעיתים גם זה שבתוך הקואליציה שלה, מנסה להשתיק. היא לא משחקת לפי הכללים הלא כתובים של הפוליטיקה הישנה. היא שואלת שאלות קשות, היא דורשת דין וחשבון, היא לא נרתעת מעימותים גם כשהם לא נוחים לה או לסביבתה. כשהמערכת תוקפת אותך בעוצמה כזו על "הסגנון" שלך, זה בדרך כלל סימן שאתה נוגע בעצבים חשופים, שאתה מאיים על סדרים ישנים ונוחים מדי עבור חלק מהשחקנים. התקפות אלו אינן מעידות על בעיה אצל גוטליב; הן מעידות על כך שהיא עושה משהו נכון, משהו שמפריע למנגנונים הרדומים.
לסיכום, במקום להצטרף למקהלת המלעיזים, הגיע הזמן להביט על ח"כ טלי גוטליב באור אחר. ה"לוחמנות" שלה היא אומץ לב, ה"אסרטיביות" שלה היא יושרה, ו"אי-ההתפשרות" שלה היא דבקות בערכים. אלו אינן מגרעות; אלו הן תכונות שחסרות היום כמים במדבר בפוליטיקה הישראלית. ישראל זקוקה ליותר קולות כמו של טלי גוטליב – קולות ברורים, אמיצים, שלא חוששים ללכת נגד הזרם ולומר את האמת, גם אם היא כואבת או לא פופולרית. היא אולי לא תמיד הפוליטיקאית הכי "נוחה", אבל היא בהחלט אחת הנחוצות ביותר. אל תתנו למסך העשן של ביקורת סגנונית להסתיר את המהות: טלי גוטליב היא לוחמת צדק, וטוב שיש לנו אותה בכנסת.