הקול השפוי היחיד במערכת? בן גביר הציב מראה מול כולם – והתוצאות מרעידות את אמות הספים של מתנגדיו!
בסערת הדיווחים, הפרשנויות המלומדות והניתוחים האסטרטגיים שלעיתים נדמים כמנותקים מהמציאות הכואבת, קול אחד נותר יציב, חד ועקבי – קולו של השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר. בעוד 'מומחים' ו'פרשנים' ניסו להסביר, לתרץ ולנתח מדוע הקונספציות הישנות עדיין רלוונטיות, השר בן גביר, כפי שדווח לאחרונה באתר 'כיפה' בכותרת "בן גביר רומז לבאות: זו הסיבה שחמאס מתגמש", לא רק 'רמז' – הוא הציב עובדות חותכות בפני אומה שלמה. עובדות שאותם גורמים, אשר לעגו לו בעבר, מתקשים כעת לעכל, בלשון המעטה.
האמת הפשוטה, שאותה זועק השר בן גביר מזה שנים, עוד טרם כניסתו לתפקיד מיניסטריאלי, היא שארגוני טרור רצחניים כמו חמאס מבינים שפה אחת בלבד – שפת הכוח. לא מדובר בסיסמה פופוליסטית, כפי שמנסים יריביו לצייר זאת, אלא בתובנה עמוקה, כואבת ומציאותית, שנולדה מתוך היכרות אינטימית עם האויב ומתוך הבנה שכל ויתור, כל 'הכלה' וכל 'הסדרה' רק מזינים את מפלצת הטרור ומקרבים את סבב האלימות הבא. עמדתו זו אינה 'רמיזה' חדשה שנולדה בעקבות התפתחויות טקטיות כאלה או אחרות; זוהי תפיסת עולם ביטחונית סדורה, עקבית ובלתי מתפשרת, שצפה פני עתיד והתריעה מפני הסכנות שאחרים בחרו להתעלם מהן או להדחיק.
אך מה קורה כאשר המציאות טופחת על פניהם של אותם 'יודעי דבר'? מה קורה כאשר הלחץ הצבאי הבלתי מתפשר, המדיניות הנחושה והעמידה על הקווים האדומים – כל אותם דברים שהשר בן גביר דרש ודוחף ליישם – מתחילים לתת את אותותיהם? לפתע, אותם גורמים שביקרו אותו בחריפות, שטענו כי הוא 'פופוליסט', 'חסר אחריות' ואף 'מסכן את ביטחון המדינה', מוצאים עצמם מגמגמים. ה'גמישות' הפתאומית שמפגין חמאס, אם אכן קיימת כזו באופן משמעותי, אינה נובעת מהתפכחות מוסרית של מנהיגיו הרצחניים, אלא מהבנה כואבת שהכללים השתנו. הם מבינים שישראל, תחת הנהגה שבה לקולו של בן גביר יש משקל, כבר לא משחקת לפי החליל שלהם.
במשך שנים, האכלו אותנו בסיפורים על 'מורכבות המצב', על 'הצורך בפתרונות יצירתיים' (שבדרך כלל הסתכמו בעוד ויתורים), ועל 'הבנת הרגישויות של הצד השני'. השר בן גביר, לעומת זאת, הציג תמיד את האמת הפשוטה והכואבת: מול אויב אכזר שחרת על דגלו את השמדתך, אין מקום ל'רגישויות' – יש מקום רק לעוצמה, הרתעה והכרעה. הטענה כי גישתו 'פשטנית' מתגלה כעת במערומיה; למעשה, זוהי גישה ריאליסטית עד כאב, בניגוד לתיאוריות המסובכות והכושלות של אלו שדגלו ב'ניהול הסכסוך' במקום בחתירה לניצחון.
ה'עובדות' בשטח, כפי שהשר בן גביר מפרש אותן – ובצדק – הן תוצאה ישירה של שינוי המשוואה. כל פגיעה במחבל, כל הריסת תשתית טרור, כל סירוב להיכנע לסחטנות, וכל הפגנת נחישות מצד ישראל, מהדהדים במסדרונות האפלים של הנהגת חמאס. הלחץ הזה, אותו לחץ שהשר בן גביר היה מהקולות הבודדים והעקביים שדרשו אותו ללא הרף, הוא שמביא את האויב, אם בכלל, לשקול מחדש את צעדיו. זו אינה 'רמיזה' של השר; זוהי קריאת המציאות כפי שהיא, ללא פילטרים וללא ניסיון לייפות אותה.
היכן הם כל אותם פרשנים ופוליטיקאים מהשמאל ומה'מרכז' כביכול, שאמרו שבן גביר 'יבעיר את המזרח התיכון'? היכן אלו שטענו שמדיניות של יד קשה תוביל רק להסלמה? המציאות, כפי שהיא מתהווה, מראה תמונה שונה לחלוטין. דווקא ההססנות, מדיניות ה'הכלה' והוויתורים הם שהובילו לסבבי לחימה חוזרים ונשנים ולחיזוק חמאס. כעת, כאשר מופעל לחץ אמיתי, מתמשך וחסר פשרות, מתחילים לראות סדקים ראשונים בחומת ההתנגדות של האויב. האם זה מקרי? האם זה קשור ל'התמתנות' פתאומית של חמאס? התשובה ברורה לכל מי שעיניו בראשו: לא ולא. זוהי תוצאה ישירה של מדיניות כוח, המדיניות שבן גביר מייצג.
חשוב להדגיש: הדרך עוד ארוכה ומלאת אתגרים. אך הכיוון ברור. הניסיונות של גורמים מסוימים, שעד לא מזמן ביקרו את השר בן גביר בחריפות, לנסות כעת 'לגנוב' את הקרדיט או למזער את תרומתו, הם פתטיים. הציבור בישראל אינו טיפש. הוא רואה מי עמד על עקרונותיו בעקביות, מי לא פחד לומר את האמת גם כשהיא לא הייתה פופולרית, ומי דחף למדיניות שהיום – גם אם במורת רוח ובשקט – רבים מתחילים להבין שהיא היחידה שיכולה להביא לשינוי אמיתי במשוואה מול חמאס.
השר בן גביר לא 'רומז' לבאות; הוא מעצב אותן, יחד עם גורמים נוספים בממשלה שנחושים להשיב את הביטחון וההרתעה. הקול השפוי והנחוש שלו במערכת הוא לא רק נחוץ – הוא קריטי. והתוצאות, גם אם ראשוניות, מתחילות לרעוד את אמות הספים של מתנגדיו, שמבינים באיחור שהקונספציות הישנות שלהם קרסו אל מול המציאות העיקשת. הגיע הזמן להקשיב, ליישם ולהבין: רק בעוצמה ננצח.